השמיץ אחות בבית אבות וישלם לה 10,000 שקל

מנהל בית אבות פרסם מכתבים בהם תיאר את אחת האחיות כעובדת רשלנית, שמפקירה את הקשישים והציוד. האם מדובר בלשון הרע?

PsakDin.co.ilפורסם: 20.05.13 , 22:12

הכפיש עובדת - וישלם. אישה שעבדה כאחות סיעודית בבית האבות "נווה עמית" בירושלים, השייך לקופת חולים מאוחדת, הגישה לבית הדין האזורי בירושלים, תביעת לשון הרע כנגד בית האבות ומנהלו.

עמוד המשפט של ynet

האחות הזניחה את הקשישים, או נפלה קורבן להשמצה?(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

לטענתה, בארבעה מכתבים ששלח מנהל בית האבות לעובדים אחרים, הוציא את דיבתה רעה. לדבריה הוא הציג אותה כעובדת רשלנית שמפקירה את הקשישים, לא מסייעת לעמיתיה לעבודה, משקרת ולא ממלאת אחר נהלים.

התובעת, שהתפטרה באפריל 2010 מעבודתה לאחר למעלה מעשר שנות עבודה, טענה כי שלושה מכתבים נשלחו לאחות הראשית וליועץ המשפטי של בית האבות, ואילו האחרון נשלח גם לאחיות שעבדו איתה. במכתבים נכתב בין היתר שלא הסכימה לטפל בקשישה ולהחליף משמרת עם אחות אחרת, חשפה רשומות רפואיות סודיות בפני מטופלת, והפקירה את מכשיר הביפר, תוך זלזול בנהלי העבודה. המכתבים לטענתה כללו פרטים שקריים והתראה לפני פיטורים.

לדבריה המכתבים פגעו בה באופן אישי ומקצועי, גרמו לה עוגמת נפש, טרחה והטרדה. בנוסף לפיצוי של 200 אלף שקל, ביקשה לחייב את בית האבות והמנהל לפרסם תיקון או הכחשה של המכתבים.

לטענת הנתבעים, המכתבים אינם מהווים לשון הרע. לדבריהם התובעת הייתה בעייתית, ולמרות זאת ניתנו לה אינספור הזדמנויות לשיפור מתוך חמלה ורחמים. לטענתם, היא התפטרה לאחר שנתפסה ישנה במשמרת לילה, ואף שולמו לה פיצויי פיטורים. לחילופין טענו כי גם אם מדובר בלשון הרע, הרי שהדברים שפורסמו בתום לב הינם אמת.

מבזה ופוגע

השופט דניאל גולדברג קבע כי המכתבים מהווים לשון הרע, שכן מיוחסת לתובעת התנהגות שעלולה לבזותה בפני עמיתיה ולפגוע במשרתה. כך למשל, באחד המכתבים נכתב שהתובעת סירבה לטפל בקשישה, מה שעלול להיתפס כפגם מוסרי. באחר הואשמה בעבירה אתית, מה שעלול לעשותה למטרה לשנאה ולפגוע במקצועיותה. במכתב נוסף הוצגה כרשלנית ובלתי אחראית.

למרות זאת נקבע כי שלושת המכתבים הראשונים לא עוברים על החוק, משום שהכתוב בהם הוכח כאמת והם פורסמו בתום לב לגורמים הממונים שבסמכותם לדעת. לעומתם מכתב רביעי, היחיד שמוען מלבד לממונים גם ליתר האחיות, אינו מוגן מאחר שנשלח לתפוצה רחבה ולא רלוונטית, ללא כל הצדקה.

נפסק כי אין הצדקה שיתר העובדים ידעו כי המנהל חושב שהיא אינה מקצועית, רשלנית ושקרנית. לפיכך, המכתב חרג מפרסום תם לב.

השופט ציין כי המנהל טען בעדותו ששלח את המכתב ליתר העובדים כדי להעביר מסר חריף, ובמטרה לרענן את הנהלים. אולם אותו מסר יכול היה להעביר מבלי להשתמש במכתב אישי לתובעת.

לפיכך נפסק כי בנסיבות המקרה, הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי של 10,000 שקל בגין פרסום לשון הרע במכתב הרביעי, בנוסף לשכר טרחת עורך דין של 1,500 שקל.