המשטרה שרפה צ'ק ולא פיצתה בגלל התיישנות
אזרח שהגיש תלונה כנגד אדם שנתן לו המחאה ללא כיסוי, גילה להפתעתו שהמשטרה שרפה את הצ'ק ומסרבת לפצות בגלל התיישנות. מה פסק בית המשפט?
התלונן במשטרה על אדם שנתן לו צ'ק ללא כיסוי - וגילה שהמשטרה שרפה את ההמחאה. בשנת 1988 קיבל התובע המחאה בסך של 320 ש"ח, שלא כובדה בהעדר כיסוי. בשנת 2000 הגיש התובע תלונה במשטרת חדרה, ומסר לה על פי דרישתה את ההמחאה.
המשטרה שרפה את הצ'ק - בלי ליידע את בעליו(צילום: index open)
יומיים לאחר מכן, קיבל הודעה מתחנת המשטרה על החלטה שלא להעמיד לדין את בעל החוב. לטענתו, משביקש את ההמחאה בחזרה בכדי לפנות להוצאה לפועל, לא זכה לתגובה ישירה - עד שבשנת 2006 נמסר לו בכתב שהתיק נשרף בשנת 2005 ושלא ניתן לשחזר את החומר.
לפיכך, ביקש התובע לחייב את המשטרה בפיצוי בגובה ההמחאה שבוערה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום הגשת כתב התביעה. בנוסף, תבע פיצוי בגין עוגמת נפש.
המשטרה הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מפאת התיישנות. בקשתה נדחתה, ובית המשפט התיר לה להציג את הנהלים בדבר ביעור מסמכים בדיון נוסף. במקום לצרף את הנהלים, המשטרה הגישה סיכומים בכתב, בהם העלתה טענות משפטיות למכביר ודרשה לדחות את התביעה. עוד טענה כי יתכן והתובע קיבל בחזרה לידיו את ההמחאה, עוד לפני שהתיק בוער.
התובע לא עודכן
הרשם הבכיר נועם רף, שדן במקרה, קבע כי בהתנהלות המשטרה יש משום הפרה של עיקרון השוויון בבית-משפט לתביעות קטנות, וכן התעלמות מהחלטת בית-משפט. בעוד התובע טען בלשון הדיוטות, נציגת המשטרה טענה בלשון מלומדים והיא אשת מקצוע (מתמחה בעריכת דין). על כן, הודיע כי הוא מתעלם מהטיעונים המשפטיים שהעלתה.
הרשם דחה גם את הטענה שיתכן והתובע קיבל בחזרה הצ'ק, כיוון שלא הוצגה הוכחה לכך, ומתח ביקורת על התנהלות המשטרה. זאת משום שלא עדכנה את התובע שקיימת אפשרות שזו תבוער, ולא מסרה לו הודעה מראש על ביעורה. בנסיבות אלו נמנעה זכותו לנסות ולממש את ההמחאה בדרכים אחרות.
עם זאת, הרשם קבע כי יש לקחת בחשבון את מועד פירעון ההמחאה (1988), את הזמן הרב שחלף מאז החלה הפרשיה ואת התמהמהותו התמוהה של התובע. לכן פסק כי הפיצוי שישולם הוא בדיוק הסכום הנקוב בהמחאה - 320 שקל - ולא פסק הוצאות.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
