כמה עולה לגזול כספים מחשבון מבוטח? 400 ש'
בני סירב להצעת חברת הביטוח כלל והעדיף לרכוש פוליסת ביטוח רכב בחברה אחרת. זה לא מנע מכלל, לרכוש עבורו פוליסה, בעזרת מספר כרטיס האשראי שהיה ברשותה מעסקה קודמת, ואף לתבוע את את בני על כך שביטל את הכרטיס
בני אדמסו ביטח את רכבו בחברת הביטוח כלל. בתום שנת הביטוח הראשונה, התקשר אדמסו אל סוכנת הביטוח של כלל וביקש לדעת כמה יעלה לו הביטוח בשנה הבאה. 2,500 שקל, ענתה הסוכנת. לא מעוניין, ענה אדמסו וסיים בכך את השיחה.
- ביטוח לאומי: אל תמהרו להפחית אחוזי נכות
ימים ספורים לאחר מכן, הופתע אדמסו לגלות בתיבת הדואר שלו פוליסת ביטוח של כלל. אדמסו התקשר אל סוכנת כלל והביע תרעומת. הסוכנת ניסתה לפייס אותו בהנחה של 400 שקל. גם עם ההנחה, אני לא רוצה את הפוליסה שלכם, הודיע אדמסו בתקיפות.
חלפו עוד מספר ימים. אדמסו קיבל לביתו את פירוט החיובים בכרטיס האשראי שלו ונדהם לגלות כי כלל גובה ממנו פרמיות עבור חידוש הפוליסה. לא זו אף זו: "סכום העסקה" שהופיע בפירוט היה כפול מסכום הפרמיות שהסוכנת נקבה בו, כ- 5,000 שקל במקום 2,500 שקל. גם להנחה אשר הסוכנת הבטיחה לא נמצא כל זכר.
"אי אפשר לבטל את הפוליסה"
נסער, התקשר אדמסו אל סוכנת הביטוח. אתה עושה "ביג דיל" מטעות, נזפה בו סוכנת הביטוח. המחשב לא קלט את ההנחה וחייב אותך פעמיים, במקום פעם אחת. נתקן, תקבל הנחה ותמשיך ליהנות מהביטוח. בעתיד, אם יקרה לך משהו, כלל תהיה שם בשבילך.
אולם אדמסו התעקש. אני לא רוצה להיות מבוטח בחברת כלל, רתח מזעם, אפילו לא יום אחד. תחזירו לי את כל הכסף שגביתם ממני.
אתה דורש את הבלתי אפשרי, מחתה סוכנת הביטוח, אני לא יכולה להחזיר לך את כל הכסף. אי אפשר לבטל את הפוליסה מתחילתה. תשלם עבור תקופת הביטוח שחלפה עד היום ותקבל זיכוי מהיום ואילך.
אדמסו הבין שתהום פעורה בינו לבין סוכנת הביטוח. הוא החליט לעשות מעשה. הוא פנה ישירות אל חברת כרטיס האשראי שלו, ביצע "ביטול עסקת אשראי" וקיבל זיכוי מלא עבור כל הפרמיות שנגבו ממנו.
תחמן, זעקו האחראים בחברת כלל, כאשר גילו כי אדמסו הצליח לחסום את גישתם לחשבון הבנק שלו. הם הורו לעורכי הדין שלהם להגיש תביעה נגד אדמסו ולרדוף אותו שם עד חורמה.
עורכי הדין הגישו תביעה לבית משפט השלום בירושלים. התביעה, שימו לב, על סך כולל של 802 שקל הייתה מורכבת מ"400 שקל עבור תקופת החידוש החלקית בה הוענק לרכבו של המבוטח כיסוי ביטוחי ועוד 402 שקל עבור תשלום יתר שהמבוטח קיבל מחברת כלל בטעות". התביעה הונחה על שולחנו של הרשם הבכיר ניר נחשון.
ספק רב במהימנות עדות הביטוח
המבוטח טוען כי כבר בשיחה הראשונה עם הסוכנת שלכם, פנה הרשם הבכיר אל נציג כלל, הוא סירב לחדש את הביטוח אצלכם. אם המבוטח לא רצה את הביטוח, למה שלא תעזבו אותו במנוחה.
המבוטח משקר, השיב נציג כלל, הסוכנת תעלה על דוכן העדים ותשכנע אותך שהמבוטח הפציר בה לחדש את הביטוח אצלנו.
הרשם הבכיר שמע את עדות הסוכנת והגיע למסקנה הפוכה. "יש לי ספק רב במהימנות עדותה", קבע. הרשם הבכיר התרשם כי הסוכנת יודעת היטב היכן מרוחה החמאה. "כידוע", מסביר הרשם, "סוכן הביטוח הוא צד מעוניין בתוצאות המשפט ואינו עד אובייקטיבי. הרי שכרו נגזר מכמות הפוליסות שהוא מפיק בשנה. ככזה יש לבחון את עדותו בספקנות".
מעדות הסוכנת, מוסיף הרשם, עולה כי בשיחה הראשונה, לא התקיים בינה לבין המבוטח יותר מאשר משא ומתן. היא הציעה לו פוליסה בסכום של 2,500 שקל. הם התווכחו. היא נתנה לו הנחה של 400 שקל. הסכום עדיין לא היה מקובל עליו. אין ללמוד משיחה זו הסכמה מפורשת של המבוטח לחידוש הפוליסה. הסוכנת אף אישרה, כי פרטי כרטיס האשראי של המבוטח נלקחו מהפוליסה הראשונה. עובדה זו תומכת אף היא בגרסת המבוטח כי הוא לא נתן הסכמה סופית לביטוח.
מעבר לכך, מוסיף הרשם, עדות הסוכנת אינה עולה בקנה אחד עם עדות מנהלת מחלקת הגבייה של כלל. זו העידה כי הסוכנת ביקשה לבטל את הפוליסה רטרואקטיבית. לו סברה, באמת ובתמים, כי החידוש נעשה לפי בקשת המבוטח, מדוע זה ביקשה לבטלה רטרואקטיבית? גם החיוב הכפול מתיישב יותר עם גרסת המבוטח, כי כלל חייבה אותו ללא הסכמתו על חידוש הפוליסה. נוכח כל אלה, קובע הרשם, "גרסת המבוטח מסתברת יותר מגרסת כלל".
אולם הרשם הבכיר לא מסתפק בכך. הוא צולל אל נבכי החוק, הפסיקה והנחיות משרד המפקח על הביטוח ומגיע למסקנה כי כלל עברה על איסור מוחלט לחדש ביטוח ללא קבלת הסכמת המבוטח בכתב. בלי הסכמה ממשית בכתב לחידוש, המבוטח אינו חייב לשלם את פרמיות הביטוח.
חברות הביטוח ימשיכו להתיש אותנו
הרשם הבכיר פוסק אם כן כי אדמסו פטור מכל תשלום. הן משום שהוא מאמין לו כי לא הסכים לחידוש והן משום שכלל נהגה בניגוד לחוק לפסיקה ולהנחיות המפקח על הביטוח. במילים אחרות, גם אילו ביקש אדמסו לחדש את הפוליסה, הייתה כלל חייבת להחתים אותו על בקשה בכתב לחדש. ללא הסכמה כזו, הוא לא חייב בתשלום פרמיות כלשהן.
וגם הסכום הנוסף של 402 שקל שהמבוטח קיבל לטענת כלל כ"תשלום יתר" לא נשכח מלב הרשם הבכיר. הרשם קובע כי הטענה נטענה בעלמא, ללא כל "ראיות מהימנות".
אדמסו זכה אם כן בדין וכלל חויבה בהוצאות משפט בסך... 400 שקל.
עד כאן פסק דינו של הרשם הבכיר ניר נחשון. פסק דין נכון ויסודי. אין טענות. אלא שכאן עולה כמובן הרהור נוגה. איך זה שתאגידי הביטוח, הגובים מאתנו בכל שנה למעלה מארבעים מיליארד שקל ועשרות מליארדים נוספים עבור "ניהול" קרנות הפנסיה, מחציפים פנים ומביאים תיקים עם עדויות לא אמינות שכאלה לבית המשפט?
האם מערכת בתי המשפט שלנו איבדה את כושר ההרתעה כלפי תאגידי הביטוח? ושוב, השאלה אינה מופנית כלפי הרשם הבכיר. הוא עשה את מלאכתו נאמנה. אובדן כושר ההרתעה מקורו בערכאות הגבוהות ביותר, שכבלו את ידי השופטים מלהטיל על תאגידי הביטוח פיצויים עונשיים, הוצאות לדוגמא וכיוצא באלה קנסות הנהוגים בכל מדינה מתוקנת אחרת.
למה שתאגידי הביטוח לא יתישו את השופטים והמבוטחים בתביעות סרק אם הם יוצאים מהן ללא פגע?
לפנייה לכתב/ת 
