רוכשים רכב משומש? אל תוותרו על בדיקה

ד' הוא קיבוצניק ותיק מאוד מאחד הקיבוצים בצפון הארץ. לאחר שנים רבות של עבודה - כולל כנהג מקצועי בקיבוץ - החליט בגיל 86 שהוא רוצה ברכב משלו. ד' חיפש משהו לא יקר במיוחד, ועינו צדה פרסום של חברת שלמה סיקסט בקרית שמונה בה הוצעה למכירה שברולט אוואו מודל 2009, אותה רכש לבסוף תמורת 40 אלף שקלים, מבלי לבדוק אותה. שכן היה משוכנע כי הוא רוכש מכונית מחברה אמינה, המעניקה גם אחריות לשנה.

"במשך שלושה שבועות אבי היה בעננים", כתב לנו בנו. "אבל אז התחיל הרכב לקרטע עד ששבק חיים, כ-1,600 ק"מ לאחר רכישת הרכב. בהוראת "ניו-קופל", החברה מקבוצת שלמה שמעניקה את האחריות, נגרר הרכב למוסך אליו הופנה". בבדיקה שנערכה התגלה נקב במיכל נוזל הקירור. "המיכל התרוקן מנוזל הקירור, ואבי שהוא כפי שאתה מבין יהודי די מבוגר (פלמ"חניק), לא שם לב למנורה שהבהבה בלוח המחוונים", כתב לנו בנו. לכן צריך היה להחליף אטם ראש מנוע.

המפקח מחברת ניו-קופל שבדק את הרכב במוסך קבע כי אחריות החברה אינה חלה במקרה זה, שכן הנהג חייב היה להתייחס לנורת האזהרה. משלא עשה זאת, האחריות מוטלת עליו שכן מדובר ב"פגם הנובע מהזנחה". ד' שילם 2,700 שקלים, כאשר החברה משתתפת במחצית מעלות התיקון.

חלפו שבועיים ו-200 ק"מ נוספים, ושוב נכנס הרכב לאחר שלא הניע. הפעם התברר כי משאבת השמן תקועה. לאחר שבוע ימים הגיעה משאבה חלופית והוחלפה במסגרת אחריות, אבל כאשר ניסו להתניע את הרכב, התברר שהמתנע (סטרטר) שרוף – רכיב המופיע ברשימת "פריטים שאינם מכוסים באחריות", רשימה בת לא פחות מ-90 פריטים. ד' שילם עוד 1,000 שקלים, אך בינתיים התגלתה צינורית שמן גיר נוזלת שהוחלפה בחדשה, ונזילה בחיבור בין הגיר למנוע שדרשה החלפת אטם. כל אלה לא כוסו באחריות אגב, והטיפול ארך שבועיים.

בנו של ד' החליט לפנות לשרות הלקוחות בשלמה סיקסט ולבקש להחליף את הרכב התקול תדיר. לדבריו השאיר הודעות בטלפון, שלח מיילים, אבל איש לא טרח להשיב. ואז פנה אלינו.

וזו התשובה שקיבלנו: "הלקוח רכש בדצמבר 2012 רכב בן ארבע שנים שגמע למעלה מ-85,000 ק"מ. במסגרת ההסכם קיבל הלקוח אחריות מסוג "הכי אחריות שיש" למשך שנה, או 20,000 ק"מ, לפי המוקדם מביניהם. כחודשיים לאחר הרכישה, התלונן הלקוח שהרכב לא מניע. בדיקת שמאי העלתה כי נגרם נזק לראש המנוע עקב שימוש ברכב ללא מים. כמחווה של רצון טוב סוכם שהחברה תשתתף בתיקון ותישא בחצי מעלותו.

"כשבועיים לאחר התיקון, התלונן הלקוח כי אינו מצליח להניע את הרכב. הפעם התברר כי הסטרטר שברכב נשרף, לטענת בעל המוסך, בשל העמסת יתר שביצע הלקוח בעת התנעה. בנוסף, התברר כי משאבת השמן התקלקלה. מכיוון שעל משאבת השמן חלה אחריות, נשאה החברה בכל עלות התיקון. הואיל ואחריות החברה אינה חלה על חלקים חשמליים, הסטרטר אינו מוכר באחריות ועל כן נשא הלקוח בעלות החלפתו. יצוין כי כל התקלות עליהן דיווח הלקוח נגרמו לטענת בעלי המקצוע שבחנו אותן (בעל המוסך ושמאי הרכב) כתוצאה משימוש לקוי ברכב. עם זאת, פעלה החברה באופן שירותי ביותר ולפנים משורת הדין".

הכל טוב ויפה, אלא שלנו יש בכל זאת מספר השגות. אין אמנם כל שאלה באשר לאחריותו של ד' לבעיה הראשונה, שכן על הנהג בהחלט להבחין בנורת אזהרה – לא רק של חום מנוע - המהבהבת. עם זאת, בשיחה עם מוסכניק שמנוסה בטיפול בשברולט אוואו עולה כי נזילה ממיכל העיבוי משנת יצור זו היא תקלה מוכרת. עוד אמר כי יתכן ונורית ההתראה על חום המנוע לא נדלקה אם החיישן הבודק את חום המנוע אינו טובל בנוזל הקירור בגלל מחסור בו. אגב, טוענים כי הרכב נמכר עם מיכל עיבוי תקין שכן לא יתכן שרק לאחר 1,600 ק"מ אזל נוזל הקירור, ולפיכך התקלה נגרמה אצל הלקוח.

קצת יותר מקוממת היא הטענה לגבי "העמסת-יתר שביצע הלקוח בעת ההתנעה" ואשר גרמה לשריפת המתנע. שהרי ד' ניסה להתניע את השברולט, ולא רכב אחר. נראה שהמתנע לא היה בשיאו כאשר נמכר הרכב. בחברה טוענים שהסטרטר נשרף בשל ניסיונות התנעה תכופים? אלה הרי עשויים היו להידרש עקב הליקוי במשאבת השמן שקרסה, ולכן מדובר בנזק תוצאתי של כשל זה.

לאחר שקיבלנו את תשובת החברה פנה אלינו שוב בנו של ד', וסיפר כי "בינתיים נתקע הרכב שוב עם סליל הצתה (קויל) שרוף, אך החברה החליפה אותו – למרות שאינו באחריות – ללא תשלום. בסך הכול נגרר הרכב למוסך שלוש פעמים ובילה בו חודש וחצי במצטבר מאז נרכש, תוך פחות מ-2,000 ק"מ. מגיע לאבי רכב תקין", אמר הבן.

לסיפור יש בכל זאת סיום משמח יחסית. בנו של ד' הודיע לנו כי בעקבות פגישה בין הצדדים הוסכם כי האחריות על הרכב תוארך לשנה מהיום, כי ד' יקבל 12 שטיפות רכב חינם במהלך השנה הקרובה, ובמידה ובכל זאת ירצה להחליף את הרכב, החברה "תלך לקראתו בנושא".

גם אנחנו סבורים כך, וחוזרים ומדגישים בפעם המי-יודע-כמה: לפני רכישת רכב קחו אותו לבדיקה במכון בו בחרתם, ואל תרכשו רק על סמך תחושה.