מיומנו של מחפש עבודה: 45 זה כבר לא צעיר?

האם ראיתם לאחרונה מודעת "דרושים" בעיתון? את הפקס מישהו זוכר? כיום אמורים לשלוח קובץ קורות חיים בדואר אלקטרוני, אבל במהלך חודשי המובטלות גיליתי, שחברות ההשמה לא תמיד טורחות לפתוח את הקובץ, לא כל שכן מנכ"ל עמוס או מנהל משאבי אנוש המוצף הודעות שכאלו.

עוד על חיפוש עבודה - בערוץ קריירה

• עו"ד בצומת מקצועי: כך תבנו לכם מסלול קריירה
• משרות ביזאריות: דרושים חופרים ומוליכי כלבים
• מלצרות? עדיף לעבוד כמצילים בבריכה בקיץ
  

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

ניסיתי לפרוץ את המסגרת. הפכתי ביצירתיות וביוזמה לפעיל מאוד ברשתות החברתיות, בעיקר בלינקדאין ובפייסבוק, חידשתי קשרים מימים עברו, לקחתי את הבנות לגינה רק כדי לפגוש כמה שיותר הורים, עשיתי הכל כדי למצוא את הקשרים הנכונים למציאת העבודה המיוחלת. אך הטלפון לא צלצל.

שלחתי מאות מכתבים יזומים לחברות ולמנכ"לים, כולל תאור מפורט של ניסיוני ומה אני מחפש. לא הגבלתי את חיפושיי לאזור המגורים שלי בלבד. החלטתי, יחד עם אשתי, שנלך לכל מקום בו תימצא העבודה הרצויה, כולל מחוץ לתחומי המדינה. אבל הטלפון עדיין לא מצלצל.

גיל 45 זה כבר לא צעיר?

קוראים לי מוטי פטל ואני בן 45. שירתתי בצבא ועבדתי כדי לממן את לימודי. סיימתי תואר ראשון בתעשיה וניהול ותואר שני במנהל עסקים. צברתי ניסיון תעסוקתי של 20 שנה במגוון חברות היי-טק וחברות תעשיתיות בתחום ניהול תפעול.

התחלתי בתפקידי רוחב בתחום ניהול תפ"י (תכנון ופיקוח ייצור), ריצפת ייצור ולוגיסטיקה. לאחר מכן התקדמתי לניהול תפעול, כולל הובלת עשרות אנשים להשגיות ומצוינות. בשני תפקידי האחרונים, בחברות ישראליות בתחום ההיי-טק והאלקטרוניקה, שימשתי סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה, תפקיד שכלל ניהול פעילות ייצור בסין.

בסוף 2012 העבירה החברה האחרונה בה עבדתי את פעילותה לסין, בעוד שאני בחרתי להשאר בישראל. השאיפה שלי היום היא להמשיך ולהתקדם בקריירה. בכל זאת, צריך למשוך עד גיל 67. אלו השנים בהן אני אמור להגיע לשיא הקריירה שלי, לתפקידים בכירים. כבר אין משברי גיל, כבר אין "ג'וקים" של מסעות בעולם. אני יציב, מתמקד בפרנסת המשפחה שלי ולכן אחראי יותר מתמיד.

זה לא בדיוק מה שמעסיקים מחפשים? לא. מתברר שאני גם צריך להיות בן 25 כדי שלא אחשב "זקן". על אף שחשבון פשוט מראה שזה לא אפשרי, מבחינה טכנית, להספיק עד גיל צעיר כל כך גם ללמוד וגם להיות בעל ניסיון.

לאורך הדרך היו שהציעו לי לוותר ולחפש תפקידים זוטרים. מה זה אומר? שרק צעירים ממני יכולים להיות מנהלים בכירים? שלא הייתי צריך "לבזבז" את הזמן על לימודים? שגיל 45 זה כבר לא צעיר?

סיכומים באמצע החיים

בקורות החיים שלי מצוין שעבדתי בחברות סטארט-אפ. אלה נסגרו בשל קשיים כלכליים, אך לא מעט פעמים נשאלתי בראיונות למה אני לא מתמיד באותה עבודה לאורך שנים.

ואני שואל בחזרה - אתם לא רואים שיש קשיים במשק? כיצד לא לוקחים בחשבון, שבמדינה שמביאה לעולם המצאות וחידושים בלי סוף, יש גם חברות שלא מצליחות להתרומם? והרי עם כל חברה שנסגרת - הולכים גם הביתה עשרות עובדים? שלא לדבר על המצב הכלכלי שהביא לנפילה של לא מעט חברות?

כל מי שמחפש עבודה מרגיש את הקשיים הללו. אז נכון, אם היתה לי קביעות בבנק או בקופת חולים זה לא היה קורה. אבל במסלול הקריירה שבו בחרתי צברתי ניסיון רב ומגוון, וגם התפתחתי לכיוונים חדשים.

אני לא מתחרט לרגע. היה לי מעניין, מאתגר ומפרנס, אבל חבל לי שאני מוצא את עצמי עוסק בסיכומים באמצע החיים, כאילו כותב כאן אדם בן 75 שזה לא מכבר יצא לגימלאות. אני מרגיש שיש לי עוד המון לתת, לתרום ולהתפתח, אבל אין לי אפשרות להביא זאת לידי ביטוי.

למען הסר ספק אני רוצה לציין, שגם בתור מגייס ומראיין בחברות בהן עבדתי, תמיד הקפדתי לא לפסול אדם בשל גילו ולא לחפש רק את הצעירים ביותר. זאת מתוך אמונה מלאה ביתרונות המשמעותיים של הגילאים הבוגרים.

ליצירת קשר עם מוטי פטל: Moti699@gmail.com

מחפשים עבודה? בואו לספר על זה לקוראי ynet. לשליחת מייל לחצו כאן