סנוב, בגראן פונדו כבר רכבת?
פורמט התחרויות הצומח ביותר בעולם רכיבת הכביש, הגיע גם לישראל. אם אתם אוהבים את האופניים שלכם על אספלט, אין ספק שאתם בדרך להתמכרות חדשה
האיטלקים (ואנחנו) קוראים לזה גראן-פונדו, הצרפתים קוראים לזה סייקלוספורטיב, ואפשר גם לקרוא לזה מרתון רכיבת כביש. שכן כל השמות המוזכרים מתייחסים לאותו סוג אירוע: מירוץ רכיבת אופניים למרחק ארוך במיוחד, עם המון עליות קשות. תחרות עם רוכבי כביש בנחיל אדיר, בכבישים מאובטחים ללא תנועת מכוניות, ובמסלולים עוצרי נשימה. ואם אתם רוצים עוד קצת פירוט - מדובר באירועים המסמנים עבור רוכבים - בכל העולם, לא רק אצלנו - את שיא תקופת הכנה ובניית הכושר.
- רוצים לקרוא עוד על אופניים? ממתינים לכם ב-Bikepanel
בניגוד לטור דה פראנס, הגי'רו האיטלקי או מירוצים חשובים אחרים אליהם מזנקים רק מקצוענים באירוע סגור ומאד תקשורתי, אירועי הגראן-פונדו הם משהו אחר: קטגוריית מירוצים חד-יומיים המשלבים בין רוכבים מקצוענים לחובבים באותו המירוץ. גראן-פונדו דומה יותר למרתוני הריצה הגדולים בעולם שבהם המקצוענים מזנקים מקדימה, ואחריהם אלפי משתתפים (בארץ, עדיין מאות) שחווים את אותה חוויה כמעט ועל אותו מסלול. האווירה: פסטיבל של רכיבה, והקצב נע בין תחרות רצחנית בחלק הקדמי שבו קורעים את עצמם הרוכבים החזקים, לבין קצב נוח של רכיבה עממית-אתגרית, תיירותית ומהנה בחלק המרכזי.
בעולם, ישנם אירועים בהם כל מסלול הרכיבה הוא תחרותי ונכלל במדידת הזמנים, וישנם אירועים בהם רק חלק מהמסלול תחרותי: למשל, מדידת הזמנים רק על העליות. יחד עם זאת, עבור רוב הרוכבים זו כלל לא תחרות, אלא חוויה ואתגר בשאיפה להשתתף ולסיים. לרוכב החובב, תחרויות אלה מאוד קשות ואתגריות. זו רכיבה ארוכה, רציפה וקשה, המשלבת טופוגרפיה משתנה - רצוי עם הרבה עליות - ואשר לאורכה עוברים גם עליות ומורדות פיזיים ונפשיים, וחווים חווית אופניים משמעותית.
גראן פונדו לא אמור להיות קל - זו לא "עוד" רכיבת סופשבוע רגילה שנסמן ביומן שלנו. מדובר ברכיבת יעד חגיגית וארוכה, שמתכוננים לקראתה תקופה ארוכה: מתחילים להעלות קילומטרז' וגובה מצטבר ברכיבות, ומנסים להגיע מוכנים לאתגר. זו רכיבה שאמורים לעשות אותה בחוכמה: ששומרים בה כוחות, אוכלים ושותים בכמות שתבטיח שלא נגיע למצב של אפיסת כוחות ואובדן אנרגיה. בדומה ל"קיר" אותו מכירים רצי מרתון.
הסבר לפופולאריות: התאמה לרוכבים חובבים
בניגוד לספורטאים מקצוענים, רוכבי ספורט רואים באופניים חלק ממכלול אורח חיים בריא. הם עוסקים בזה כתחביב, מקדישים לכך כמה שעות בשבוע, בפורמט של רכיבה אתגרית וקשה, אולם לא תחרותית מדי. רכיבה שבמסגרתה יש הפסקות מנוחה ותזונה בנקודות מאורגנות, כזו שמבצעים אותה בדופק ממוצע שאינו קיצוני. רכיבה שמתאימה ליותר רוכבים. בוודאי יותר מהאירועים הסופר-תחרותיים שהיו כמעט בלעדיים לפני העליה בפופולריות.
גראן-פונדו גם לא מצריך התאגדות בקבוצה. בניגוד למסגרות ספורטיביות יותר, פה לא צריך להיות חלק מקבוצת רכיבה, שמטרתה העיקרית לנצח בתחרויות איגוד אופניים מקומי. אין הכרח להיות חלק מאותה מסגרת תובענית, קבועה וממושמעת יחסית, שמספקת קבוצת הרכיבה הטיפוסית. כל רוכב עצמאי פה, וגם קבוצת רוכבי-כיף יכולה להגיע וליהנות.
בדיוק כמו במרתון, בתחרויות כאלה יש סובלנות למנעד רחב של רמות רכיבה. בשפיץ של הטור יכולים להיות רוכבים מקצוענים של ממש. בגראן-פונדו המובילים בעולם יש פרסים כספיים יפים, ובקדמת הדבוקה הרמה רצינית וגבוהה. גם בארץ, לא מעט מהקבוצות והרוכבים המובילים באו לזכות ב"מלך ההר" או בפרס על המקום הראשון. כל זאת ללא הפרעה לכל טור הרוכבים הארוך מאחור, בו האתגר הוא בעיקר לסיים. ואם אפשר, אז לסיים טוב.
תופעה גלובלית
התופעה הזו היא חלק ממגמה רחבת היקף וגלובלית בעולם האופניים. בצרפת למשל, חלק מהאירועים הם תוצר של ארגון מקומי באיזור המבקש למתג עצמו, ולמשוך אליו רוכבים רבים כדי שיכירו אותו במסגרת קידום תיירות ועסקים. השתתפנו באירוע כזה בדרום-צרפת, יחד עם אלפי רוכבים בהזנקה המונית מדורגת. אורח הכבוד היה ברנר הינו (מגדולי הרוכבים הצרפתייים ומנצח רב-פעמי בטור דה פראנס) שרכב גם הוא. המסלול כלל אופציה של כ-140 ק"מ, 110 ומסלול עממי מקוצר של כ-60 ק"מ.
החוויה היא חווית חגיגה ושמחה. אין אווירת לחץ תחרותית מדי ברכיבה, רוכבים צעירים וקשישים, חלקם עם יכולת מאד מרשימה. הסיבסוד של הרשויות המקומיות, לשכת התיירות, והמדינה בכלל, הוא משהו שאפשר להתקנא בו. וכך גם לגבי מעורבות הקהילות המקומיות.
בארה"ב מוכרזים לאחרונה אירועים כאלה באיזורים רבים, בדרך כלל בארגון של גורמים פרטיים - כמו בארץ. בגראן-פונדו ניו-יורק עלו חבילות הרישום עד 200 דולר. נשמע הרבה? זה כלל חולצה לכל הנרשמים, מכנסי רכיבה רשמיים למפונקים, וכמובן תמיכה בכל הבלגאן מסביב - תמיכה ברוכבים, הזנה, ובעיקר חסימת כבישים.
כאגב, כמו בצרפת, גם כאן מנסים למשוך יותר ויותר רוכבים (שמשלמים יותר ויותר כסף) לא רק בעזרת צ'ופרים, אלא גם על-ידי כוכב רכיבה מוכר שרוכבים רבים רוצים לרכוב לצידו. בגראן-פונדו ניו-יורק השתתף ג'ורג' הינקפי, יד ימינו של לאנס ארמסטרונג במשך שנים ארוכות. וכן, זה היה לפני חשיפת הפרשה העגומה ההיא.
וגם בישראל כמובן
אם יש דברים מוצלחים בעולם, למה להשאיר אותם שם? שני יזמים ישראלים בשם שי ראשוני והראל נחמני, הביאו את הקונספט לישראל, והשיקו ב-2012 שני אירועי גראן-פונדו מקומיים שמשכו אליהם מאות רוכבים - הצלחה גדולה בהתחשב בפוטנציאל הרוכבים המקומי. הגראן הראשון היה מסע אתגרי כלל לא קל: המסלול הביא את המשתתפים אל רגלי הגלבוע, משם הם טיפסו על ההר, ירדו לעמק הירדן, המשיכו לחמת גדר, טיפסו לרמת הגולן, משם המשיכו לאורך כל הרמה במגמת עלייה ונגד רוחות פנים חזקות, וסיימו בטיפוס לאתר הסקי בחרמון. 3,200 מטרים מצטברים אספו שם הרוכבים ברגליים, לאורך כ-170 ק"מ של רכיבה.
גראן-פונדו ישראלי נוסף התקיים בסתיו האחרון באיזור ים המלח, והביא את הרוכבים מהמקום הנמוך בעולם אל אחת העליות הקשות והיפות בישראל - מעלה העקרבים. הרוכבים טיפסו את העליה - בשיפועים רצחניים של כ-15% לאורך ק"מ רבים - ומשם המשיכו לנופים המדהימים של המכתש הגדול, ורכבו עד לשדה בוקר. כ-140 ק"מ ומעל שני קילומטרים של גובה מצטבר.
בקרוב יושק כנראה גראן-פונדו ייחודי ושאפתני בירושלים, הפעם עם מעורבות עמוקה ותמיכה של הרשות המקומית - כמו באירופה. המטרה כאמור: יצירת מוקד משיכה תיירותי שיביא רוכבים רבים לישראל, וישאירו כאן כמות ראויה של מטבע זר. אנחנו בעד.
לפנייה לכתב/ת 
