הנאצים נכנעו, הערב יוכרז השלום. השבוע לפני
"אם היה חסר תוף, גם פח פשוט יצלח לתפקיד", תוארו הצהלות ברחובות תל אביב. אבל סבו של יאיר לפיד הזכיר את השואה הנוראה והשיר של ביאליק "מלחמתנו שלנו לא נגמרה" פורסם שוב. עוד מהארכיון: כשנשיא ארה"ב פגש את אסד וראש הממשלה הישראלי זעם
"גרמניה נכנעת לכל בנות הברית. האש נפסקת", בישרה באותיות ענק הכותרת הראשית במהדורה המיוחדת של "ידיעות אחרונות" ב-7 במאי 1945. "הערב יוכרז השלום", נכתב בתחתית העמוד.
השבוע לפני - לכל הכתבות
בתחילת מאי 1945 התרבו הדיווחים על ההישגים של בעלות הברית במלחמה מול גרמניה הנאצית. ב-1 במאי פורסמה ידיעה קצרה תחת הכותרת "היטלר מת?", שהתבססה על דיווחים בלונדון ובשוויץ. בתחתית העמוד הראשון הופיעה ידיעה על מותו של הרודן הפאשיסטי של איטליה בניטו מוסוליני, בעל בריתה של גרמניה הנאצית, שגופתו נמצאה בערימת אשפה. כעבור כמה ימים פורסמה עוד ידיעה קצרה על מותו של היטלר, הפעם המקור היה נשיא ארצות הברית הארי טרומן, שסיפר כי קיבל מידע ממקור אמין ולפיו הצורר הנאצי אינו בין החיים.
ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל הכריז בטון חגיגי על סיום המלחמה באירופה. הוא אמר כי ראש המדינה הגרמנית, קרל דניץ - מפקד צי הצוללות של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה - חתם על הסכם כניעה ללא תנאי של הכוחות הגרמניים ביבשה, בים ובאוויר, לחיל המשלוח של הברית.
אבל גם אחרי שהנאצים נכנעו היו שהמשיכו להילחם. 12 שעות לאחר הודעת הכניעה נכנס הצבא האדום לפראג. מטוסים גרמניים הפציצו באותו זמן את העיר והקריין ברדיו קרא לתושבים לרדת למקלטים. הנאצים שהיו בצ'כיה ביקשו להיכנע לאמריקנים, אבל דווקא חיילי ברית המועצות היו אלו ששיחררו את המדינה.
תל-אביב חוגגת
במקומות רבים בעולם חגגו באותו יום את הניצחון על הנאצים, גם בתל אביב. המונים יצאו לרחובות וחגגו עד 3:00 לפנות בוקר. נערים וצעירים יצאו בתופים ובמחולות והרעש שהקימו בקע ועלה עד לב השמיים, תואר אז ב"ידיעות אחרונות". הם עברו מקצה הצפוני עד הקצה הדרומי של העיר ונתנו לה "סירנדה" רעשנית. תושבי העיר האחרים היו סלחנים, החלונות נפתחו אמנם, אבל איש לא קרא את הקריאה הרגילה במקרה כאלה, המלווה בדרך כלל בגידופים.
עוד קודם לכן טבלה העיר בים של דגלים על הבניינים ועל החניות, בידי ילדים ובידי מבוגרים.
כמעט בכל מקום היו דגלים, פרט לבניינים הציבורים שלא קיבלו פקודה להניפם. אילו דגלים בדיוק? חנויות הכלבו, נכתב, הציפו את העיר בדגלי כל אומות הברית.
מי שעוד השתתפו בשמחה בארץ ישראל היו חיילים בריטים ואמריקנים וגם עבריים. קבוצות קבוצות הם עברו ברחובות תל אביב בשירה ובריקודים ואם חסר היה להם תוף, "הרי גם פח פשוט יצלח לאותו תפקיד". את תפקיד החצוצרות מילאו חצוצרות צעצוע. והם גם מצאו שיר שהתאים למאורע ההיסטורי: "הבאנו שלום עליכם".
חג לאור נר נשמה
אבל החגיגות על ניצחון בנות הברית היו מהולות בעצב. ב"ידיעות אחרונות" לא שכחו את השמדת 6 מיליון היהודים בשואה. ד. גלעדי, סבו של שר האוצר יאיר לפיד, כתב אז מאמר שכותרתו "חג לאור נר נשמה".
"בעין נר נשמה למיליוני היהודים הנרצחים הוא העמוד העטוף שחורים שהוקם ברחבת בית הכנסת הגדול בתל אביב והוא המסמל את רגשותיה של העיר ביום הניצחון", כתב. "על אף ים הדגלים שהעיר טבלה בו ועל אף שפע המנגינות שבקעו את חלל העיר, על אף שלל האורות הצבעוניים שהציף את חומותיה של תל אביב ועל אף הרצון לשכוח רגע קט את האסון הכלל והפרט, לכל אשר תפנה ואת כל מי שתשאל -
תיתקל באותו מבט תוהה ותשמע אותה תשובה. החנווני יגיד לך שיש לו, היה לו הכל 'שם' ואיננו, הורים, תשעה אחים ואחיות וילדיהם. והשען, הנשאל מדוע לא הניף דגל, יענה שיש לו דגל שחור בלב... משפחתו שכנה על גבול שלזיה-גרמניה והייתה בוודאי ראשונה לאבדון".
בעיתון פורטו גם האירועים המרכזיים במלחמת העולם, ולצדם שירו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, "ידעתי בליל ערפל", שאותו כתב עוד בטרם עלה לישראל. "מלחמתנו שלנו לא נגמרה", בישרה הכותרת בעמוד השני, מסר ברור לכך כי יש להעלות את ניצולי השואה לארץ.
מאמר שפורסם כעבור כמה ימים ב"ידיעות אחרונות" עסק במספר הניצולים המשוער. "אין יודע עוד בדיוק כמה יהודים נותרו באירופה", נכתב אז. "אופטימיסטים אומרים מיליון אחד ופסימיסטים אומרים פחות מזה, מאות אלפים". כיוון שרוב ניצולי השואה היו בתום סיום המלחמה באזורים שנכבשו על-ידי הסובייטים הוערך כי לא יינתן להם לעלות לארץ ישראל, מאחר שהרוסים צריכים ידיים עובדות.
ארץ אבלה
ב-10 במאי 1977 אירע אחד האסונות האוויריים הקשים ביותר במדינת ישראל, אסון הנ"ד. בשעה 20:40 לערך התנגש מסוק יסעור מטייסת "דורסי הלילה", שהשתתף בתרגיל צבאי גדול, בצלע גבעה כ-6 ק"מ צפונית ליריחו, והתרסק. כל 44 הצנחנים ו-10 אנשי הצוות שהיו במסוק נהרגו.
הצנחנים נכנסו למטוס היסעור, שהיה בין החדישים ביותר שהתקבלו מארה"ב ועד לרגע האסון צבר 1,058 שעות טיסה. "הוא היה מסוק בריא ללא תקלות", נכתב. חייל בצנחנים שהיה על הקרקע בזמן האסון, שיחזר: "ראיתי את המסוק באוויר. הוא עשה חצי סיבוב ונעלם. שמעתי התפוצצות ואחר כך עוד התפוצצות".
כוחות ההצלה עמלו כל הלילה כדי לחפש ניצולים. בין הגבעות, במקום שבו התפזרו שברי המסוק על פני שטח רחב, עשרות כלי רכב נסעו הלוך ושוב כדי למצוא שרידים. לאט לאט התארגנו בשטח הגדול שיירות קטנות של אמבולנסים ורכבי הצלה אחרים. ממעל ריחף מטוס אשר המשיך להטיל נורים כל העת, כדי שהשטח יוסיף להיות מואר.
בעקבות האסון הוקמו שתי ועדות חקירה: האחת בראשות האלוף אברהם אורלי והשנייה בראשות השופט דב לוין. התחקירים מצאו את טייס המסוק כגורם המרכזי לתאונה. הוא "טס בגובה נמוך מכפי שנקבע בהוראות מפקדת חיל האוויר ובפקודת המבצע של התרגיל".
עם זאת קבעו התחקירים כי "מפקד הטייסת הורה לטייסים לטוס בגובה נמוך, על פי הרגשתם ובהתחשב בתנאי התאורה שיהיו במקום. תדריך זה נטע בקברניטים מוטיבציה להנמיך טוס והשאיר להם את מלוא שיקול הדעת לגבי גובה טיסתם". בסופו של דבר ננזף מפקד הטייסת ועזב את הצבא.
כשאסד נפגש עם קרטר
מפגש בין נשיא ארה"ב לנשיא סוריה נראה רק דמיוני בימים אלה, אבל במאי 1977 נועדו חאפז אסד ו ג'ימי קרטר. הנשיא האמריקני יצא מרוצה מהשיחה ואמר כי הוא מציע אזורי חיץ ומשקיפים ברמת הגולן.
אסד סיפר לקרטר כי הרוסים הציעו לו נשק "אך בכמות לא מספקות" וביקשו בסיסים בארצו. "דחיתי את הבקשה", התגאה הנשיא הסורי, שביקש לקבל תמיכה מארה"ב. קרטר, אופטימי מטבעו, אמר היום לפני 36 שנה כי נעשים צעדים ראשונים להסדר עם ישראל.
ראש הממשלה יצחק רבין צפה בטלוויזיה בפגישת הנשיאים ואמר: "הרגשתי לא טוב. זה הוא המפגש הראשון מאז הקמתה של ישראל, שבה נשיא ארצות הברית נפגש עם נשיאה של המדינה הקיצונית ביותר בקרב מדינות העימות".
רבין אמר שקרטר נכנע לדרישותיו של אסד, ושהנשיא הסורי הכתיב לו יותר מדי בפגישה הזו.
"לא זכור לי מקרה כזה שהנשיא סוריה יקבע את מקום הפגישה עם נשיא ארה"ב והנשיא האמריקני ימלא אחרי מבוקשו".
גם ראש האופוזיציה מנחם בגין התייחס לפגישה והצהיר: "עלינו לומר לאמריקנים בגלוי שאם יאלצו אותנו לסגת מיהודה ושומרון יהיו פה בחלק זה של הארץ בסיסים סוביטיים, דוגמת אלה שישנם בסומליה, סוריה ואתיופיה". בגין הוסיף: "כאשר אסד הצהיר שאינו מוכן לוותר על אף שעל ואינו מוכן לקבל את תוכנית אלון ולא כל תוכנית ישראלית אחרת, כינה אותו הנשיא קרטר 'רודף שלום' ואילו אנו נהיה בסופו של דבר מחרחרי מלחמה".
לפנייה לכתב/ת 
