רכיבה עם טלפון נייד בקסדה? מותר, וגם אסור

האם מותר מבחינת החוק להנניח טלפון נייד בין הקסדה והאוזן? מצד אחד מותר, מצד שני אסור. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי רוכב שמצמיד בין אזנו וחלקה הפנימי של הקסדה טלפון סלולארי, אינו עובר על החוק אם אינו משוחח בו. אלא שבית משפט לתעבורה בתל אביב קבע רק לאחרונה בדיוק ההיפך. אז מי צודק ולמי הרוכבים צריכים להאמין? 

כחפץ דומם, ולא טלפון חכם

נגד הרוכב ת' הוגש בשנה שעברה כתב אישום, ולפיו רכב על אופנוע "כאשר מכשיר טלפון סלולרי צמוד לאוזנו, בחלקה הפנימי של קסדתו, ובכך השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית". שופטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב, שרית קריספין אברהם, הרשיעה את ת' מאחר "שהשתמש בטלפון ללא דיבורית, ובשל שהטלפון לא היה מונח ברכב באופן יציב".

ת' ערער נגד הרשעתו, וטען באמצעות עורכי הדין עמית דויטש ואילון אורון, כי האופן שבו הניח את הטלפון אינו אסור על-פי חוק. ומתברר כי שופט המחוזי רענן בן-יוסף מצא מידה לא מבוטלת של צדק בטענות שהעלו עורכי הדין. על-פי פסק הדין, דיבורית אינה "מכשיר" - ויש לפרש את המונח בצורה רחבה יותר, כך שיכלול גם תוכנה בטלפון המאפשרת דיבור ללא מגע יד. לאחר שקבע כך, מצא כי הרשעתו של ת' בשימוש בטלפון ללא דיבורית היה שגוי.

למרות שקיבל את קביעת בית המשפט לתעבורה לפיה הנחת טלפון בין קסדה ואוזן אינה שוות ערך להנחתו בתוך כלי רכב, החליט השופט בן-יוסף לקבל את הערעור של ת'. השופט בן-יוסף קבע כי לא הוכח שת' דיבר בטלפון הנייד, ועצם הנחת הטלפון בקסדה אינה מהווה שימוש בו: "הפרשנות הנכונה היא לראות קיומו של האיסור רק כאשר השימוש הוא שימוש אופייני למכשיר טלפון, וכמובן טלפון חכם, (ו)לא שימוש בו כחפץ דומם".

בהמשך פסק הדין מעלה השופט בן-יוסף שאלה מהותית יותר - "האם יש לראות בהחזקת הטלפון שם (בין הקסדה והאוזן) אחיזה (?)". ומה התשובה לכך? השופט מבהיר כי "פרשנות זו מרחיקת לכת... עיון בלשון התקנה מחייב קביעה שכוונת (ה)מחוקק הייתה במונח אחיזה, אחיזה ביד, או בדרך פונקציונאלית כגון אחיזתו בין כתף וראש, או אף אחיזה בקסדה תוך שימוש במכשיר".

בין הקסדה והאוזן, בדרך לא דרך

אז כיצד עולה מסקנה שונה לחלוטין מבית המשפט לתעבורה? הכרעת דין בעניינו של הרוכב מ', שהורשע בשימוש בטלפון נייד ללא דיבורית, מגלה כי השופט עופר נהרי מתייחס לעצם ההנחה של הטלפון בין הקסדה לאוזן כעבירה. "אחיזת מכשיר טלפון בין האוזן לקסדה בדרך לא דרך, מבלי להראות שהקסדה בנויה לאפשר זאת ללא פגיעה ביכולות הרוכב... איננה יכולה לקבל את ברכת בית המשפט", קובע השופט.

השופט נהרי גם מבהיר כי יש לפרש את החוק בהתאם לכוונתו - שהיא הגנה על נהגים ורוכבים. "התכלית של התקנות היא ניסיון לשמור על בטחון הנהג ועוברי הדרך האחרים, באופן שיישמר בטחון הנהיגה של הנהג", הוא כותב, "הן במובן שלמות היכולת הגופנית לשליטה ברכב, ונהיגה נוחה וחסרת הפרעות וטרדות פיזיות לגבי מכשיר הטלפון, והן במובן הריכוז הנדרש מן הנהג ביחס לכביש ומניעת הסחת דעת".

ומה אם הרוכב אינו משתמש בטלפון הנייד, אלא רק מניח אותו בין הקסדה והאוזן? השופט נהרי עונה: "אין להפריד את ההקשר. מכשיר הטלפון הוא אמנם חפץ, אך לא רק חפץ אלא גם מכשיר. המחוקק מצא להתייחס הן לאחיזה והן לשימוש, ואסר את שניהם". ועל-פי השופט, הנחת הטלפון בין הקסדה והאוזן שוות ערך לאחיזתו ביד.

ומה אומרים מומחים?

למרות "עליונותו" של בית המשפט המחוזי, יתכן שהתעלם מנפילה אפשרית של המכשיר, העלולה לגרום להסחת דעת מסוכנת. מלבד זאת יש לזכור כי קסדה היא אביזר בטיחותי מוקפד ומעוצב באופן שישמור על ראשו של הרוכב. דחיקת מכשיר הטלפון בין ראשו של הרוכב למעטפת הקסדה, גם אם באופן חלקי, פוגעת במישרין בבטיחות שהיא מעניקה.

לעניין זה יפים דברי שופט בית המשפט לתעבורה בתל אביב, עופר נהרי: "טוב יעשו (הרוכבים, ש.ה) אם ידאגו לכך שאמצעי התקשורת יותקן ויתופעל בדרך שתיתן להם את הביטחון המרבי".

בהקשר זה ראוי לזכור כי שימוש בטלפון נייד באמצעות דיבורית - במכונית או כלי רכב דו-גלגלי - נחשב לדעת מומחי תחבורה כמסוכן וגורם להסחת דעת. כך למשל מתייחסת לכך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: "מידת היסח הדעת בעת שיחה בטלפון עם דיבורית, דומה למידת היסח הדעת בשיחה ללא דיבורית". למעשה, ברשות התנגדו בעבר לחוקים המעודדים בעקיפין שימוש בדיבורית - כמו זה הנהוג למשל בישראל - עלול להזיק, שכן כך נוצר "הרושם המוטעה ששיחה באופן זה בטוחה".