הג'ינג'י עם המפתח: מויס ותפקיד חייו ביונייטד
האיש שקיבל כבר בגיל 22 את תעודת המאמן זכה להזדמנות בלתי חוזרת במועדון הפאר. עכשיו הוא יהיה חייב לשנות פאזה, ובמקום האיש שהוציא מים מהסלע באברטון, להפוך למנג'ר שימשיך את מסורת התארים המפוארת של אלכס פרגוסון
שנות התשעים היו סוערות באברטון. אמנם ב-1995 היא השיגה את התואר האחרון שלה, הגביע האנגלי, אבל מעבר לכך היא נאבקה רוב הזמן נגד הירידה. מ-1993 עד 2002 היא החליפה שבע פעמים את המנג'ר, ולא מצאה את הנוסחה ליציבות.
עוד על הפרישה של אלכס פרגוסון:
- פרגוסון מסביר: "זה הזמן הנכון לעזוב"
- רונאלדו נפרד: "תודה רבה, בוס"
- הרגעים הגדולים בקריירה של פרגוסון
במארס 2002 היא נפרדה מוולטר סמית', ואחרי שבוע מצאה את התחליף - מנג'ר סקוטי בן 39 בשם דייויד מויס, שהגיע מפרסטון הקטנה. אף אחד לא האמין שב-11 השנים הבאות הוא ימתג את עצמו כאחד המנג'רים המוערכים באנגליה, ולמרות שתקופתו תהיה עקרה מתארים, יעניק לאברטון חסרת האמצעים מקום של קבע בצמרת.
כמו האיש שיחליף במנצ'סטר יונייטד, אלכס פרגוסון, מויס נולד בגלזגו, ב-25 באפריל 1963. הוא התחיל את דרכו בבוגרים בסלטיק, איתה זכה
באליפות אחת, ומשם המשיך לקריירה יפה בסקוטלנד ובליגות הנמוכות באנגליה, כשהוא מתבלט בתור בלם קשוח במיוחד שגם יודע לשים את הכדור ברשת כשצריך. הוא שיחק בקיימברידג', בריסטול סיטי, שרוזברי, דנפרמלין והמילטון, לפני שהגיע לתחנה האחרונה והחשובה ביותר - פרסטון.
לא רק ששם הוא מצא בית, והפך לאחד מהשחקנים המובילים בתקופתו במועדון (1993-1999), אלא שלקראת סיום ימיו כשחקן הפך גם למנג'ר הקבוצה - והתבלט מיד ככישרון לא נורמלי בתחום. אלכס פרגוסון אפילו סיפר אחרי מינויו של מויס למנג'ר יונייטד, שכבר ב-1998 הוא פנה אליו והציע לו להיות עוזר המאמן שלו. לא שזה מפתיע. הוא עבר את קורס המאמנים כבר בגיל 22, והיה ברור לו לאורך כל הדרך שזה יהיה הכיוון שלו.
ההצלחה שלו בפרסטון הייתה פנומנלית. ממועדון על סף קריסה לליגות הנמוכות הוא הצליח להעלות את הקבוצה לליגה השנייה, וב-2001 היה על סף העפלה סנסציונלית לפרמייר-ליג, אבל פרסטון, שהייתה מועמדת בכלל לירידה, הפסידה בגמר הפלייאוף לבולטון והחמיצה את הכרטיס. אבל איש באנגליה לא החמיץ את ההישג של מויס.
וכאן הצטלבה דרכו עם זו של אברטון, שכאמור, חיפשה בנרות יציבות, ואת האיש שיוכל להחזיר אותה לצמרת. הצעד הראשון היה לחלץ אותה מירידה - אבל אחר כך התחיל השגשוג.
מעל הכל, אברטון של עידן מויס הייתה בצלמו - המנג'ר תמיד דרש מהשחקנים שלו את אותה הקשיחות שלו, את כושר העמידה והחספוס
. לאורך השנים אברטון אולי לא שיחקה את הכדורגל היפה ביותר באנגליה, אבל מויס הפך את חבורת השחקנים לקבוצה אחת, כזו שאף פעם לא קל להכניע.
ואברטון התגאתה בכך. גם שחקנים פצועים תמיד נלחמו כדי להמשיך, למשל בלם נבחרת אנגליה פיל ג'אגיילקה שחזר העונה מוקדם מפציעה לא פשוטה בקרסול ושיחק למרות הכאבים. מויס גם חיפש את השחקנים האלה. והעין שלו כמעט אף פעם לא פיספסה מציאה.
החשיבות של הכישרון הזה הייתה בכך שבזמן שקבוצות אחרות נרכשו על ידי מיליארדרים ושפכו כספים, אברטון נשארה מרוששת, באנתיזה מוחלטת לכינוי שפעם דבק במועדון, "המיליונרים". ומויס נאלץ במשך 11 שנים לחפש את השחקנים שיתאימו לו, במקומות בו מועדונים אחרים לא העיפו מבט - במיוחד הליגות הנמוכות - ופגע בול.
הרשימה מרשימה: טים קייהיל האוסטרלי הגיע ממילוול תמורת 1.5 מיליון ליש"ט, והפך לאורך השנים למנהיג ולשחקן המרכזי במערך של מויס, הקשר ההתקפי שמתחת לחלוץ, שם כבש את אנגליה ביכולת שלו להגיע מאחור ולהבקיע. הבלם ג'וליאון לסקוט הגיע מוולבס עבור 5 מיליון, ושודרג במהרה לאימת החלוצים ולשחקן נבחרת, לפני שמנצ'סטר סיטי רכשה אותו ב-24 מיליון ליש"ט. ג'אגיילקה ולייטון ביינס הגיעו מקבוצות תחתית וזינקו במסלול ישיר לטופ של שחקני ההגנה באנגליה.
עוד ב-ynet ספורט
- הלב של אולימפיאקוס מנצח את צסק"א מוסקבה
- הכישרון של ריאל מנצח את ברצלונה
- הניסיון של סן אנטוניו מנצח, גם לברון
- דרמה בגמר הכדוריד
וכמובן, ישנו מרואן פלאיני. אברטון שברה את שיא המועדון בספטמבר 2008 כשרכשה את הקשר הבלגי מסטנדארד ליאז' עבור 15 מיליון ליש"ט. למרות שנחשב לכישרון עולה, השחקן בן ה-21 עדיין לא נבחן ברמות הגבוהות. אבל מויס ידע מה הוא עושה.
הוא תמיד ידע להפיק את המיטב מהאיש והאפרו, ובשנה וחצי האחרונות הצליח להפוך אותו לאחד השחקנים המבוקשים באירופה, כאשר הסיט אותו מהקישור האחורי לתפקיד שמילא קייהיל - שם פלאיני פשוט פורח.
מעבר להצלחה של מויס בהיבט הזה, הוא הצליח לייצר לעצמו מעמד של מנג'ר שאוהבים לשחק אצלו. בזמן שכמעט כל קבוצה אנגלית עברה במהלך 11 השנים האלה משברים בחדר ההלבשה, עם ריבים, מחלוקות, מחנות וסכסוכים, אברטון הייתה המועדון השקט ביותר בפרמייר-ליג. בין מויס לשחקנים תמד שרר כבוד הדדי, וגם אם הייתה כביסה מלוכלכת, היא לא כובסה בחוץ. הוא ידע ליצור אווירה של סגל מאוחד ומחובר, בלי סטארים שמרגישים שהם מעל כולם.
הנקודה הכאובה היחידה, שמויס יהיה חייב לשפר ביונייטד, הייתה התארים. וזו תמיד הייתה הנקודה שהפריעה לחלק מאוהדי אברטון - מצד אחד, אין ספק שהוא הוציא את המקסימום מהשחקנים, וב-2005 אפילו הוביל את אברטון למקום הרביעי ולמוקדמות ליגת האלופות. מצד שני, הוא לא שבר את בצורת הגביעים של המועדון.
הוא הגיע לשוקת, אבל לא שתה ממנה. בגמר הגביע ב-2009 אברטון הובילה מול צ'לסי משער בדקה הראשונה, והפסידה. בעונה שעברה היא נכשלה בחצי
מול ליברפול. העונה דרכה נראתה סלולה, לפני שהושפלה בבית 3:0 על ידי וויגן ברבע הגמר. דווקא ברגעים האלה, מויס לא הצליח להביא את השחקנים למעמד.
מה שיעבור עליו ביונייטד שונה לחלוטין. לא רק שהוא מגיע למועדון שהולך כל הזמן על כל התארים, אלא שהוא ייאלץ להתמודד עם השוואות בלתי פוסקות ולא הוגנות לפרגוסון. הוא יהיה זקוק לסבלנות בלתי נגמרת כדי לא לתת לזה להשפיע עליו. יקטלו אותו, יגידו שהוא טוב מספיק וגם אם יצליח יאמרו שהוא עוד רחוק מפרגי. זה מצב בלתי אפשרי. אבל מויס בנה את עצמו לשם. זו הזדמנות שבאנגליה טוענים שכבר שנים מגיעה לו. הוא צריך לקחת אותה.
לפנייה לכתב/ת 
