ואריק המשיך לאכול מוסקה. השבוע לפני - מהפך
אמא של לימור לבנת שרה במצודת זאב. בגין חיכה לברכה שלא הגיעה מפרס, שניפק תירוצים לתבוסה. יגאל ידין הרעב מצא רק פיתה יבשה, לילי שרון סיפרה בדיוק מה אריק עשה כשחיים יבין הכריז על מהפך. הדיווחים מליל הבחירות ההיסטורי ב-77'
השבוע לפני - לכל הכתבות
תזכורות מהעבר ועדכונים חדשים בפייסבוק של ynet
כשחיים יבין הכריז על מהפך מעט אחרי 23:00, שררה לרגע דממה באולם הגדול של מטה הליכוד בבית מצודת זאב בתל אביב. עשרות הנוכחים התבוננו במקלט הטלוויזיה כמהופנטים, לא מאמינים למשמע אוזניהם. אך הדממה לא נמשכה אלא שנייה קלה ובבת אחת פרצה תרועת גיל מחרישת אוזניים מכל עבר, תואר ב"ידיעות אחרונות".
"תוריד את הרמקול... שיזדיינו בסבלנות". בגין בליל הבחירות
עזר ויצמן, שהיה ראש מטה הבחירות, ביקש להמתין לתוצאות האמת. הוא לקח מיקרופון וקרא לנוכחים: "כולנו תקווה שהתוצאות נכונות. אני מציע לשמור על קור רוח". הקהל הנלהב לא יכול היה להתאפק ושר בהתלהבות "עם ישראל חי". רוני מילוא הצעיר, במקום ה-33 ברשימת הליכוד, נכנס לאולם, הוציא מכיסו פתק וקרא את התוצאות מחמש קלפיות מגבעתיים ובכולן ניצח הליכוד את המערך בהפרש ניכר. אחד מצלמי הטלוויזיה שלף בקבוק שמפניה, פתח אותו והציע לויצמן לשתות, אך זה אמר: "עלינו לחכות".
הזמרת שולמית לבנת, אמה של השרה לימים לימור לבנת, החלה לפזם: "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה הבאה". חלק מהנוכחים הצטרפו לשירתה. התוצאות המשיכו לזרום למצודת זאב. ברוב הקלפיות מהערים הליכוד ניצח ובגדול. באחת הקלפיות בחולון המערך לא קיבלו ולו קול אחד בודד.
כמה דקות אחרי 2:00 בלילה הגיע בגין לאולם, מלווה ברעייתו ובשתי בנותיו. הקהל הריע לו וצעק "עם ישראל חי" ו"בגין לשלטון". "איפה עייזר", קרא בגין וניגש לחבק את האיש שארגן את מטה הבחירות ואת מערכת ההסברה. לאחר מכן הוא ניגש וחיבק בזה אחר זה חברי כנסת ואישים מרכזיים של התנועה. "זה היום הגדול שלנו", אמר.
ב-2:30 בלילה עלה בגין על הבמה ולקול תשואות הקהל נשא את נאום הניצחון. "היום חל מפנה בתולדותיו של העם היהודי ובתולדותיה של התנועה הציונית, שכמוהו לא ידענו במשך 46 שנים, מאז הקונגרס הציוני ה-17 בשנת 1931 שבו הציע זאב ז'בוטינסקי לקבוע כי מטרת הציונות היא הקמת מדינה יהודית בימינו", הוא אמר. "ז'בוטינסקי הקדיש את כל חייו למטרה זו. הוא לא זכה לראות את הקמתה של המדינה וגם לא את המפנה שחל היום".
בגין הודה לאשתו, לבנותיו ולבנו וגם לנכדיו. "הם כתבו לי שגם הם בעד בגין, משום שהוא סבא טוב", אמר ראש הממשלה הנבחר. הוא הזכיר את לוחמי האצ"ל והלח"י, שאותם כינה "אחיי גיבורי התהילה". לקראת סיום נאומו פנה בגין לפרס - ראש המערך, שצנחה מ-51 ל-32 מנדטים: "מאחר שמדינת ישראל הוכיחה שהיא מדינה חופשית ודמוקרטית אני מצפה במשך היום למברק ברכה משמעון פרס". מברק כזה, על-פי העיתונות מאז, לא נשלח.
וויסקי טוב, פיתה תפלה
מנגד, במטה המערך בקומה השלישית בירקון 110 בתל אביב שררה אווירת נכאים. תוצאות מדגם הטלוויזיה עוררו תדהמה בקום. היו שניסו להתנחם בסיכוי הקלוש שבקלפיות המדגם הטילו הבוחרים פתקים אחרים מאלה שהטילו בקלפיות האמיתיות. אך ככל שחלפו הדקות והשעות הלך והתברר כי התחזית של הטלוויזיה מדויקת והתבוסה שספג המערך מוחצת.
ללשכת מזכיר המפלגה הגיע אז יהודה חשאי, מקום 37, שנחשב ריאלי. "אם זה אמת, הרי שאני אינני בפנים", אמר. את האחרים הדאיגו בעיות חמורות יותר. יעקב לוינסון, מנכ"ל בנק הפועלים שהכל דיברו עליו אז כשר האוצר הבא, נכנס ויצא מהחדר. מי שלא הגיעו למטה המערך היו שני ראשי הממשלות הקודמים של המפלגה - יצחק רבין וגולדה מאיר. הם נשארו בבתיהם וצפו בטלוויזיה.
ב-22:30 הגיע פרס. הוא נכנס לחדר קטן בלשכת המזכ"ל ושמע דיווחים ראשונים. למרות התוצאות שלא החמיאו למפלגה הוא שמר על חיוך. בשעה 1:40, עוד לפני שבגין נאם את נאום הניצחון, כינס פרס מסיבת עיתונאים כשסיגריה בין אצבעותיו. "זהו פסק דינה של האומה שצריך לקבלו ברוח טובה", הודה מול המיקרופונים, והציג את התירוצים: "מהיום שבו קמה ד"ש היה ברור שתיקח קולות מסורתיים של המערך. נוסף לכך סבלה המדינה משברים שפגעו במידה רבה. ישראל סבלה מהאינפלציה העולמית ונגרמו קשיים ביחסי העבודה".
הוא המשיך בנאום ההפסד: "אין ספק שספגנו מכה קשה. אין טעם לטשטש או להסתיר זאת. יחד עם זאת מפלגת העבודה היא תנועה גדולה ושורשית ואין לי ספק שבכוחה להתנער. לא ציפיתי לתוצאה כזו. היא מפתיעה ומכאיבה". פרס המתין עוד במטה המפלגה וב-2:30 נסע לביתו. חצי שעה לאחר מכן לא היה איש באולם שבו ציפו אנשי המערך לחגוג את הניצחון התשיעי בבחירות.
המפלגה השלישית בגודלה הייתה ד"ש, שבראשה עמד יגאל ידין. גם הוא נשאר במטה המפלגה עד השעות הקטנות של הלילה. ב-3:00 הוא ביקש פיתה וגבינה ומשהו לשתות. גבינה לא הייתה במקום, לכן הוא אכל פיתה יבשה, אבל שתה ויסקי שאותו מזג לו בעל המזנון רוני. כתבת "ידיעות אחרונות" בינה ברזל כתבה אז כי "קשה היה שלא להשוות את התמונה הזאת לתחושה במרכז התנועה. השמחה על ההישגים הייתה כוויסקי טוב, אך בפה עמד טעם פיתה תפלה".
מקום נוסף שבו חגגו בליל הבחירות היה בית המפד"ל בתל אביב. ח"כ יהודה בן-מאיר, מראשי צעירי המפד"ל, אמר אז כי לראשונה בתולדות המפלגה הדתית הצביעו לה חילונים במספרים גדולים. ההישג: 12 מנדטים, בדיוק כמו הבית היהודי בראשות נפתלי בנט בבחירות האחרונות. ראש המפלגה ד"ר יוסף בורג, צוין, שוחח עם רעייתו והבטיח לה כי יילך לישון במלון לכמה שעות לפני שיחדש את פעילותו בבוקר, כדי שלא לפגוע בבריאות.
אריאל שרון רשם הישג משלו כשנכנס לכנסת עם תנועת "שלומציון". הוא, בניגוד לראשי המפלגות האחרים, לא צפה במדגמי הטלוויזיה, אלא סעד במסעדת אסא בתל אביב בחברת רעייתו לילי וילדיו. לילי בישרה לו כי הליכוד צועד בראש, כשהתקשרה מהמסעדה לידידה וזו מסרה לה את התחזית. "אריק שמח מאוד והמשיך לאכול את המוסקה שלו", סיפרה רעייתו של שרון. גם "האיש הבודד לכנסת" פלאטו שרון חגג וקיבל שני מנדטים, אך כיוון שהיה היחיד ברשימה חולק המנדט הנוסף לפי הסכם באדר-עופר. היהודי-צרפתי הנמלט הבטיח אז לעיתונאים ללמוד עברית.
ב-19 במאי 1977 בישרה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כי בגין פועל להקמת קואליציה במהירות - עם ד"ש או בלעדיה. לליכוד, למפד"ל, לאגדות ישראל וסיעת שלומציון היה רוב להקים ממשלה חדשה. צמרת המערך החליטה, בשורת התייעצויות שקיימה, לדחות לחלוטין את פניית הליכוד להצטרף לממשלת ליכוד לאומי.
הערבים: 100% למלחמה
בינתיים, במדינות ערב לא אהבו את תוצאות הבחירות. דוברים רשמיים וכלי התקשורת הגיבו ברובם בזעם על עליית הליכוד לשלטון, שתוארה כ"ירייה הראשונה במלחמה הבאה". דובר בדמשק טען ש"בישראל ניצחה מפלגת הטרור, מפלגתו של הטרוריסט מנחם בגין, שהשפה היחידה המוכרת לה היא שפת האלימות". במהדורת החדשות נאמר: "עכשיו ברור לכל שהאזור צועד אל המלחמה".
גם בבריטניה לא אהבו את הניצחון, הזכירו ב"ידיעות אחרונות". 31 שנה לאחר שהוצע פרס של 10,000 ליש"ט על ראשו, כמבוקש בשל הפיצוץ במלון המלך דוד בירושלים, שוב הופיעה תמונתו של בגין בעמודים הראשונים של העיתונות הבריטית והפעם כראש הממשלה המיועד. רבים מעיתוני לונדון כתבו כי יש לראות בתוצאות המדהימות של הבחירות בישראל "סיכון למאמצי השלום".
לקראת סוף אותו שבוע התקיימה בריאד ועידה של מנהיגים ערבים, ודובריהם טענו כי "עליית הקנאים הימניים לשלטון בישראל עמדה במרכז השיחות". לפי דיווח אז, נשיא מצרים סאדאת, נשיא סוריה חאפז אסד והמלך הסעודי חאלד הגיעו למסקנה ולפיה "עימות צבאי הוא בלתי נמנע" ולכן החליטו להחיש את קצב ההכנות. רדיו דמשק החריף את הטון ובישר כי "עתה יש 100% סיכוי למלחמה". דובר מצרי אמר כי קהיר אינה רואה איך אפשר לשאת ולתת עם בגין. "רק פעולה צבאית תועיל", הוא אמר כשנתיים לפני חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים.
קולות אחרים נשמעו מוושינגטון. נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר הביע תקווה כי עליית הליכוד לשלטון לא תשפיע על מאמצי השלום באזור. "אני מקווה מאוד שהבחירות ותוצאותיהן לא ישנו את מחויבותה של ישראל לחתור לשלום", אמר.
כחודש לאחר הבחירות הקים בגין את ממשלת הליכוד הראשונה עם 62 חברי כנסת, בהם שר החוץ משה דיין, שפרש מהמערך והקים סיעת יחיד. כמה חודשים לאחר מכן הצטרפה גם ד"ש לקואליציה והייתה בה עד התפרקותה.
המרכבה יוצאת לדרך
שני אירועים מאמצע מאי 1977 נדחקו לשולי החדשות בשל הבחירות. בעיתונים הוצגו תמונות של הטנק העתידי של צה"ל - המרכבה, שנכנס לשירות כמה שנים לאחר מכן. בהודעת דובר משרד הביטחון נאמר כי ישראל פיתחה טנק חדיש לשנות ה-80' ולצורך זה הוקמה תעשיית טנקים, שכבר החלה בשלב של ראשון של ייצור.
עוד נכתב כי הטנק מצויד במנוע בעל עוצמה רבה ובשריון מעולה, שמעניק לצוות הגנה מירבית. הוא מצטיין בעוצמת אש רבה ומצויד במערכת בקרת אש משוכללת, לרבות כוונת לייזר.
והיה גם כמעט אסון בתל אביב. ב-16 במאי אותה שנה הציבו שלושה מנופים גשר להולכי רגל ליד בית קלקא. בזמן הנחת הגשר קרס אחד המנופים והגשר התמוטט מעל לכביש בדרך פתח תקווה (שהפכה ברבות השנים לדרך מנחם בגין). הגשר היה חלק מפרויקט פרטי, שבו חובר בניין משרדים ובו שש קומות לאזור הקריה. אורך הגשר שקרס היה 50 מטרים, רוחבו 230 ס"מ וגובהו 5.5 מ'. הוא נבנה באתר ולאחר שקיבל את אישור מכון התקנים והרשויות הוסע אל מקומו הקבוע, ואז אירעה הקריסה.
לפנייה לכתב/ת 
