מחקר בבריטניה: בני 5 עם חיתול בכיתה

כולנו מכירים את המשפטים שנאמרים להורים לחוצים בשלבי גמילה, כשהשכיחים מביניהם אלו "כולם נגמלים מחיתולים" ו"לכיתה א' הוא לא יגיע עם חיתול". אך מתברר שכלל לא בטוח שזה נכון. תוצאות מחקר חדש שנערך בבריטניה השאירו את שתינו המומות: מספר הילדים אשר מגיעים לא גמולים לכיתה א' הולך ועולה. המורים במה שמכונה באירופה פרה סקול (המקבילה לגן חובה אצלנו) עסוקים בהחלפת בגדים רטובים במקום בלימודים והמגמה, כך נראה, רק מחריפה משנה לשנה.

למה ילדים בני חמש ומעלה מגיעים למערכת החינוך לא גמולים אתם שואלים? המחקר טוען כי ההורים לא הצליחו בתהליך הגמילה בגילאים מוקדמים יותר וכי הקניית הרגלי הניקיון של הפעוטות נמשכה ונמשכה כך שבסופו של דבר הם הגיעו למערכת החינוך עם חיתול.

עוד חדשות ועידכונים בפייסבוק של ynet

המחקר, שנעשה ב-18 בתי ספר יסודיים בבריטניה, הראה שהדעה הרווחת, לפיה ילדים נגמלים עד גיל שלוש לערך, מוטעית ובמהלכו התברר כי 24 ילדים בגילאי חמש-שש כלל לא ידעו להשתמש בשירותים ועדיין היו מחותלים. הנתונים, אגב, לא היו קשורים למצב סוציואקונומי נמוך או גבוה והיו דומים באזורים נרחבים ברחבי בריטניה.

גמילה מחיתולים : איך מתחילים? מדריך שלב אחרי שלב:

שלב 1: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי

שלב 2: יוצאים לדרך הגמילה מחיתולים

שלב 3: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?

שלב 4: להציע לו פרס על כל פיפי?

שלב 5: מה עושים כשהגן פוגע בתהליך הגמילה

שלב 6: גמילה בשינה: להעיר את הילד לפיפי?  

שלב 7: "אבל אין לי פיפי"; כשהילד מסרב להיגמל  

שלב 8: איך להתמודד עם חרדת אסלה?  

"המורים מודאגים מכך שהם מבלים את זמנם בתהליכי גמילה מחיתולים ולא בלימוד החומר הנדרש", סיפר אח העובד באחד מבתי הספר שנבדקו במחקר. "חלק מהילדים אפילו חוששים לשתות בשביל לא להרטיב את המכנסיים".

"הממצאים החדשים מדאיגים מאוד כי הם מראים לנו למעשה דור חדש של ילדים אשר נופל בין הכיסאות בין מערכת החינוך לבין ההורים", אמרו עורכי המחקר. "לאף אחד מהם אין מספיק פניות לאפשר לילד להיות מאומן לצרכיו בזמן שהוא שם".

ארגון המורים הבריטי מאשים את ההורים בכך שהם חסרים את היכולות ההוריות ללימוד דבר כה בסיסי. לדבריהם, אחד מבתי הספר במדינה נאלץ להחליף את השטיחים בשתי כיתות כתוצאה מפספוסים של ילדים לא גמולים.

בעקבות פרסום המחקר, ובניסיון לשנות את רוע הגזירה, קמה יוזמה לכך שאחיות ומבקרי הבריאות בבתי הספר יסייעו לאותם הילדים בתהליך הגמילה. היוזמה תתחיל מאזורים ממוקדים ברחבי בריטניה, במטרה להתפשט לכל הערים המרכזיות.

גמילה מאוחרת - לא רק בבריטניה

אם חשבתם שבריטניה יוצאת מן הכלל בתחום, כדאי שתדעו כי נתונים עולמיים מצביעים על כך שיש עלייה במדינות המפותחות בגיל הגמילה. בעוד שבעבר היה מקובל לגמול ילדים בגילאי שנה-שנה וחצי ואפילו לפני, בעידן המודרני, בו ישנם חיתולים חד פעמיים נוחים להחלפה ולא דורשים כביסה, גיל הגמילה עלה במספר חודשים עד שנים והממוצע עומד על גיל שלוש.

גם בפרסומות של חברות החיתולים ניתן לראות כי גיל הילדים המחותלים רק עולה ועולה. השינוי קשור כנראה לעולם המודרני ולחיתולים החד פעמיים, אבל גם לגישות שונות הקשורות לגמילה. בעבר נהוג היה לייחס את הגמילה מחיתולים להחלטה של ההורה ולסמכות שלו. ההורה הוא זה שקבע מתי הילד ייגמל ועודד את הפעוט. היום רווחת יותר הגישה לפיה יש "לזרום עם הילד", לחפש סימנים מקדימים ולאפשר לו להחליט מתי נכון לו להיגמל.

אופס, I did it again(צילום: shutterstock)

אז מה נכון לעשות? האמת, כמו תמיד, נמצאת אי שם באמצע ואם לא גידלתם ילד בשימור המודעות שלו לגופו, כך שלא יצטרך להגיע לגמילה, כנראה שתצטרכו לגמול אותו באופן אקטיבי.

מה שבטוח הוא שהמפתח נמצא אצל ההורים. ישנו דור שלם של ילדים שלא אומן להרגלי ניקיון והתחושה היא שההורים מטילים אחריות על מערכת החינוך והמערכת עצמה מעבירה אחריות להורים. פיזיולוגית אין סיבה שדור שלם של ילדים יסתובבו עם חיתול ויעשו בו את צרכיהם.

נכון, קל יותר להחליף חיתול מאשר לנקות פספוסים ונכון שתמיד יש משהו שמפריע לגמילה ולא מאפשר זמן פנוי לילד שלכם - אבל האחריות, גם כאן, היא רק של ההורים. חשוב גם לזכור שילד שאינו נגמל בזמן חש בושה ונראה חריג בנוף הילדים הגמולים בחברתו. נכון, גמילה היא לא תחרות ולילדים שונים יש קצב שונה אבל אין סיבה, בהנחה שלילד אין בעיה מוטורית או קושי אחר, שהוא לא ייגמל, אם תקדישו לכך זמן.

בשנים האחרונות יש יותר ויותר הורים שמחכים עד שהילד יהיה מוכן ופשוט יגמל בעצמו. הם מחכים שיום אחד הוא יוריד את החיתול, ילך לשירותים, יעשה פיפי או קקי - ובזאת תיגמר תקופת ההחתלה בחייו. זהו אכן חלומו של כל הורה מחתל ואנחנו מודות שישנם ילדים כאלה - אבל הם מועטים. מאוד. בנוסף, גם אצל אותם ילדים הרצון להיגמל "עצמאית" הגיע מהם לאחר שחווה "גמילה סביבתית" שבמהלכה הם נחשפו רבות לילדים גמולים ולהוריהם אשר עשו את צרכיהם בשירותים.

מה תעשו כדי שזה לא יקרה לילד שלכם?

החליטו על גמילה והיו החלטיים

היו מודעים לכך שמדובר בתהליך, וכמו כל תהליך הוא עשוי לקחת מעט זמן ולהיות מורכב ממספר שלבים. מילת המפתח היא התמדה. אם אתם יודעים שאתם הולכים לחוות שינוי משמעותי בחיים, שווה להתחיל עם תהליך הגמילה כמה חודשים מוקדם יותר.

פנו זמן לגמילה

אי אפשר לגמול בשלט רחוק ובעצות למטפלת בגן. הגמילה צריכה להיות באחריות ההורים ולכן חשוב שתמצאו זמן ברור שבו אתם פנויים. כבו מכשירים ניידים והקדישו זמן לגמילה ולילד. חשוב שהתהליך ייעשה כשהילד נמצא בסביבתכם ותוכלו לציין בפניו ברגע שהוא עושה פיפי. יש לכך חשיבות פיזיולוגית להפעלה מחודשת של הקולטנים. נסו להפוך את הזמן הזה, שבמהלכו הילד נמצא ללא החיתול, לזמן איכות. שחקו איתו, קראו ספרים, שוחחו על היום שהיה. העיקר - היו בסביבתו.

הכינו את הילד לתהליך

הקדישו תקופה של מספר ימים שבהמלכה תספרו לילד שבקרוב גם הוא יעשה את צרכיו בשירותים כמו ילדים אחרים בגן וכמוכם, ההורים. הקפידו על מתן דוגמאות אישיות: מדיניות דלת פתוחה בשירותים לכם, ההורים, לאחים ואם ניתן אז גם לילדים אחרים בגן. אפשר גם להרחיב בקריאת ספרים בנושא וצפייה בסרטונים ביוטיוב. באופן זה תעוררו אצל ילדכם את הציפייה והרצון לחקות אתכם וילדים אחרים, מה שעשוי להיות מכין ומעודד לתחילת התהליך ולמהלכו.

אל תדחו את הגמילה לגילאים מאוחרים

אנחנו פוגשות יותר ויותר הורים שדוחים את הגמילה מסיבות שונות: עכשיו קר ואחר כך נולד לפעוט אח, עכשיו הילד לא בשל ואחר כך הגננת אומרת שהוא לא בשל ואז ההורים נוסעים לטיול לחו"ל. דחיית גיל הגמילה יכול לגרום לקושי פיזיולוגי ופסיכולוגי. בהיבט הפיזיולוגי, מחקרים מראים כי דווקא התחלת התהליך בגיל מאוחר יותר מקיומה של מערכת מולדת (שנה וחצי ומעלה), מקשה על הבשלות של המערכת הן במידת הפספוסים, הן ביכולת השרירית של השלפוחית ואף בהרטבות לילה. בהיבט הפסיכולוגי, ככל שמדובר בילדים בוגרים יותר חווית הבושה וחוסר ההצלחה לתהליך, במיוחד כשמדובר ביחס לילדים אחרים בני גילם שכבר גמולים, היא חוויה נחרטת יותר.

אל תפחדו מפספוסים

הורים רבים נבהלים בפספוס הראשון או השני ומיד מחזירים את החיתול בטענה שהילד אינו בשל. הילד אמור להכיר

מחדש את הגוף שלו. הרי עד כה הוא לא חווה פיפי ואת ההקשר הטבעי של סיבה ותוצאה שמלווה בכך. פספוסים הם חלק בלתי נפרד מתהליך החזרת המודעות של הילד לגופו. הגיבו באופן ענייני ככל הניתן לפספוס ובקשו ממנו לומר לכם בפעם הבאה בשביל שיוכל להתפנות במקום המיועד לכך. חשיבות התגובה שלכם היא קריטית. השתדלו לא להיבהל, לא להילחץ ובטח שלא לכעוס או להיגעל. כל אלו עשויים ליצור תדמית שלילית של הילד לגופו. הקפידו על תגובה עניינית ככל הניתן.

הילד בן 3 ולא נגמל?

אל תזלזלו בעניין ואל תוותרו. פנו למומחי גמילה להתייעצות ולהכוונה. ייתכן כי מדובר בשינוי גישה שעליכם לנקוט ואולי זהו שינוי קל ביותר שעשוי לעשות את כל ההבדל.

ואפשר גם לפני

לא חייבים להגיע לגמילה. ניתן לשמר את המודעות של ילדכם לגופו עוד בעודו קטן מגיל שנה וחצי. הקפידו על התייחסות לצורך שלו להתפנות או על ידי התייחסות מילולית או אפילו באמצעות לקיחה לסיר או לשירותים במידת הצורך. באופן הזה תאפשרו למערכת השליטה על הסוגרים שלו להתפתח באופן טבעי ותרוויחו עימו ערוץ תקשורת וקשר חזקים יותר.

לריסה גינת היא מדריכה בשיטת Elimination Communication ובעלת "חיתולס ". לעמוד הפייסבוק של לריסה לחצו כאן.  אפרת מונשרי-גורן היא מנהלת פורום ייעוץ הורים, מנחת הורים ואמא לארבעה. לאתר של אפרת , לדף הפייסבוק שלה