לא משחק ילדים: קולנוע מורכב לגיל הרך

"צדפה" / מיה טיברמן ושי הרשקוביץ

"העבודה מעמידה במרכזה ילד המשנה את המציאות בעזרת דמיונו ועולמו הפנימי. הילד מוצא על חוף הים צדפה, וזו מתפקדת כמכשיר קסמים שבאמצעותו הוא משנה את המציאות ומוציא לפועל את יצירי דמיונו, מכשיר המתפקד כמו מכונת קולנוע המסוגלת לשנות את הפרופורציות של המרחב, לחולל טרנספורמציות ולברוא מציאות חדשה. הילד נעזר במטה הקסם שלו, בצדפה, כמו שהשתמשו בו חלוצי הקולנוע המוקדם, במיוחד ז'ורז' מלייס שהיה קוסם במקצועו.

 

"טיברמן והרשקוביץ אמנם משתמשים באנימציה דיגיטלית עכשווית, אך בשפה שמזכירה את הקולנוע המוקדם. הם מגשימים באמצעותה את הפנטזיות של הילד, ובכך קושרים את חוויית הילדות עם החוויה הקולנועית הראשונית".

 

"לספור כבשים" / קרן גלר 

"היוצרת מתכתבת עם אחד האלבומים המכוננים של הילדות הישראלית "הכבש השישה עשר". היא מבטאת את הפער בין המעטה החיצוני האידילי של הילדות לבין הסדקים שנפערים בתוך דימוי זה וחושפת את מה שבדרך כלל מצונזר מעיני הילדים. שירו של יהונתן גפן מחבר בין שתי ישויות תמימות - ילדים ובעלי חיים. הילד שמתקשה להירדם סופר את הכבשים שחולפות מעל ראשו.

 

"גלר מצלמת עדר כבשים במסע לקראת המלטה ומראה לנו אותם בתוך מציאות אפורה וקשה, בלי ניסיון לייפות אותה. את 'כדורי הצמר' החמודים שהלכו לבדם בשיר, מראה גלר כשהם משוללי חופש, דחוסים, מסומנים ברצועות פלסטיק ומובלים על ידי האדם כחלק מפס ייצור המוני שבו הטבע ממושטר ונדחק לתבניות דַּכְּאניות. בתוך ההמולה ובמהירות ההובלה, גלר מצליחה להשתהות עם מצלמתה על פניהם של הכבשים, כל כבש וכבשה בנפרד, וחושפת הבעות פנים וניואנסים המייחדים. בכך מעניקה להם את האינדיבידואליות שאבדה".

 

"משקפיים מצלמה" / רותי סלע

"האמנית מחברת שני אמצעים אופטיים: משקפיים ומצלמה נסתרת המורכבת בתוכם.

 היא נותנת לשני אחייניה לצלם בעצמם את רוב הסרט, ובכך מאפשרת לנו לראות את העולם למשך מספר דקות דרך נקודת מבטו של ילד. סלע מחברת בין כמה ז'אנרים שונים ורחוקים זה מזה שלכאורה אינם ניתנים לחיבור: סרט ילדים, כתבה תיעודית, סרטי מצלמה נסתרת, סרטי וידיאו משפחתיים וסרטים מדעיים.

 

"האמנית מציידת את הילדים באמצעי אופטי הנחשב כמגשים הפנטזיה הטכנולוגי האולטימטיבי ליצירת סרטים כמו סרטי ריגול או סרטי ג'יימס בונד, אך הילדים מצלמים את ההתרחשויות היום־יומיות והשגרתיות בביתם ובמוזיאון המדע. פער זה מהווה מרכיב חשוב בפואטיקה של העבודה".