"המירוץ למיליון": אסקפיזם טהור וממוחזר

ברשותכם, נתחיל מהסוף. הלוואי-הלוואי-אמן בורא עולם, שתיתן לאיציק ואלירן להביא את המיליון. שים לב, בורא: לא דוד ואלירן הסוורים מנמל אשדוד, שכבר מסודרים לכל החיים בעבודת כפיים מכניסה ביותר, ואל תתבלבל בינם לבין רונית ולירן. היא אשת שיווק שחורדינית עטויה ורוד מזעזע והוא עורך דין הומו - כי אפילו שלה יש סיפור חיים אנושי חצי נוגע ללב וחצי מלא השראה, היא כבר איכשהו הסתדרה בחיים. לאיציק ואלירן, חברי ילדות מכרמיאל, אחד אתיופי עם רסטות לתפארת ואחד בלונדיני שנראה שתי טיפות מים כמו ג'קי מהאח הגדול, אין כלום. וגם לא יהיה כלום. 

מה עוד קורה בערוץ הטלוויזיה של ynet:

בכורה: הקליפ של מורן מזור לאירוויזיון

שישי החדש בערוץ 10: לא מועיל, לא מזיק

עוד ביקורות, כתבות ועדכונים לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet

ועכשיו, היושב במרומים, בוא נעשה חשבון יחד. אלירן עובד בלנקות את חוף הים. איציק – בפלאפל. מקסימום שכר מינימום. אם יביאו ביחד מיליון ברוטו, שזה 750,000 שקלים נטו אחרי מס גבוה יותר - באחוזים - מזה שמשלמת "טבע", יישאר לכל אחד 375000 שקל, שזה בערך מה שירוויחו בעשר שנות עבודה פיזית. אבל עם הסכום הזה ביד, יצליחו אולי לקנות ביחד דירה של שלושה חדרים בכרמיאל.  

גידל כריזמה. רון שחר(צילום: באדיבות ערוץ 2)

"המירוץ למיליון" בערב תחילת המחאה של 2013, הוא מנת האסקפיזם הכי רחוקה והכי מתוקה שאפשר להעלות על הדעת, אבל גם אליה מחלחלת המציאות. שימו לב לדיאלוג הבא, בין מור וליאור, זוג נשוי פלוס שניים מאילת, הוא עם כיפה והיא עם פה גדול, כשהיא אומרת לו בסוג של אכזבה על העדר האמביציה שלו:

היא: "אתה כזה מעמד ביניים, אתה. אלה האנשים שבוחרים ביבי".

הוא (מבסוט מעצמו): "אין כמו ביבי".

העונה החדשה, שוודאי תהיה מאתגרת ומתוחכמת מקודמותיה, התחילה עם משימות יפהפיות ממשחקי הילדים ומספרותם - סולמות וחבלים על קונטיינרים בנמל חיפה, אליעזר והגזר (הענקי, 20 קילו) בקיבוץ עין שמר ופינאלה עם רון שחר באמפי קיסריה, ללמדנו שוב שגם נופי ארצנו מצטלמים לא רע, אבל רק כרקע לכרטיסי טיסה נכספים. מי יזכה לצאת מכאן?

כולנו דומים. מתמודדי המירוץ(צילום: באדיבות ערוץ 2)

בעוד כמה שנים, כשמדפסות תלת מימדיות ייצרו הכל, יהיה קל יותר ללהק את "המירוץ למיליון". בינתיים היה על אמני הקאסטינג וציידי הכשרונות לסמוך על ריבונו של עולם שיעניק להם שיבוטים ואזכורים של מתמודדים שכבר היו וכבר נשאו חן בעיני העם הצופה, שכן אין בריאליטי דבר מצליח כמו ההצלחה, שלך או של אחרים.

וכך זכינו (זכינו?) לתואם ג'קי מנחם (אלירן, אבל מגיע לו) לקלולסיות שחרחרות - מעין ובת אל - תואמות לזוכות העונה הקודמת וכמוהן לא יודעות לנווט, על הכביש או בלשון העברית (משפט מפתח: "חיים שלי זה מילת ביטוי מעיין"), לזוג חטייארים שלעולם לא יזכו (אבל מה זה נחמדים, אנדריאה ורוני, וגם דתיים, כבוד למגזר) - והזוג מהגהינום, שימי ויסמין. שימו לב לשיח:

הוא: "תראי איך את נראית בזכותי חייים שלי, לפני שהכרת אותי לא היה לך ויזה לחולון".

היא: "אני אוהבת גבר...גבר-גבר!” מישהו אמר תום ואדל ולא קיבל?

ומישהו רוצה "מעושרות"? בבקשה: מופע האהבה העצמית של דנה ודבי, אם ובת, כולל מכונית פתוחה ומשפטי פתיחה כמו "אני אוהבת את החיים הטובים, שופינג, עוזרות בית...גידלתי אותה עם צוות של מטפלות", ואלה יספקו לנאמני הז'אנר אפשרויות הלעגה בלתי נדלות, אם השתיים רק יישארו במירוץ.

ולמי חסרים שושה ושושי? הפעם הם מתפצלים לשניים. הנשואים הגיקים הטריים טליה וקובי, עתידנית ומהנדס, והאולפניסטיות ארוכות החצאית יופטוט (על מה חשבו ההורים שלה? ) וחרות, בליווי צמוד של השם, מספקות פרטים צבעוניים מחיי רווקות צעירות דתיות לאומיות: בחתונות הכי כיף להכיר בחורים, רק שבגלל ההפרדה עושים מינגלינג בפואייה של השירותים. די דומה לחילונים, האמת, רק בלי הפואייה והחתונה, כמובן.

המודחות הראשונות. חרות ויופטוט(צילום: עדי אורני )

אפילו את מגדת העתידות מחזרו. שוב ח'דרה מיפו או שמא תואמת שלה? לא הספיק לנו מופע האימים ב"מעושרות", רק בשבוע שעבר? זוג גיקים מכמירי לב וזוג אחיות צווחניות, זוגות רבים מדי שמתהדרים באסליות על גבול הפרחיות,

 ובאמת לא חשוב מאיזו עדה הם, רוסיה ואתיופי, הומו ופריפריאליים, עורך דין וסוורים, ריץ' ביץ' ועניים.

יש גם חידוש. לפני עונה או שתיים (מי זוכר) טענתי שרון שחר זקוק בדחיפות להשתלת אישיות. הנס אירע. הוא משוחרר מכפי שהיה קודם, מחייך באופן אמין יותר, מדבר פחות בקצב הכתבה, ורק הפאוזות הטפשיות להאדרת המתח, אלה שקוטעות לו את המשפט ומשאירות אותו תלוי באויר של קיסריה בלי מחיאות כפיים - עדיין מעיקות.

אז איפה אתם בשבת הבאה, ברחובות או צמודים למסך? ואם תהיה פתאום פריצה חדשותית מאירועי המחאה, תתבאסו נורא? כי גם שם וגם שם יהיה מעניין ומותח, סוחף ודרמטי - אבל יש רק מיליון אחד לחלק. ואם כך, מן הדין ומן הצדק שיילך לאנדרדוגים. או כמו שאלירן אמר יפה: "לא באנו מהטופ של החיים. גם לא מהאמצע. נראה לי באנו משולי הדרך". רוצו, חמודים. רוצו.