הכינו ארנקכם לקיץ: מפת הגבייה בחופים
משפחות שמעוניינת לבלות בחופי הים התיכון, הכנרת או ים המלח - מגלות במקרים רבים כי מדובר בהוצאה משמעותית. עמותת אדם טבע ודין מיפתה את כל החופים בהם תאלצו לשלוף את הארנק בכניסה, מ-50 שקל לאדם בצפון ים המלח, ועד ל-12 שקלים בחופי רחצה מוכרזים. צפו במפה
עוד על מצב החופים - בערוץ כלכלה ירוקה :
- המבקר: לבחון מחדש תוכניות המאיימות על החופים ים של דמעות: לירונה מתה, הקרב על החוף נמשך
- דירוג הערים: למי יש חוף ים "ירוק" יותר
הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
ממיפוי שהכינו בעמותת אדם טבע ודין עולה כי מספר החופים שניתן לטבול בהם בחינם - הולך ומצטמצם. שישה חופים בתשלום מעכו וצפונה, חמישה באזור השרון, שניים בתל-אביב, ארבעה מפלמחים ודרומה, לא פחות משמונה לאורך ים המלח וכ-20 חופים סביב הכנרת, הם חלק מהממצאים שמגלה המפה. הנתונים נלקחו ממהאתר האינטרקטיבי "סביבתי" של העמותה.
את הגבייה מחלקים בארגון למספר סוגים. ראשית, מספר חופים מוכרזים ברשויות המקומיות שקיבלו לכך היתר ממשרד הפנים בסכום שלא יעלה על 12 שקלים לאדם, דוגמת חוף הצוק בת"א או חוף הארגמן בעכו. שנית - חופים שהוכרזו כשמורות טבע ונמצאים באחריות רשות הטבע והגנים, בהם גובים כ-30 שקל בממוצע עבור כניסת כלי רכב, דוגמת חוף הבונים, בית ינאי ופלמחים.
"חופי הים אמורים להיות שירות מהמדינה לתושבים בלי תשלום", קובלת עו"ד יעל דורי מאדם טבע ודין. "עצם הגבייה על בילוי בחוף הוא פסול בעיננו, כפי שייקחו כסף בכניסה לגן ציבורי. המשמעות של גביית כסף היא גידור האזור, קביעת שעות פעילות ועוד, כלומר מונעים גישה חופשית של אנשים אל הים. אפילו אם מגיעים שעה לפני סגירת החוף – צריך לשלם".
שנים של העדר פיקוח
גביית התשלום בחופים הוסדרה כבר בחוק הסדרת מקומות רחצה משנות ה-60, אך משך שנים רבות התחום היה פרוץ. החוק מתיר לגבות כסף רק בכניסה לחופים שמספקים שירותים מיוחדים מעבר לשירותים הבסיסים (הכוללים נוחיות, שירותי הצלה, ניקיון ומים לשתייה) שנדרשים בחופי רחצה.
בנוסף נקבע כי גביית הכסף מצריכה את אישור משרד הפנים וכי בסמוך לחוף בתשלום צריך להיות מקטע שפתוח בחינם לציבור. בתיקון מאוחר יותר לחוק, נאסר לגבות תשלום מילדים מתחת לגיל 13. אם זאת, משך שנים רבות התבצעה גבייה בכניסה לחופים רבים ללא פיקוח.
רק בשנת 2007, בעקבות עתירה של אדם טבע ודין לבג"ץ - חידד משרד הפנים את ההנחיות והוציא חוזר שפירט את הקריטריונים הנדרשים בחופי הרחצה על מנת לקבל היתר לגביית כסף בכניסה אליהם. עוד נקבע בחוזר כי מותר לרשויות לגבות כסף בעבור חנייה, רק אם יש דרך נוספת להגיע אל החוף.
חופי הים התיכון: יש דשא? תשלמו
שינויים אלה הקטינו את התופעה. כיום, מבין 137 חופי רחצה מוכרזים לאורך הים התיכון, קיים היתר לגבות דמי כניסה בכ-9 חופים, בסכום שלא עולה כל 12 שקל. בין אלה כלולים חוף אכזיב וחוף שבי ציון במועצה האזורית מטה אשר, חוף גלי גיל בנהריה, חוף הארגמן בעכו, חוף דור במועצה האזורית חוף הכרמל, חוף הצוק בתל אביב, החופים ניצנים וזיקים במועצה האזורית חוף אשקלון.
עם זאת באדם טבע ודין קובלים על הקריטריונים למתן האישורים, שכוללים למשל מדשאות ומתקנים שונים. "בחלק מהמקרים נראה שניתן אישור לגביית תשלום עבור שירותים בחוף, גם אם אינה מוצדקת", טוענת דורי. "זה מגוחך כי הרשויות משתמשות בזה כתירוץ לגביית תשלום".
עוד קובלים בארגון, כי בחופים רבים עדין גובים כסף בעבור חניית כלי רכב וכך למעשה מחייבים את המתרחצים לשלם בעקיפין על הכניסה לחוף. כך למשל, בפולג גובים בסופי שבוע 25 שקל בעבור כניסת כלי רכב. "אם לא קיימת דרך אחרת להגיע לחוף, שאינה מחייבת חנייה בתשלום - גביית דמי החניה מהווה למעשה גביית דמי כניסה במסווה והיא אסורה", מפרטים בארגון.
ממשרד הפנים נמסר: "יש בארץ 137 חופי רחצה פתוחים. פחות מ-10 בתשלום ואילו כל השאר חופשיים לקהל הרחב. כל רשות שנותנת שירותים מעבר לשירותים הבסיסיים בחוף רחצה וקיבלה את אישור משרד הפנים, רשאית לגבות עד 12 שקל לאדם בכניסה לחוף. אם יש רשויות שגובות מעבר לכך, נבדוק זאת. נושא החנייה נמצא באחריות הרשות המקומית".
כנרת: עדין יקר להגיע ברכב
בחופי הכנרת שרר כאוס משך שנים רבות, שהתבטא בין היתר בהשתלטות גורמים פרטיים על חופים, הקמת מבנים לא חוקיים, גביית סכומי כסף מופרזים שעמדו על 100-80 שקל לכלי רכב (בניגוד לחוק עזר עירוני שמתיר למפעילים לגבות 50 שקל) ואף גביית תשלום מהולכי רגל.
בשורת הסדרת החופים החלה לחלחל לאזור רק בשנת 2008, עם ייסוד איגוד ערים כנרת, שנועד להסדיר את הפיקוח, האכיפה והגבייה סביב האגם הלאומי. כיום נמצאים באחריות האיגוד 15 חופים: כינר, דוגה, דוגית, גולן, צאלון, לבנון, חלוקים, כורסי, גופרה, שקמים, צינברי, ברניקי, חוקוק צפון החדש, שיזף- רותם ומפרץ אמנון שסגור נכון להיום לשיפוצים וצפוי להיפתח בחודש אוגוסט.
נכון להיום, עבור מי שמגיע בכלי רכב, נקבעו תעריפים דיפרנציאליים, לפיהם הנופשים מתבקשים לשלם על פי זמן השהייה שלהם: 5.70 שקלים לכל שעה במשך 3 שעות ראשונות ועוד 2 שקלים לכל שעה נוספת, עד לסכום מקסימאלי של 59 שקל ליממה. מהאיגוד נמסר כי בימים אלה הם מקדמים תעריף חנייה חדש שיעמוד על 5 שקלים לשעה למכונית.
מצד שני, הכניסה לחופי האיגוד בצורה רגלית אינה בתשלום, כאשר ניתן להגיע אליהם באמצעות שירות הסעות חינם "קו סובב כינרת", כמו גם באמצעות שביל סובב כנרת. מידע על חופי האיגוד ויתר המועצות באזור ניתן לקבל באתר איגוד ערים כנרת www.kineret.org.il ובטלפון 55477*.
באשר לשאר החופים סביב האגם הלאומי - ניתן עדין למצוא לא מעט מקומות שגובים עשרות שקלים לאדם בכניסה, כך שמשפחה שרוצה לעשות קמפינג במקום תיאלץ עדין להיפרד ממאות שקלים.
ים המלח – אין דין ואין דיין
בצפון ים המלח, בתחומי המועצה האזורית מגילות, יש מספר חופים בהם גובים עשרות שקלים בכניסה לאדם, גם עבור ילדים מתחת לגיל 13, מבלי שיש לכך אישור ממשרד הפנים. זה מתאפשר בשל העובדה כי החוק הישראלי אינו חל על האזור, שנמצא בשליטת החטיבה להתיישבות הפועלת מול המינהל האזרחי.
על פי אתרי האינטרנט של החופים, בחוף קלי"ה גובים כ- 53 שקל למבוגר וכ-42 שקל לילד. בחוף בחוף ביאנקיני גובים כ-60 שקל למבוגר וכ-50 שקל לילד. בחוף מינרל ישלם מבוגר 50 שקל ביום חול וכ-60 בסופי שבוע וחגים, ואילו עבור ילד בגילאי 12-6 יש לשלם כ-30 שקל ביום חול וכ-35 שקל בסופי שבוע וחגים. בחוף נווה מדבר משלמים בכניסה כ-35 שקל למבוגר ו-30 שקלים לילד בגילאי 12-2.
ממועצה אזורית מגילות נמסר: "חופי המועצה נמצאים בשליטתה של החטיבה להתיישבות אשר הקצתה אותם ליישובים שונים. החטיבה פועלת מול המנהל האזרחי. מזה שנים אנו פונים למנהל האזרחי ולמשרד הפנים להסדיר את החוק לגבי החופים כמו בישראל.
"למיטב ידיעתנו מזה כשנתיים שוקדים במנהל האזרחי ובמשרד הפנים בהכנת החומר להחלת החוק כמו בישראל. ברגע שיתוקן החוק באזור אנו נפעל על פי החוק. נציין שכתוצאה מירידת מפלס ים המלח נדרשים המועצה והחופים באזור להשקיע מיליוני שקלים מדי שנה להסדרת הירידה לים ובניית תשתיות ושירותים מותאמים למתרחצים".
ממשרד הפנים נמסר כי הסדרת החופים בצפון הכנרת נמצאת באחיות המינהל האזרחי.
מי תופס את החוף?
בארגון אדם טבע ודין מדגישים כי מאחר שכשני שליש מחופי הים התיכון בישראל סגורים לטובת מתקני תשתית, נמלים, מתקנים ביטחוניים, תיירות, בנייה פרטית – הרי שיש חשיבות רבה לשמור על החופים שנותרו פתוחים לרווחת הציבור רחב.
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל 'אדם טבע ודין', מסר כי "על אף שתופעת גביית דמי כניסה לחופים קטנה משמעותית בעקבות הבג"צ שהגישה 'אדם טבע ודין' והמעקב שלה אחר יישומו במשרד הפנים - תמונת המצב שעולה ממפת גביית התשלום בחופים צריכה להכעיס כל אדם בישראל, במיוחד בימים כאלה של גזירות כלכליות.
"רשויות מקומיות וגופים פרטיים עדיין מרשים לעצמם להכניס את ידם עמוק לכיס של האזרח ולגבות ממנו תשלום עבור שימוש בנכס שהוא שלו – חוף הים", הוסיף ברכה.
"משפחות המבקשות ליהנות מבילוי עממי בחוף הים אך ידן אינה משגת לשלם את דמי הכניסה עבור המשפחה, הן משפחות שכבודן העצמי נפגע והנפגעים העיקריים מהתופעה של גביית תשלום בכניסה לחופים הם תושבי המדינה שידם אינה משגת. לא ייתכן מצב שבו הזכות ליהנות לדוגמא מנכס ציבורי כמו חוף הים כפופה לתשלום דמי כניסה".
לפנייה לכתב/ת 
