ילד מת בגלל רשלנות, הוריו יפוצו במיליון וחצי שקל
הצוות הרפואי בבית החולים הלל יפה לא ביצע בדיקת הדמיה בילד בן 6 שסבל מדלקת קרום המוח, בניגוד להמלצת המתמחה במיון. בעקבות כך לא אובחנה בצקת במוחו, והוא מת. תביעת רשלנות שהגישו ההורים נגד משרד הבריאות, התקבלה במלואה
הוריו של ילד בן 6, שסבל תחילה מכאבי אוזניים, לקחו אותו לבית החולים הלל יפה כשהוא במצב קשה. מתמחה שקיבלה את הילד במיון שיערה כי הוא סובל מדלקת קרום המוח, והורתה על טיפול אנטיביוטי מיידי ועל ביצוע בדיקת עיניים, CT מוח (בדיקת הדמיה) וניקור מותני.
לאחר שהילד עבר בדיקת עיניים, הוא הופנה לביצוע הניקור המותני. כשעה לאחר מכן החל לפרכס ומצבו הלך והידרדר. נסיונות ההחייאה שנעשו בו לא צלחו, ובשעה 13:00 - כשעתיים וחצי לאחר הניקור - נקבע מותו.
האירוע הקשה הביא את ההורים להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד משרד הבריאות, המפעיל את בית החולים. הם ביקשו פיצוי הן על אובדן החיים של בנם, והן על הנזקים הנפשיים שנגרמו להם כהוריו, בשל מותו. עילה משפטית זו ידועה בשם "הקרוב הנוכח".
לטענתם, שנתמכה בחוות דעתו של מומחה רפואת ילדים ומחלות זיהומיות, הסגל הרפואי התרשל כאשר ביצע את בדיקת הניקור המותני לפני בדיקת הדמיה. לדבריו, בדיקת CT ובדיקת עיניים אמורות להתבצע ראשונות, כדי לשלול בצקת במוח. כאשר זו קיימת, ניקור עלול לגרום למותו של החולה. לדעת המומחה, במקרה זה ישנו חשש כבד כי זוהי סיבת המוות.
הנתבעת טענה כי בוצעו בילד הבדיקות הנחוצות, וסיבת מותו נעוצה בכך שהגיע לבית החולים מאוחר מדי. טענתה נתמכה בחוות דעת של מומחה מטעמה, והמדינה אף טענה כי מכאן שאשמת ההורים במות בנם, כיוון שהגיעו לבית החולים באיחור.
הוראות המתמחה לא מולאו
השופט יצחק כהן מבית המשפט המחוזי בחיפה, קיבל את התביעה בקובעו כי הצוות הרפואי התרשל - כשלא ביצע בילד בדיקת CT טרם הניקור. זאת, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, אשר לדבריו שיקפה את המצב באופן אמיתי יותר מזו של המומחה מטעם הנתבעת.
השופט ציין כי מנהל מחלקת הילדים הסביר את בחירתו שלא להורות על ביצוע הבדיקה, בכך שמדובר במתמחה "בינונית", שהיה רשאי שלא להישמע להוראותיה. תשובה זו, קבע, אינה מתקבלת על הדעת, כאשר דווקא הוראותיה של המתמחה תאמו את הטיפול הרפואי ההולם.
נקבע כי על הצוות הרפואי היה לדעת ולצפות שאם הילד סובל מבצקת, ומבוצע בו ניקור, סביר להניח שהדבר יגרום להידרדרות מצבו ולמוות, שכן זהו מנגנון רפואי ידוע. השופט דחה את הנסיון להטיל את האשמה על ההורים, שלדבריו פעלו ככל הורה סביר שדואג לילדו, ואין לצפות מהם לדעת שכאבי אוזניים הם סממן לדלקת קרום המוח.
באשר לעילת "הקרוב הנוכח", נפסק כי שני ההורים שהיו בזמן האירוע בקרבת בנם, סובלים מנזק נפשי. אולם בעוד שמצב האב אינו חמור במיוחד, הוכח כי לאם נגרמה פגיעה נפשית רצינית ביותר, המזכה אותה בפיצוי.
לפיכך נפסק כי המדינה (משרד הבריאות) תשלם לעזבון הילד ולהוריו 1.168 מיליון שקל בגין כאב וסבל, הפסד שנים אבודות, הוצאות קבורה ולוויה והפסדי קצבת זקנה. בנוסף, פיצוי גלובאלי של 200 אלף שקל לאם, בשל הפגיעה הנפשית שנגרמה לה. המדינה תשלם לתובעים גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 335 אלף שקל.
לתת מענה לנפגעים משניים
עוה"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי, העוסקים בתחום הרשלנות הרפואית, מסבירים את פסיקת הפיצוי הנפרד לאם: "עילת 'הקרוב הנוכח' מאפשרת לבית המשפט לפסוק פיצוי לניזוקים משניים, אשר נפגעו כתוצאה מהרשלנות כלפי קרוב משפחתם מדרגה ראשונה. ישנה חשיבות עצומה למתן מענה למעגל הנפגעים המשניים, אשר לעיתים נדחקים לקרן פינה, הגם שהם סובלים מנזקים נפשיים שגוררים גם הוצאות כלכליות לא מבוטלות".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
