גאיה קורן הצטרפה לקבוצת ריצה. איך זה נגמר?

בסיבוב השמיני היא מדברת אליי. תפסיקי לרוץ, היא אומרת, כואב לי. "שתקי‭,"‬ אני מתנשפת, "יש לנו עוד סיבוב אחד למקצה הזה‭."‬ שתקי את, עונה לי הברך שלי ומורידה את עצמה מהמסלול.

עוד כתבות ועדכונים בייסבוק של ynet

זו הפעם הראשונה - וכנראה האחרונה - שאני מצטרפת לקבוצת ריצה, אחת מאלפים שצצו במדינה כמו פטריות אחרי גרביים מזיעים. כולם פה בגילי ומעלה, אנשים מן היישוב שיום אחד, באמצע החיים, התחילו לרוץ ולא הפסיקו. כמו אורלי שרצה לפניי, מדברת עם הרצים לידה כאילו היא יושבת בבית קפה, מלהגת משהו שנשמע ממש מעניין,

אבל אני לא מצליחה לשמוע כי הרוח חודרת לאוזניי. השיער שלי, שרק הבוקר פונפן היטב, נראה כמו מוש בן ארי אחרי חפיפה והכתפיים שלי משוועות למסאז'.‬

אבל מילא הברך הצורחת, מילא המייקאפ שנוזל במורד הגרון, זה השעמום שגומר אותי. אני בהקפה השמינית, מקללת בלב, מסתכלת על אורלי ואין לי מושג איך היא עושה את זה. חמור מכך, אין לי רצון לדעת. לולא הקשבתי לשיחותיה הייתי נושרת כבר במקצה השני. "את עצלנית‭,"‬ פוסק גלעד קובו, מאמן טריאתלון מוסמך ובעל מועדון ‭kovo2max‬ שמכין אנשים לתחרויות ספורט שונות, "תפסיקי לקטר ותחזרי לרוץ‭." ‬

"לא תמותי מזה‭."‬

-אתה לא יכול לדעת.

"קדימה, תזיזי את עצמך, יאללה‭."‬

אני חוזרת לסיבוב נוסף, מצפה שהרוח הקלילה תצנן את הזיעה שנדבקת לי לגב ומסתכלת על הגברים שרצים לצידי. אני מחליטה להיצמד לישבנים שלהם במקום לזה של אורלי, אלא שכל פסיעה שלהם היא שלוש שלי ואני נשרכת מאחור. "איפה שעון הדופק שלך‭"?‬ שואל קובו.

"קדימה, תזיזי את עצמך"(צילום: יובל חן)

-הלב שלי דופק, לא מספיק?

"גם עצלנית וגם מתחצפת. שני קילומטר, צאי‭."‬

הייד פארק במינוס שתיים

נדמה שאיפה שלא תזרקו נעל, מיד תקום לה קבוצת ריצה. במספרים זה נשמע אפילו יותר חמור: מיליון איש רצים בישראל. אז נכון, מדובר בספורט שאנשים אשכרה נשבעים שעושה להם טוב, אבל מהצד זה נראה כמו מגיפה מידבקת וחשוכת מרפא.

אצל רובם זה משבר גיל ה־‭,40‬ לא יכולים לפרק משפחה אז מתחילים לרוץ, וכמה שיותר רחוק מבן הזוג. אצל אחרים זו התמכרות שהחליפה אחרת, ויש כאלה שעבורם זה חוג, כמו מקרמה. קחו למשל את גדי פריבר, ‭,48‬ מנטעים, לשעבר מנכ"ל רשת מלונות והיום בעל חברה לייעוץ רכש, שהבין שהוא צריך עוד גירוי בחיים. "הייתי בקטע של הגשמה עצמית‭,"‬ הוא אומר. "החלטתי להיכנס חזק לתחום של ספורט אתגרי ולהיות טריאתלט‭."‬

-אה, כבר היית בכושר.

"את צוחקת? הפעם הראשונה שרצתי הייתה באצטדיון הדר יוסף עם הקבוצה של גלעד,

וכשהוא אמר ‭2,000'‬ מטר חימום'‬ כמעט השתבצתי. חשבתי שזה כל האימון. הייתי עם משקל עודף, סיימתי בקושי רבע עם הלשון בחוץ‭."‬

-אז איך לא פרשת?

"הבנתי שזה רק עניין של רצון‭."‬

מאז הספיק פריבר ללמוד לשחות ולרכוב על אופניים, וכעת הוא מתכונן למרתון יחד עם בת זוגו עינת להב. "אין בוקר שאני קם ואומר 'איזה כיף אני הולך לרוץ'.‬ זה בולשיט, ומי שאומר אחרת משקר‭,"‬ הוא מודה. "אתה מקלל, אבל הניצחון הוא בראש. אני סובל תוך כדי סבל רב, גומר עם הלשון בחוץ כמו כלב, ומאוד נהנה מהאחרי‭."‬

גם להב, ‭,35‬ סובלת. "אני משתעממת בריצה‭,"‬ היא מכריזה, "אבל באיזשהו שלב את נכנסת לקטע של מדיטציה ואין שום דבר שישווה לסיפוק אחרי שרצתי שעה וחצי‭."‬

-ברור שיש. הסיפוק של עוד שעה וחצי שינה בשש בבוקר.

"חמש. בקיץ אני עושה את האימונים בחמש בבוקר ואז בשבע אני כבר בבית, מכינה את הילדים לבית הספר‭."‬

מילא כואב - אבל מה עושים עם השעמום?(צילום: יובל חן)

פריבר היה חיית לילה, מלך המסיבות באילת ובתל אביב. היום הוא מתקשה לזכור מה זה. "בתשע בלילה אני גמור‭,"‬ הוא נאנח, "זה הפך למרכז החיים. עינת היא דיאטנית ומאמנת כושר, אז בכלל אין לי סיכוי מולה‭."‬

-יש ביניכם תחרות מי יגיע ראשון?

"מי שתחרותי - תחרותי עד הסוף. יש גם תחרויות סמויות בתוך הקבוצה. אתה רואה את השיפור שלך מול אחד שעקף אותך בשבוע שעבר‭."‬

-עינת, את מתחרה בגדי?

"זו הישגיות בקטע של כיף. לא נשים רגליים מי יגיע ראשון. זה טוב לזוגיות, נותן זמן איכות, אנחנו הולכים לקנות בגדי ספורט ביחד, אוכלים ארוחות בוקר משותפות‭."‬

-יוצאים לבלות?

"לפעמים, אבל אני כל כך מתבאסת למחרת, כשאני בקושי מתפקדת, שלא בא לי לצאת עוד פעם‭."‬

גם טל הולנדר, ‭,42‬ יבואן יאכטות גרוש, בלונדיני ותכול עיניים, ויתר על יציאות ליליות. במקום זה הוא מנהל זוגיות יציבה אחת, עם הריצה.

התחיל לפני ארבע שנים, בניגוד לכל התחזיות. "אני חולה בקוליטיס כיבית והייתי על סף כריתת המעי הגס‭,"‬ הוא אומר, "בקושי יכולתי לצאת מהבית קרוב לשנה. לא רק שלא חשבתי שאוכל לרוץ, לצאת לגינה לא יכולתי‭."‬

-אז מה השתנה?

"שיניתי את אורח החיים שלי. עשיתי דיאטה רצחנית והתחלתי בפעילות גופנית, ואחד הדברים שעזרו לי זה הספורט. לפני כשלוש שנים וחצי החלטתי שאני מתחיל לרוץ קצת יותר ברצינות. הגוף שלי התחזק ורציתי להראות לעצמי שאני ול. חתרתי בקיאקים בים והתחילו לי כאבי גב, אז התחלתי לרוץ למרות שכולם אמרו רק לא - לא בריא לגב, לא בריא לברכיים. אז הברכיים

קצת הרוסות, אבל לכל מי שרץ יש פציעות. זה חלק מההוויה. זה ממש שינה לי את החיים‭."‬

-באיזה אופן?

"אני עייף, מותש, גמור, רעב, מוציא מלא על פיזיותרפיה. סתם, נו, כל הפעילות היומיומיות קלות יותר, רזיתי, הורדתי תרופות כמעט לגמרי. באוקטובר עשיתי את מרתון אמסטרדם, סיימתי אותו בחיוך ענק ואני בשאיפה לעשות את מרתון פירנצה בנובמבר‭." ‬

-החלפת מחלה במחלה, בקיצור.

"זו מחלה טובה. הייתי בביבים, הגוף שלי היה חלש ברמות מטורפות, לקחתי תרופות כימות־ רפיות כמעט חמש שנים. אז זה בא על חשבון בילויים, אבל זה נותן אנרגיות מטורפות, ממכר בצורה טובה. את יודעת איזה כיף זה לרוץ בהייד פארק במינוס שתי מעלות‭?"‬

-לא.

"נכון, זה לא כיף‭."‬

סקס אחר

שש בבוקר, הרוח מבדרת את שערי. "זה הקטע הבידורי של היום‭,"‬ צוחק קובו על חשבוני. תוך חודשיים, הוא מבטיח, יהיה יותר קל. האמת? אני יודעת שהוא צודק. בפעם הראשונה התעלפתי אחרי שלוש דקות, בלי הגזמה. טוב, הגזמתי, שתיים. כאב לי הצד, ואחר כך הצד השני ואז הברך. עם הזמן שמתי לב שאני רצה חמש דקות תמימות, וביום שקלטתי שאני רצה 16 דקות רצוף, נשפך על פניי אושר שאין לתאר.

היום אני מסוגלת לרוץ חצי שעה - אבל אין לי סבלנות. רק השבוע הגעתי חדורת מטרה לחדר הכושר וכעבור עשר דקות ירדתי מהמסלול במטרה ברורה לעוף משם. גם המאמן במכון קורא לי עצלנית. אני קוראת לזה תנו לי לראות טלוויזיה על הספה. "בהתחלה יש חלודה שצריך לגרד‭,"‬ מתפייט קובו, "החוכמה היא לא לנסות להגביר קצב אלא את משך הזמן‭."‬

-אולי לא בא לי להיות חלק מהטרנד.

"טרנד זה משהו שבא והולך והספורט בא כדי להישאר. פעם היית רואה בפארק הירקון רצים בודדים, כולם הכירו את כולם. היום צריך שם רמזורים‭." ‬

אחת מהמצטופפים בפארק היא ליזי סיני יהושוע, ‭,42‬ מנהלת לשכה בעיריית תל אביב שמתאמנת עם הקבוצה של העירייה. "הייתי בשלילת רישיון, אז לא היה לי איך להגיע לחדר כושר וזה נראה לי סידור טוב‭,"‬ היא מספרת על הפעם הראשונה. "באו לקבוצה אנשים שלא התאמנו מעולם ואחת לשבוע היינו נפגשים ועושים אימוני כוח. האתגר מצא חן בעיניי. במרוץ תל אביב כבר רצתי עשרה ק"מ והרגשתי שעוד יש לי אוויר להמשיך, אז האתגר הבא היה חצי מרתון‭."‬

-בטח רזית בטירוף.

"לא מרזים מזה, זו קלישאה‭."‬

-אז מה זה שווה?

"אם אני לא רצה פעמיים בשבוע אני חולה. גם אם אני ממוטטת ועייפה, אחרי עשר דקות אני עפה. יש בזה משהו מרגיע, תחליף לשיחות נפש עם פסיכולוג‭."‬

"אנשים מחפשים הכוונה ומוטיבציה, וקבוצת ריצה זה תוסף שמאפשר לך

להתמיד ולהשתפר, נותן תמיכה נפשית ונטוורקינג מטורף‭,"‬ מנסה קובו להסביר את המשיכה. "את מרחיבה את מעגל הח־ ברים שלך, יש קפה של לפני, קפה של אחרי‭."‬

-אין סיגריה של אחרי.

"גם זה יש. הספורט מפעיל את המוח, את יותר חיונית, מרוכזת, הסקס יותר טוב‭."‬

-למי יש כוח אחרי ריצה?

"את לא מתארת לעצמך מה הריצה עושה לך. איש עסקים בכיר אמר לי שהמחשבות שלו נעשות כל כך מזוקקות במהלך הריצה, שהוא רואה דברים בצורה חדה, מקבל החלטות, מגיע למשרד ומפטר עובדים כי הוא מבין שהם לא מביאים תועלת‭."‬

-אוי, אלוהים, אני הולכת לבדוק שהבוס שלי לא רץ.

"אל תלכי. תרוצי".