אב לקטינה נפטר, המדינה הערימה קשיים על זוגתו
מדינת ישראל סירבה להכיר באבהות של אדם שנפטר במפתיע, למרות שכל הסובבים אותו - כולל זוגתו בהווה וגרושתו - הכירו בכך שהילדה היא ביתו. מה קבע בית המשפט?
האב מת באופן פתאומי מדום לב, לפני שהספיק לרשום את הקטינה כבתו במשרד הפנים. לפיכך, הקטינה הגישה תביעת אבהות באמצעות אמה, לבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע.
לטענת האם, היא ניהלה עם המנוח קשר זוגי אך לא נישאה לו. כשנה לאחר שהכירו, נכנסה ממנו להיריון והקטינה נולדה. המנוח, כך טענה, הכיר בקטינה כבתו, והיא ראתה בו כאביה וקראה לו "אבא".
לתביעה צירפה האם תמונות בהן נראה המנוח כשהוא מקלח את הפעוטה וחוגג עמה יום הולדת בגן. היא הוסיפה כי משפחתו המורחבת מכירה בקטינה כבתו, וכך גם ילדיו מנישואים קודמים (הוא התגרש טרם מותו).
המדינה דרשה כי אבהות המונח תוכח ביולוגית, באמצעות בדיקת רקמות. לטענתה, במצב בו מדובר באדם שנפטר ולא יכול להביע את עמדתו, ביצוע הבדיקה מתחייב.
האם הצהירה כי אינה מתנגדת עקרונית לכך, אך לא תוכל לממן את הבדיקה - שעלותה עשויה להגיע לכ-7,500 שקל. היא הדגישה כי כל בני משפחתו של המנוח ובכלל זה גם גרושתו, הסכימו לתביעה - ובכך די כדי להוכיח כי דבריה אמת.
למרות זאת, המדינה התעקשה על דחיית התביעה. נטען כי האם כלל לא הוכיחה שניהלה עם המנוח מערכת יחסים זוגית תחת קורת גג אחת, וכי "נימוק חסרון הכיס אינו משכנע".
לא ניתן להתעלם מעדות המשפחה
בניגוד לעמדה זו, השופטת גאולה לוין קיבלה את התביעה. לדבריה אמנם בדיקת רקמות היא הראייה הטובה ביותר לאבהות, אך אין באי-ביצועה כדי לשלול את האפשרות לשכנע את ביהמ"ש באבהות.
נפסק כי לא ניתן להתעלם מכך שעדים רבים מכירים את הקטינה כבתו של המנוח - בהסתמך על היכרות עמו, עם הקטינה ועם אמה. ובפרט כאשר גם גרושתו, שאין לה כל אינטרס בתביעה, מודה בכך. מעבר לעדויות אלו שהותירו רושם מהימן, השופטת ציינה גם את התמונות הרבות שהציגה אם הקטינה.
לעומת שלל עדויות אלו, ציינה השופטת, המדינה לא הביאה כל ראיה שמערערת את גרסת האם. אם כולם משוכנעים שהמנוח אבי הקטינה, אין לפקפק באמיתות התביעה - קבעה השופטת. לדבריה לא ניתן להסיק שהאם משקרת, רק כיוון שאינה יכולה לבצע את הבדיקה מטעמים כספיים. עוד נפסק כי בניגוד לעמדת המדינה, לא צריך לחיות באותו בית כדי להביא ילד לעולם.
לבסוף, הוסיפה השופטת, הצהרת האבהות משרתת גם את טובת הקטינה, אשר גדלה כל חייה בידיעה כי המנוח הוא אביה וקיימה עמו ועם משפחתו קשר רצוף. לפיכך הצהירה כי המנוח הוא אכן האבא, והורתה על החלפת שם המשפחה של הקטינה לשמו של המנוח. הוצאות לא נפסקו.
היה מקום לפסוק הוצאות?
עו"ד איתן ליפסקר, העוסק בתחום המשפחה, מצדיק את הקביעה. לדבריו, "לבית המשפט ישנו 'ארגז כלים' מגוון והוא יכול להכריע בעניין גם באמצעות חקירות ושמיעת ראיות נסיבתיות". עם זאת, ליפסקר חולק על בית המשפט בסוגיית ההוצאות: "עמדתה הנוקשה של המדינה ראויה לגנאי. עמדה זו מתעלמת ממגמת הפסיקה וגוררת את הצדדים להתדיינויות ארוכות ומיותרות. יש להצטער על כך שבסופו של יום ביהמ"ש לא מצא לנכון, לכל הפחות, לחייב את המדינה בהוצאות משפט".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
