למרות הבעיות, בכל זאת דמוקרטית. מי המדינה?
שחיתות שלטונית, עוני בקנה מידה רחב, מחסור במשאבי טבע, פערים גדולים בין העיר לכפר ומחלות קטלניות. לסנגל בעיות רבות, אך המדינה המערב אפריקנית היא סיפור הצלחה דמוקרטי באזור חסר יציבות. איך עשתה את זה? ד"ר רות ג'יניאו מסבירה
דמיינו לעצמכם מדינה דמוקרטית עם עיתונות חופשית זה כארבעים שנה שעברה שלושה חילופי שלטון שקטים ומסודרים. במדינה זו יש חוקה שקובעת הפרדה בין דת למדינה וחל בה איסור על הקמת מפלגות דתיות. בנוסף לכך 44.6 אחוזים מחברי הפרלמנט במדינה זו הן נשים וקיים בה חוק שקובע שוויון מגדרי בכל רשימה פרלמנטרית.
עוד חדשות בעמוד הפייסבוק של ynet
"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:
או"ם שמום: כיבוד זכויות אדם - המלצה בלבד
/ ד"ר יובל שני
לכבוד יאיר לפיד: שוויון בנטל, גרסת דרום אמריקה
/ פרופ' אריה קצוביץ
תפילות במקום רובים. כמה חזק צבא האפיפיור?
/ פרופ' ריימונד כהן
ישראל מחכה לאובמה: ההרצאה עומדת להתחיל
/ ד"ר אהוד ערן
בשפה תעשה לך מלחמה. בוש ושרון כמשל
/ ד"ר דליה גבריאלי נורי
עתה נסו למקם את המדינה הזאת באחת מיבשות העולם. סביר להניח שאפריקה לא תהיה בחירתכם הראשונה וגם לא השנייה או השלישית. אבל זו אכן התשובה הנכונה. מדובר בסנגל, מדינה בת כ-11 מיליון תושבים השוכנת במערבה של יבשת אפריקה. סביר להניח שלא שמעתם הרבה על סנגל ואם כן, הרי היה זה בהקשרים חיוביים: מרוץ המכוניות פריז-דקאר או הניצחון המזהיר על צרפת, השליטה הקולוניאלית לשעבר, באליפות העולם בכדורגל לנבחרות (המונדיאל) בשנת 2002. ייתכן ששמעתם גם על הזמר הסנגלי יוסו נדור שמילא לאחרונה תפקיד מרכזי במערכת הבחירות של 2012 ומונה בממשלתו החדשה של מאקי סאל לשר התרבות.
סנגל כמובן לא חפה מבעיות רבות שמאפיינות לפחות חלק מהמדינות באפריקה - כמו שחיתות שלטונית, עוני בקנה מידה רחב, מחסור במשאבי טבע, פערים גדולים בין אזורים כפריים לעירוניים ומחלות שבמערב כבר נעלמו או שניתן לטפל בהן בקלות ושעדיין גורמות בסנגל למוות.
איש אינו חש איום על זהותו
אבל לצד כל הבעיות הללו מתנהלת בסנגל מערכת פוליטית שמצליחה להכיל בתוכה עימותים ושאינה גולשת לאלימות או להפיכות צבאיות.
יש בה ציבור רחב שמבין את מהותה של דמוקרטיה ושמוכן לצאת לרחובות כדי להגן עליה. יש בה גם סובלנות דתית מרשימה ביותר שלנו יש הרבה מה ללמוד ממנה. במדינה שבה כ-95 אחוזים מהתושבים הם מוסלמים ורק כ-2 אחוזים נוצרים, חג המולד נחגג בהוד ובהדר וימי חופשה ניתנים בימי הולדתם של הקדושים הנוצריים החשובים ביותר. איש אינו חש איום על זהותו או על אמונתו בשל שמחתם של אחרים.
מערכת הבחירות לנשיאות של שנת 2012 הייתה סוערת במיוחד. הנשיא המכהן עבדולייה ווייד עורר כעס רב עקב סירובו לקבל את השינוי בחוקה שהגביל את כהונת הנשיא לשתי קדנציות בלבד (כל אחת בת שבע שנים). ווייד טען שהתיקון בחוק לא חל עליו משום שהוכנס שנה לאחר שהחל את כהונתו הראשונה. בעקבות הצהרה זו התעוררה מחאה ציבורית מקיפה בסנגל שנבעה בשל מיאוס כללי מהנשיא, מרעייתו ומבנו שניהלו יחדיו פוליטיקה רבת שחיתות.
אחד הסמלים למדיניותו המפוקפקת של ווייד נגלה במלוא הדרו, או אולי מוטב לומר במלוא כיעורו, לכל מי שנוחת בנמל התעופה בדקאר. מדובר בפסל ענק של גבר חשוף חזה שאוחז בידו האחת אישה, חשופת חזה אף היא, ובידו האחרת תינוק. הפסל, שנקרא בשם המוזר "הרנסנס האפריקני", תוכנן ונבנה בעלות של 27 מיליון דולר על ידי מהנדסים מצפון קוריאה ועל פי טעמם האמנותי.
קשיים, מכשולים - ויציבות
חוסר ההתאמה המוחלט של הפסל לסביבתו, בנוסף להוצאה העצומה שבנייתו גררה במדינה ענייה כסנגל, הביאו לדיון נוקב בדקאר. המחאה אף התחזקה במהלך מערכת הבחירות לפני כשנה ועל רקע ניסיונותיו של הנשיא, שגילו לא היה ברור אך נאמד בסביבות 90, להיאחז בשלטון באמצעים שנויים במחלוקת. בסופו של דבר, זכה בבחירות מאקי סאל שנהנה מתמיכה רחבה. בניגוד לחששות מההשלכות של תוצאות הבחירות, הנשיא הפורש ווייד כיבד את המסורת הסנגלית וקיבל את הפסדו ללא ערעור.
לאחר בחירתו צמצם סאל את מספר השרים בממשלה בחצי והבטיח לפעול לקיצור הקדנציה הנשיאותית לתקופה של חמש שנים. תוצאות הבחירות בסנגל היוו הוכחה נוספת לקיומה של דמוקרטיה יציבה במדינה זו למרות כל הקשיים והמכשולים הניצבים בפניה.
כדי להבין את הצלחתה של הדמוקרטיה הסנגלית יש לחזור אחורה לאמצע המאה ה-19. הצרפתים הגיעו לסנגל מוקדם יותר מאשר לאזורים אחרים באפריקה. כבר במאה ה-17 הייתה נוכחות צרפתית משמעותית בארבע ערים בסנגל: דקאר (כיום הבירה), גורה (אי ליד דקאר שכיום מהווה חלק ממנה), רופיסק (כיום פרבר של דקאר) וסן לואי בצפון המדינה. ערים אלה שיושבות לחוף האוקיינוס היו למרכזי סחר של צרפת עם היבשת האפריקנית (עד לאמצע המאה ה-19 גם סחר עבדים).
אזרחות צרפתית לכול
בשנת 1848 בעקבות האווירה המהפכנית בצרפת, הוחלט להעניק אזרחות צרפתית לכל תושבי המושבות הצרפתיות ולצאצאיהם. לפיכך, תושבי ארבע הערים הללו זכו ליהנות מזכויות פוליטיות מלאות. הן בחרו נציגים למועצות מקומיות, היו זכאיות להקים ארגונים ולפרסם עיתונים ואף שלחו נציג לפרלמנט הצרפתי. עד 1914 היו הנציגים הללו בני תערובת שנולדו לאב צרפתי ואם מקומית. באותה שנה נבחר לראשונה נציג אפריקני בשם בלייז דיאן לפרלמנט הצרפתי.
לקראת סוף המאה ה-19 התרחבה מאוד שליטתה של צרפת על מערב אפריקה במסגרת המרוץ האירופי על חלוקת היבשת. כך נוצרה הפדרציה של מערב אפריקה הצרפתית, אזור נרחב שכלל בנוסף לסנגל, גם מושבות אחרות ובהן חוף השנהב, מאלי, ניז'ר, גינאה ועוד. עם הרחבת אזור השליטה הצרפתי, הזכויות של תושבי ארבע הערים בסנגל לא הורחבו לשאר האפריקנים כדי למנוע מצב שבו יהיו באפריקה מספר רב מדי של אזרחים צרפתים.
יחד עם זאת, למרות היותם של הסנגלים בעלי האזרחות מיעוט קטן במושבה, הם היוו אליטה משמעותית שלמדה לשחק את המשחק הדמוקרטי כמאה שנים לפני הנתינים הקולוניאליים במושבות אחרות באפריקה.
ייתכן שזהו אינו ההסבר היחיד להצלחתה של הדמוקרטיה הסנגלית, אולם ברור שניסיון ארוך בתרבות דמוקרטית במצב קולוניאלי הוא שמייחד במידה רבה את סנגל. המקרה הסנגלי מראה שדמוקרטיה איננה תלוית תרבות או גיאוגרפיה. כאשר ישנה קרקע מתאימה לצמיחת תרבות דמוקרטית היא יכולה לפרוח ולשגשג גם בתנאים כלכליים ודמוגרפיים לא פשוטים.
ד"ר רות ג'יניאו מלמדת במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בן גוריון בנגב והיא ראש התוכנית הבין-אוניברסיטאית ללימודי אפריקה
לפנייה לכתב/ת 
