המשקה הבוער גרם לכוויות - קיבוץ יטבתה יפצה
צעירה שהזמינה משקה אלכוהולי - אותו אמורים לשתות מיד אחרי שהברמן מדליק בו אש - נכוותה בפניה וצווארה. היא תבעה את הקיבוץ שמפעיל את הבר - מה פסק בית המשפט?
צעירה שרכנה לעבר משקה אלכוהולי בוער ושערה התלקח, סיימה את הלילה בבית החולים. לאחר שנותרה עם צלקות וטראומה, זכתה בתביעה שהגישה נגד קיבוץ יטבתה - בעל הפאב שבו אירע המקרה. הקיבוץ חויב לשלם לה למעלה מחצי מיליון שקל.
הזמינה משקה בוער - ונכוותה (אילוסטרציה)(צילום: shutterstock)
המקרה החל ביום שישי באוגוסט 2004, אז צעירה הגיעה עם חבריה לפאב המקומי של קיבוץ יטבתה. היא הזמינה מהברמן קוקטייל "B52" - משקה אלכוהולי ששותים באמצעות קשית, לאחר שהברמן מדליק אותו באש.
כששערה פזור ומשולבות בו תוספות שיער סינטטיות, רכנה הצעירה לעבר המשקה הבוער - ואז התלקח השיער והיא נכוותה קשות באזור הצוואר והגוף. היא פונתה לבית החולים ואושפזה למשך תשעה ימים. לאחר מכן נאלצה להמשיך בטיפול במרפאה פלסטית וביחידה לריפוי בעיסוק.
בתביעה שהגישה לבית משפט השלום בבאר-שבע, ביקשה פיצוי על הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו לה בשל רשלנות הברמן ומעסיקיו. התובעת טענה כי בעלי הבר לא תדרכו את עובדיהם להזהיר את הלקוחות מפני צריכת משקאות בוערים. עוד טענה כי הברמנים לא עברו הכשרה, ואף לא היה במקום מטף - כך שהטיפול המיידי בה הביא להחמרת מצבה. לטענתה, מאז המקרה הדימוי העצמי שלה נפגע, והיא סובלת מהפרעה פוסט-טראומתית.
בעלי הפאב הכחישו כל אחריות לאירוע. לטענתם, זו לא הייתה פעם ראשונה שהתובעת הגיעה לפאב ושתתה את הקוקטייל, והיא ידעה היטב כי הוא מוצת באש ומסוכן לשתות אותו עם שיער פזור. לדבריהם אין קשר בין קורס ברמנים או מטף, להצתות שיער.
כצפוי - אש עלולה להתפשט
השופטת עירית קויפמן קיבלה את התביעה בחלקה. היא החליטה כי הקיבוץ - בהיותו מי שמחזיק בפאב - היה צריך לצפות לכך שהבערת משקה אלכוהולי תביא להתפשטות האש ולפגיעה בלקוחות. מנגד, היא קיבלה את הטענה לפיה אין קשר סיבתי בין היעדר שימוש במטף לנזקים שנגרמו לתובעת. בנוסף, אין כל קשר להכשרת הברמנים - לא הוכח כי היעדר עזרה ראשונית "מקצועית" החמירה את מצבה.
רשלנות הקיבוץ, כך נקבע, נובעת ממקום אחר: לא ניתנה לברמנים הדרכה הולמת באשר לכללי הזהירות בהגשת משקאות בוערים. השופטת ציינה כי על בעל פאב להנחות את עובדיו כך שימזערו ככל הניתן את הנזקים שעלולים להתרחש בשל הדלקת אש, כמו שמירת מרחק ואיסוף שיער.
עם זאת, נקבע כי גם התובעת תרמה לאירוע. זאת משום שהכירה היטב את המשקה - ואף שתתה שעתיים וחצי לפני האירוע משקה זהה. לפיכך לתובעת אחריות בשיעור של 25% לנזקיה.
השופטת בחנה את הנזקים הרפואיים והתפקודיים שנגרמו לתובעת - צלקות, טיפולים שנאלצה לעבור והעובדה שהיא סובלת מתסמונת פוסט-טראומתית. אלו ואחרים מסתכמים לדעתה בשיעור של כ-737 אלף שקל, ובניכוי האשם התורם - כ-550 אלף שקל.
בקיזוז תגמולים שהתובעת קיבלה מהביטוח הלאומי, השופטת חייבה את הקיבוץ לשלם 506 אלף שקל. בנוסף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של כ-106 אלף שקל.
הקיבוץ יכל לצמצם את הסיכון
"פסק הדין מעביר מסר חברתי חד וברור", אומר עו"ד אליעזר פני גיל, העוסק בתחום נזקי הגוף: "מי שעיסוקו בדברים מסוכנים, חייב לנקוט משנה זהירות כלפי הציבור, בפרט כשאינו פיכח ולא ערני לסכנה הנשקפת.
"הדבר נכון שבעתיים, כאשר העלות הכלכלית של אמצעי הזהירות אפסית. למשל הצבת שלטים המזהירים את הבליינים בדבר הסכנות, או אפילו אזהרתם בכמה מילים. אלו יכלו למנוע את הנזק או לכל הפחות לפטור את הקיבוץ מאחריות".
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
