האם טיפול זוגי אחרי בגידה יכול להציל המצב?

איך להמשיך לחיות ביחד אחרי בגידה? את ההתנסות במשבר זוגי המרחש בעקבות רומן מחוץ לנישואין ובגידה, אפשר לדמות להוריקן, לרעידת אדמה וצואנמי המתרחשים בו זמנית. באחת, כל מה שהיה ידוע, מוסכם, מקובל וצפוי מתערער. יסודות הקשר המושתתים על ביטחון, כבוד והערכה הדדיים באחת מטלטלים ומאבדים מיציבותם.

• עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
  

העלבון הצורב, הכאב על אבדן האמון הבסיסי, והתחושה כי כל מה שהכרנו עד כה, השתנה לבלי הכר ולבלי שוב. כל אלו הופכים את המשבר לאחד מהקשים והכואבים שעלולים לפגוע בקשר הזוגי.

עוד כתבות

זוגיות במצוקה היא זוגיות בסיכון

אנו נוטים להתייחס לבגידה כאל תוצאה או סמפטום של חסמים וחוסרים בקשר הזוגי. הבגידה משמשת לא פעם "פתח מילוט" ממצוקות רגשיות שהתפתחו בקשר לאורך שנים.

המשבר לעיתים הנו תוצאה של כשלים במערכת הזוגית: תקשורת לקויה, קונפליקטים בעוצמה גבוהה, כמו גם הימנעות וחשש מעימותים – מובילים אט אט לריחוק ותחושת בדידות מתמשכת, והקשר הזוגי תופס מקום נמוך בסולם העדיפויות.

משברים זוגיים עלולים להופיע בצמתים משמעותיים בהתפתחות הקשר: במעבר מזוג למשפחה, כאשר שני בני הזוג או אחד מהם מתקשים להסתגל לשינוי שחל עם הולדת הילד, ולשלב בין התפקיד ההורי עם הזוגי. בהמשך נמצא משברים זוגיים הקשורים למשברי אמצע החיים, וכן בקרב זוגות בגיל המעבר.

בשלב זה עזיבת הילדים את הבית והקן המתרוקן עלולים להציף מחדש קשיים זוגיים שתפסו מקום שולי כל עוד עיקר המשאבים הופנו לטובת הטיפול בילדים.

באופן כללי נוכל להגדיר "זוגיות בסיכון" המועדת למשבר, כזו בה חסרים פרגון, הערכה וכבוד הדדיים, חמלה, סלחנות, זוגיות בה קיימת התנגדות להשלים ולקבל את בן הזוג השונה מאיתנו בהרגליו, ערכיו, התנהגויותיו. במערכות יחסים אלו גוברים הסיכויים כי מי מבני הזוג ימצא מזור ומענה על כתפו של הצלע השלישי/ת.

כמיהה מול אבדן

חשוב לציין כי אי הנאמנות עשויה להיות סמפטום או תוצאה של קשיים זוגיים, אך גם אישיים. לעיתים מדובר במצוקה אישית כתוצאה מאירוע חיים עכשוי, ולעיתים של קשיים שהתפתחו עוד בילדות.

במקרים רבים בני הזוג שניהלו רומן, מתארים חוויה של מוות רגשי בקשר, עייפות, שחיקה, שיעמום, היעדר שמחת חיים, חיוניות, תשוקה ולהט. תחושות אלו המתפתחות לאורך זמן, מובילות לריחוק אך גם להשלמה ש"ככה זה אצל כולם ואין למה לצפות אחרי שנים".

באופן לא מפתיע, הרבה מאד רומנים מתעוררים דווקא בעקבות אבדן או פחד מאבדן ממשי של אדם קרוב. המפגש המוחשי עם המוות הפיזי והחרדה שהוא מעורר, משמש קרקע אקולוגית לבגידה – המגע עם סופיות החיים, לרוב מעלה שאלות קיומיות: עד כמה אני מאפשר לעצמי לחיות, להנות, לממש את עצמי, לאפשר, להרגיש.

האם זה כל מה שיש...? הבגידה מאפשרת חוויה ויטלית, ועמה הזדמנות נוספת לממש אפשרויות שנעזבו ולא מומשו וכאלו שהוחמצו: "התחתנתי מוקדם מדי, לא הספקתי להתנסות לטעום טעמים אחרים, פחדתי להיפרד ולכן המשכתי בקשר"- אלו רק חלק מההסברים לצורך בפריצת גבולות הקשר.

מכאן שהרומן או הפרידה, אינה בהכרח או רק מבן הזוג, היא בהחלט עשויה לשמש דרך לחפש ולממש את עצמי כאדם אחר, שונה מהתבנית שבניתי ושאינה מתאימה לי עוד.

משתנים אינדוודואלים שמקורם בילדות, עשויים לעמוד בבסיס המניע לנהול רומן ולעיתים אף סדרת רומנים, אלו מוסברים בחסרים וחסכים בקשרים מוקדמים, בעיקר עם ההורים.

ההתנסות בשלבי חיים מוקדמים בקשרים לא בטוחים ולא יציבים עלולים לגרום לפחד מפני מחוייבות, לפגיעה ביכולת ליצור אינטימיות רגשית, לצורך עז בריגושים, ואף התמכרות להם, כפי שבאה לידי ביטוי עם תחושת הכיבוש או הפיתוי מתעוררות ברומן.

רוב הזוגות מגיעים לטיפול זוגי בגלל משבר אי הנאמנות(צילום: shutterstock)

הטיפול הזוגי בעקבות הבגידה

משבר הבגידה מסמל את סיום הנישואין, כפי שהכירו אותם בני הזוג, זהו סוף עידן. מה שהיה לא ישוב עוד, על הטוב והפחות טוב שהיה בו. הקשר לעולם לא ישוב לנקודה בה החל והתגלה הרומן, ומכאן כמובן פתוחה האפשרות לשקם את הקשר או לסיימו בפרידה וגירושין.

מרבית הזוגות הפונים לטיפול בעקבות משבר אי הנאמנות, מגיעים מתוך רצון לשקם את הקשר, ומכאן באופן מובן, גם שיעורי ההצלחה הגבוהים שמיוחסים לטיפול הזוגי.

יתרה מכך, הסיכוי לשקם את הקשר בעקבות הטלטלה שעבר ללא עזרה מקצועית, נמוך למדי. קשה עד בלתי אפשרי לעבור את השלבים השונים, ללא מסגרת תומכת ומכילה, המאפשרת גם מקום לרגשות הסוערים, אך במקביל מכוונת לשינויים ולחיזוק הכוחות הרגשיים החיוביים והמספקים.

שאלת הזהות

בשלב הראשון המטפל יפנה מקום לסערה, אך גם יגונן על המערכת הזוגית מפני ה"צונאמי" הרגשי שעלול למוטט ולשטוף הכל תחתיו. הטיפול יאפשר לבן הזוג הנפגע לבטא את הרגשות שהוא חווה, מבלי לחשוש מפני הכעס, הכאב, התסכול, ויקנה ביטחון לבן הזוג שפגע להיות מסוגל להכיל, לספוג, ולקחת אחריות על אי הנאמנות שגילה כלפי האחר.

בטיפול אנו נעצור ואף נמנע מבני הזוג לקבל החלטות מעשיות כלשהן - לעזוב, לספר, לנקום, לשתף את כולם, וכד'. המטרה עתה לאפשר לבני הזוג להתמודד עם מורכבות החוויה שלהם, שבבסיסה עומדת שאלת הזהות.

כלומר, מי אני כיום - הנבגד?, מי שהעדיפו אחרים על פניו?, הטיפש או התמים שלא קרא את הכתובת על הקיר? הנוקם?, הפגום? הלא מספיק ראוי ומוערך?

מנגד: האם אני נוכל ושקרן? מתחזה? בוגדני? האם אני מכיר את עצמי ויודע למה אני באמת זקוק? האם יש ביכולתי לעמוד בציפיות ולספק ביטחון? האם מותר לי לחיות, לחוות, בלי פגוע אך גם בלי להרגיש אשם ומבוייש?

מחקירה לדיאלוג, ממין לתשוקה

הנטייה הראשונה והטבעית של בן הזוג הנפגע, היא לנסות להשיב לעצמו שליטה ובמהירות. גילוי הבגידה לרוב בא בהפתעה, ולכן מערער את תחושת הוודאות והביטחון הבסיסית. הניסיון להשיג מידע מפורט ככל הניתן בא להשיב על הצורך בשליטה, ולפצות על חווית הפגיעה הכפולה, גם כתוצאה מאי הנאמנות, וגם מהפיכתו ל"שוטה הכפר" ה"משוגע".

לא פעם, עוד טרם גילוי הרומן, בן הזוג חושד בקיום צלע שלישי/ת, אך כאשר מעלה ספקות הוא נתקל בהכחשה ובזילזול שגורמים לו להרגיש כאילו הוא מדמיין מציאות שאינה קיימת.

רבים מבני הזוג הנפגעים מפתחים עד מהרה מיומנויות בילוש והוצאת הודאות מה"נאשם" שלא היו מביישות חוקרים וותיקים. הם שואלים אין סוף שאלות, ודורשים לקבל עוד ועוד פרטים, מתוך ציפייה כי אלו יסירו מעט את ענן אי הוודאות המרחף מעל.

תוך זמן קצר הצורך במידע מפורט והצלבתו הופך להיות אובססיבי, וכל פיסת אינפורמציה חדשה מחזקת את הצורך בעוד ועוד חקירות, ואת תחושת הקורבנות.

מטרת הטיפול בשלב זה היא השבת האמון. שמשמעו בין היתר, היכולת של בן הזוג לחיות עם מה שלא ידע לעולם. המאמץ בטיפול יכוון להפוך את החקירה הצולבת לניתוח מעמיק, ממנו אפשר ללמוד, לצמוח, ולגלות דברים חדשים, כל אחד על עצמו, על הפרטנר, וכמובן על הזוגיות.

ולכן במקום השאלה הקורבנית: האם יכולתי למנוע את הבגידה?, נכון יהיה לשאול, האם הייתי יכול/ה להיות שם גם אני. האם הייתי יכול/ה להיות מושא לתשוקה, להתרגשות, לסקרנות. מה יכול להפוך אותנו כזוג לאטרקטיביים זה בעיני האחר, לנחשקים, למרתקים.

אט אט מבינים בני הזוג כי הבגידה איננה נסובה סביב סיפוק הצרכים המיניים עצמם, אלא סביב תשוקה ולהט כפי שהופיעו ברומן, וכפי שיכולים להתגלות עתה בקשר.

הפרספקטיבה הכפולה: הצד שלו הצד שלה

בשלב זה, אנו עוברים להבין את המשמעות העמוקה של סיפור אי הנאמנות עבור כל אחד כאידוודואל, ועבור הזוג כמערכת. לשם כך יש לתת מקום רחב לרומן, להבין את מורכבותו, ולבחון את השלכותיו על הקשר.

באופן טבעי, בן הזוג שבגד, שואף להותיר את הרומן מאחור, ולהתייחס אליו כאל אירוע שהיה וחלף. לרוב הוא גם מצפה שבן הזוג, לאחר שקיבל את כל הפרטים והמידע, יקבל את התנצלותו, יסלח, ויאפשר לשוב לחיים השלווים והמוכרים, מבלי להמשיך ולחטט בפצע המדמם, ולהכאיב לשניהם.

אלא שאנו מאמינים, שכפי שהעיסוק האינסופי בפרטי הפרטים הטכניים, אינו משרת את הקשר, כך גם הניסיון לדחוק והדחיק את הרומן, עלול לגרום להחמצת ההזדמנות לבנייה וחיזוק הקשר.

במסגרת הטיפול ננסה להבין וללמוד על המשמעויות העמוקות של הרומן: על אלו צרכים השיב, איך הצמיח תשוקה ואהבה, אלו חוסרים מילא. ולכן נשתדל לא להתמקד בפרטים הטכניים של הרומן. חשוב שבן הזוג יבין באילו רגשות נגע ועורר, ומה מאלו בן הזוג הנפגע יכול להבין.

הרומן שערער את הזוגיות הקודמת, סימן את הליקויים והחריקות שהיו קיימות בה, ולכן חשוב מאד להבין מהי ה"מורשת" שהשאיר, אלו לקחים ובעיקר יישומים ילמדו ממנו, וכיצד הם ישפיעו לאורך זמן על הקשר.

לדוגמה, זוג שבו הזמן המשותף היה מצומצם ותפס מקום נמוך בסדר העדיפויות, הרי שהטלטלה מחייבת בחינה מחדש של המרחב המשותף, והזמן המוקדש לקשר. בצד הכשלים שהובילו לרומן, יש לזכור כי עצם הבחירה לפנות לטיפול ולבחון האם אפשר לשקם את הזוגיות, מעידה על כך שעדין נותר אמון ורצון לבנות ביחד מציאות טובה ומספקת.

בקשת סליחה או לקיחת אחריות

במסגרת הטיפול הזוגי, כמעט תמיד תתקיימנה גם פגישות נפרדות עם כל אחד מבני הזוג, גם על מנת לפנות את מלוא המקום ותשומת הלב לרגשות ולכאב האישי, וגם על מנת להבין מה מאלו ניתן להעביר אל בן הזוג על מנת שיחלוק זאת עמך.

לעתים דווקא רגשות האשמה המציפים את בן הזוג הפוגע, מקשים על נטילת האחריות, ועלולים אף להביא להתעלמות ומחיקה של האחר, כיוון שאינם מאפשרים לו להבחין ולגלות אמפתיה למצוקה שלו.

חשוב להדגיש כי בקשת הסליחה וההתנצלות אינה משמשת תנאי לטיפול ולשיקום הקשר, אלא רק היכולת ללקיחת אחריות מלאה על הפגיעה.

הפגישות עם בן הזוג הנפגע מכוונות לאפשר לו להשתחרר מעמדת הסובל, המעונה, זה שמחזיק את הפגיעה אבל מסרב לשחרר ולהרפות מכוס התרעלה, גם כאשר זו הרסנית עבורו. התהליך מכוון לאפשר ולעבד את ההבנה הקשה המחלחלת פנימה, לפיה ייתכן שהיתה עוד דמות חשובה בחייך מלבדי, מושא אחר לאהבה.

כל אחד מבני הזוג ייאלץ להפרד מציפיות לא מציאותיות בין היתר מכך שהפרטנר שבחרתי ישחרר אותי מפחד הנטישה והאבדן ויקנה לי ביטחון מוחלט, שיקבל אותי ללא תנאי וירפא את כל פצעי ילדותי, ושיהיה פיצוי על כל מה שלא זכיתי לקבל ביחסי עם הורי. זהו תהליך קשה ומייסר, אך הוא מהווה נדבך חשוב בדרך להתפתחות והתבגרות אישית.

סוף הטיפול - התחלה חדשה

המפגשים המשותפים נועדו לברר את המניעים והמשמעות של הבגידה, מה ממנה קשור לזוגיות עצמה ומה אינו רלוונטי אליה. אנו נמליץ על טיפול זוגי, גם כאשר הקשיים שהובילו לרומן, בחלקם לפחות - אישיים.

בהנחה שבני הזוג מבקשים לבחון את שיקום הקשר, טיפול אישי בשלב זה, עלול להתגלות כלא יעיל, כיוון שלא יאפשר את העבודה המשותפת. יתרה מכך, לבן הזוג עשויה להיות תרומה משמעותית על תהליך השינוי האישי שיתחולל כתוצאה מההתמודדות עם הקושי, העבודה המשותפת סביב המשבר עשויה לבנות חווית יחד חיובית וחדשה בקשר.

סיום הטיפול יתאפשר עם ההבנה שמערכת נישואין אחת הסתיימה, ויש צורך להתחיל ולבנות מערכת חדשה עם אותו בן זוג. מערכת זו מחייבת בניית חוזה חדש, משא ומתן על הגדרת המסגרת הזוגית, הציפיות הכללים, הגבולות והמרחב שבה.

זוגות שמסוגלים לדון על הקשיים והבעיות, על מגבלות הקשר ולגלות סבלנות וסובלנות ביחס אליהם, כמו גם להבחין בחוזקות שבו, ייטיבו לצלוח את השלבים הללו ולהגדיר מחדש את הזוגיות. גם אם בסופו של תהליך תתגבש החלטה על פרידה וסיום הקשר, הרי שזו לא תחווה ככישלון, אלא כהחלטה המגיעה ממקום של בחירה, מודעות, והתייחסות למורכבות הקשר.

כאן המקום לציין כי מדובר בתהליך עדין, מורכב, ומתמשך, המחייב מיומנויות מקצועיות גבוהות, והתמחות בתחום הטיפול בזוג ובמשפחה. רצוי לבדוק היטב כי ברשותו של איש המקצוע בידיו אתם מפקידים את עתידכם המשותף, יש את הכלים, היכולת, ההבנה והניסיון, הנדרשים בכדי להוביל אתכם בבטחה במסע המשותף.

 הטור נכתב בעקבות כנס של "האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי" בו התארחה גב' אסתר פרל

הכותבת היא מנהלת מכון איזונים לטיפול זוגי אישי ומשפחתי. מנהלת פורום ייעוץ זוגי ב-ynet