איפה הכסף? הנה התשובות

פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו: "מאיפה יש לאנשים בישראל כל כך הרבה כסף?". חלק גדול מן התשובה הינה מהפיכה שמתחוללת בעשר השנים האחרונות, הקשורה לאופן בו הציבור הישראלי מממן את הצריכה שלו.

מאמרים נוספים מאת אדם רויטר :

• נוטלי המשכנתא: "מתאבדים" ו"מרוששי הורים"
• להפסיק לפחד מהורדת דירוג האשראי של ישראל
• הדשא הכלכלי של השכן ירוק יותר. האמנם?
  

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

פעם, רוב המימון הגיע ממקורות עצמאיים, זמינים, מהכסף שיש בכיס, מהחסכונות. לא עוד. מזה עשור לפחות, ישנו גידול ניכר בהיקף האשראי שהישראלים לוקחים, פי כמה וכמה יותר מאשר קצב הגידול במספר התושבים. שימו לב, אין מדובר בסקטור העסקי, אלא באנשים הפרטיים.

בעשר השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית ישראל בשיעור של 19%. הגידול באשראי הצרכני היה בשיעור של 102% - יותר מפי חמש! מתוך זה, היקף ההלוואות שהציבור לקח מהבנקים גדל ב-61% והיקף המשכנתאות גדל בשיעור חריף של 124%. ראו הטבלה להלן:

זהו ההסבר העיקרי והחשוב ביותר, מדוע מחירי דירות עולים, מדוע הכול נעשה יקר יותר ואיך זה שעל אף שהמשכורות כמעט ואינן עולות עדיין יש לאנשים כסף לקנות. הסיבה העיקרית לעליה זו בביקוש לאשראי, הינה הירידה הדרמטית בשיעורי הריבית בישראל (ובעולם) אולם יש לכך גם הסברים ברמה הפסיכולוגית הן מצד הביקוש (הציבור הרחב) והן מצד ההיצע (מערכת הבנקאות הישראלית, חברות כרטיסי האשראי וחברות הליסינג).

יושבים בבית קפה, ונהנים מאשראי מוגדל(צילום: באדיבות קאפס)

הדורות הקודמים פחדו יותר לקחת אשראי בעוד על הדור הנוכחי עובר תהליך "אמריקניזציה" מהיר. הבנקים יודעים שזהו אשראי שאינו עובר תספורת וניתן לדרוש עליו ריבית הרבה יותר גבוהה מאשר דורשים מהלוואות לעסקים, ודאי מחברות גדולות במשק. לפיכך, מבחינתם הוא יותר רווחי וגם הרבה פחות מסוכן כי הוא מפוזר על הרבה מאוד פרטים במשק.

מאיפה יש לאנשים כל כך הרבה כסף? עוד סיבה רצינית

לציבור הישראלי יש כיום נכסים כספיים בהיקף של 130% יותר מאשר היה להם לפני עשר שנים. זאת אומרת, הציבור הישראלי עשיר יותר בממוצע יותר מפי שניים מכפי שהיה לפני עשור.  ובחישוב זה לא נכללים בכלל מחירי הדירות אלא רק הכספים והחסכונות של הציבור הישראלי.

נכון, זה לא מתחלק באופן שווה: חלק מאיתנו נעשו הרבה יותר עשירים וחלק מאיתנו דורכים במקום, אבל מה שקובעים הם הממוצעים. אם נוסיף לכך גם את תחושת העושר שיש למשפחה ישראלית ממוצעת, בעלת דירת ארבעה חדרים בגוש דן, שהיום היא מיליונרית בשקלים (כי הדירה הזו שווה לפחות מיליון שקל) אז ניתן להבין גם מדוע ישראלים מוכנים לקחת הרבה יותר אשראי מבעבר ומדוע הם צורכים יותר (ראו סעיף קודם).

ת"א. כל מי שבבעלותו דירה ששווה לפחות מיליון, הוא למעשה מיליונר(צילום: ירון ברנר)

בנק ישראל משווה את הגידול בתיק הנכסים לגידול בתוצר. בעשר השנים האחרונות התוצר של המשק עלה בשיעור נומינלי מדהים של כ-91%, אך תיק הנכסים של הציבור ביחס לתוצר עלה אף יותר מרמה של 140% לפני 10 שנים לכ-195% כיום. כלומר, היקף הנכסים הכספיים של הציבור השיג ובהרבה את העלייה בתוצר המשק.

האם הפעולות של שר האוצר לפיד אכן יביאו צמיחה ותוך שנה נצא מזה?

אז זהו, שממש לא. כדי לצאת מזה צריך צמיחה. כאשר מקצצים בהוצאות הממשלה ומעלים מסים לא מגיעה צמיחה - בדיוק להיפך, מגיעים למיתון. זהו הפתרון שהאירופאים נקטו בו ותראו לאן זה הביא אותם. המזל של לפיד (ותמיד צריך מזל בחיים) הוא שזרימת הגז התחילה בדיוק כשהתחילה הקדנציה שלו כשר אוצר והזרימה הזו תביא לצמיחה במשק.

הערכות מדברות על 0.5% תוספת לתוצר כבר השנה וכ-1% תוספת בשנה הבאה. עוד שנה מהיום נראה צמיחה סבירה של המשק, בגלל הגז, אבל הציבור הרחב ייאנק כי תהיה האטה בכל הענפים האחרים. מי שייהנו מהצמיחה הזו יהיו סדרה של מפעלים גדולים עתירי אנרגיה שזה גם מאוד חשוב. הם יהיו רווחיים יותר וישלמו יותר מס, אבל זה יקזז רק במעט את הצורך של המדינה במסים שלנו גם עוד שנה.

לייצא את הגז או לא?

שני המחנות לוויכוח צודקים, או לחילופין שניהם טועים. הכול תלוי בהנחות היסוד שצריכות להיות מחויצות לטווח של 35 שנה קדימה, לפחות. איפה הבעיה? זה מזכיר את ההסבר של תורת הכאוס: כיצד משק כנפי פרפר בבייג'ינג יגרום לסופת טורנדו בניו-יורק? כאשר מדברים על כאוס, אז באמת אי אפשר לדעת. כאשר מדברים על הגז, אז הרבה דברים נתונים וידועים, אך מספר הנחות לכאן או לכאן משנות את הכול.

כך למשל, אם צריכת האנרגיה של המשק תגדל ביותר מ-4% בשנה, ב-35 השנים הקרובות, כפי שטוען מחנה מתנגדי היצוא - אז אסור לייצא. אם היא תגדל בממוצע בפחות מכך, אז אפשר לייצא. אם יגלו עוד מאגרי גז גדולים בים, כפי שטוען המחנה התומך ביצוא - אז אפשר לייצא, אבל אם יתגלה מאגר קטן אז אי אפשר לייצא, וכן הלאה...

בסופו של יום אנחנו לא באמת יכולים לדעת כמה גז עוד יתגלה בים ואפילו לא מה יהיו בדיוק הצרכים האנרגטיים של המשק ב-35 השנים הבאות. לכן אין תשובה חד משמעית לאף מחנה. 

בעולם ניהול הסיכונים, כאשר לא ידוע מהו התרחיש העתידי, צריך לשים משקלות מסוימים לכל תרחיש, ובמילים פשוטות - לא לשים את כל הביצים בסל אחד. צריך לאפשר לייצא, אבל בהיקפים נמוכים ובחוזים לטווחים לא מאוד ארוכים (למשל לייצא לירדן, ואז לא צריך אפילו להקים מתקן הנזלת גז, כי צינור גז כזה כבר קיים) ואם יתגלה גז נוסף יינתן אור ירוק לייצוא נוסף.

מסילות ברזל מול כבישים

אחד הקיצוצים המסיביים עומד להיות כנראה בתקציב משרד התחבורה. בעיקר מדברים על ביטול פרויקטים של מסילות ברזל. כדאי לדעת שסלילת כביש עולה רבע מהקמת מסילת ברזל. בכל מקום שרוצים להקים מסילת ברזל היה אפשר במקום זאת להרחיב את הכבישים למסלול המיועד לתחבורה ציבורית בלבד, הציבור היה נהנה באותה מידה משיפור תנאי התחבורה והמדינה היתה חוסכת מיליארדים.

מלחמת המטבעות העולמית

הכרזתו של בנק ישראל מ-13 במאי על הורדה מפתיעה של רבע אחוז בריבית במשק ובעיקר על כך שיבצע רכישות מט"ח החל משנה זו ובשנים הבאות, כדי לקזז את ההשפעה של הפקת הגז על שער החליפין, אינה אלא פן נוסף במלחמת המטבעות העולמית.

מלחמת המטבעות העולמית הינה הגדרה שבאה לציין בעיקר את הרצון של בנקים מרכזיים ברחבי העולם להגן על המשקים המקומיים שלהם על ידי הוזלת המטבע המקומי ביחס למטבעות אחרים וזאת על מנת לעזור ליצואני אותן ארצות. יש המכנים מדיניות הגנה זו בשם "פרוטקציוניזם" כאשר מילה זו בעלת ההקשר השלילי באה לבטא את הבעייתיות הקיימת בכך שבעולם הקפיטליסטי, בו אמורות היו להיות תנועות הון חופשיות לחלוטין בין המדינות, בנקים מרכזיים מתערבים ופוגעים בחופש הזה.

אולם נראה שעל אף הרצון העז בתנועות הון חופשיות בין מדינות, כחלק מהקונספט הקפיטליסטי, הגולם קם על יוצרו. הגולם במקרה זו הינו הפעולות הספקולטיביות במט"ח. על פי הגורם המוסמך ביותר בתחום, ה-Bank of International Settlements BIS, שיעור העסקאות הספקולטיביות במט"ח במטבעות המרכזיים (דולר, אירו, ין יפני) מגיע עד כדי 98%. אתם קוראים נכון, כ-98% מתנועות ההון בעולם הן ספקולטיביות ורק כ-2% מבוססות על יצוא ויבוא של סחורות ושירותים.

אדם רויטר הוא יו"ר רויטר מידן בית השקעות ומנכ"ל חברת הייעוץ חיסונים פיננסים