סרט וראיון: מיסלון חמוד והקפה של מחמוד דרוויש

בנוף הקולנוע המקומי, אנו הצופים נחשפים על פי רוב ליוצרים הישראלים שעושים סרטים על ישראלים, או לחילופין יוצרים ישראלים שעושים סרטים על ערבים. נדירה יותר, או שמה רק נעלמת מעינינו, היא יצירתם של הקולנוענים הפלסטינים תושבי ישראל אשר נוגעים לא פעם באותן סוגיות מזווית שונה, ומציפים מעל לפני השטח אמירה מקורית ונועזת - לפעמים לא נעימה לעיניים ישראליות.

ובכל זאת, על מנת לחשוף את הקהל המקומי לאוצרות קולנועיים אלו, נערך פסטיבל הקולנוע הפלסטיני שיפתח הערב ויתרחש לאורך יומיים במוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק. בין סרטי הפסטיבל שאצר ומפיק סכנדר קובטי (במאי "עג'מי"), יוקרן גם "ניחוח של בוקר", של מיסלון חמוד - סרט שנולד ב-2010 במסגרת פרויקט "קפה" שנערך בחסות אוניברסיטת תל אביב ובניהולה של יעל פרלוב, שנועד לאחד בין קולנוענים פלסטינים ויהודים. 

צפו ב"ניחוח של בוקר", סרטה של מייסלון חמוד

"השם האוריינטלי של הפרויקט 'קפה' הרגיז אותי, בגלל שמפגש עם פלסטינים תמיד נקשר לקפה שחור טוב עם הל וכל השיט הזה", נזכרת חמוד בת ה-30, ילידת הכפר דיר חנא שבגליל. "מצד שני, זה נתן לי הזדמנות לחזור לטקסט המדהים ביותר שנכתב על קפה, זכרון ושכחה של המשורר הלאומי שלנו, מחמוד דרוויש".

בסרט, מנסה חמוד לתאר את חוויותיו של דרוויש בן ה-41 בביירות המופצצת, ביום האחרון של המצור על העיר במהלך מלחמת לבנון. את המשורר מגלם זיאד בכרי, בנו של השחקן הוותיק מוחמד בכרי. "דרוויש ממחיש את הקושי המטורף בימים אלו", מסבירה חמוד, "משהו בכריזמה של זיאד מתכתב איתו ובחרתי בו שיגלם אותו. הוספתי את ה-Voice Over (קריינות רקע) של אביו של זיאד, מוחמד בכרי. לא נראה לי יש קול ואדם יותר מתאים למילים של דרוויש ממנו".

לצד השאלות הפוליטיות הגדולות, ביקשה חמוד לבטא את השאיפה של תושביה הפלסטינים של ישראל לשגרת חיים שפויה והגונה. "בחרתי להתמקד בדברים הקטנים של החיים שיכולים להיות כל כך משמעותיים: הרצון לחיות חיים קטנים ופשוטים, 'נורמלים' כמו כל בני האדם, בלי דילמות גדולות ושאלות הרות גורל בכל רגע נתון", מספרת חמוד.

זיאד בכרי כמחמוד דרוויש ב"ניחוח של בוקר"

"אנחנו הפלסטינים עייפנו. עייפנו מהכיבוש, עייפנו מניצול, עייפנו מלהיות בובה של משחקי אינטרסים וכוח של הקולוניאליזם בפנים המשתנים שלו. עייפנו פליטות, וגגות מחוברים. הכמיהה לשקט למרגוע לעצמאות ולחיים פשוטים, שבהם יוצאים לעבודה שמכבדת את בעליה. לחזור לבית לא רופף מאסבסט ולאכול לא רק מה שאונר"א מחלקת, לשבת ולראות איזה ריאליטי מטופש עם סיגריה וקפה שחור. מהמקום הזה באה העשייה של הסרט". 

קפה בלי סוכר

צפו ב"דממה". סרט קודם של חמוד עם קייס נאשף וחנין טראביה

עם זאת, חמוד - שסיימה השנה את לימודי הקולנוע בבית הספר מנשר בתל אביב - כבר מכירה את הלחץ הזה מהפקות קודמות אותן הובילה. כיום באמתחתה ארבעה סרטים קצרים - האחרון שבהם, סרט הגמר שלה "סלמא", יוצג בחודש הבא במסגרת פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי של אוניברסיטת תל אביב ומועמד גם לפסטיבל ירושלים. "חיי הסרט רק מתחילים כרגע, ואני מקוה שהוא יגיע לאחד הפסטיבלים הגדולים בעולם וגם כאן".

ומה עם פיצ'ר? יש משהו על הפרק?

בימים אלה אני מסיימת לכתוב תסריט לסרט הארוך שלי שיקרא 'לא פה ולא שם' אותו יפיק שלומי אלקבץ - אחד היוצרים המדהימים ביותר בארץ ובכלל ברמה הבינלאומית. שיתוף הפעולה איתו הוא עניין של קארמה. זה חייב להיות זה. לעבור את כל התהליך מההתחלה כשלידך במאי ותסריטאי מזהיר, שמסונכרן איתך במדויק וחולק איתך קשר אישי קרוב ומיוחד, זו המתנה המדהימה ביותר שאפשר לבקש, וזכיתי לקבלה".

מחמוד דרוויש בגילומו של זיאד בכרי

לצד אלקבץ, המנטור שלה בזירת הקולנוע המקומית, מציינת חמוד מורי דרך נוספים שנמנים על חלוצי הקולנוע הפלסטיני: תופיק אבו-וואיל ("עתאש-צימאון"), "חבר יקר" על פי הגדרת חמוד, שמלווה אותה גם בכתיבת התסריט ("כבוד שאינו מובן מאליו בכלל"), וכן איליה סלימאן ("התערבות אלוהית", "הזמן שעבד") והאני אבו אסעד ("גן עדן עכשיו"), שמציג בימים אלה את סרטו החדש "עומאר" בפסטיבל קאן במסגרת תחרות מבט מיוחד.

"מצפה לעולם קולנוע פלסטיני משובח ביותר", חוזה חמוד, "אני יכולה לומר שיש פה יוצרים וקולנוענים פלסטינים מדהימים שעדיין השמות שלהם לא מוכרים כמו השמות הגדולים". פסטיבל קולנוע פלסטיני כמו זה שיפתח הערב (ה') בתל אביב אמור לקדם קולנוענים צעירים כמו חמוד ואחרים, שיוצרים פה מתחת לרדאר. חלקם פועלים בקבוצות כגון "פלסטינמה", בה חברה הבמאית. 

יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. מיסלון חמוד וצוותה על הסט

"הקושי שלנו כיוצרים פלסטינים ישראלים מאתגר אותנו בכל רגע נתון", מודה חמוד, "תמיד יעמוד מול עינינו כל נושא ה-BDS (תנועת החרם הפלסטינית הבינלאומית נגד ישראל), וכך גם ההגדרה שלנו כפלסטינים נטו, התכנים שלנו והאמירה הברורה שלנו שאינה מוטלת בספק. עם זאת, היותנו אזרחים ישראלים נועלת בפנינו את העולם הטבעי שאנחנו ההמשכיות שלו - העולם הערבי .

"זה עצוב שהסרטים הטובים ביותר שנעשים בעולם הערבי הם פלסטינים, אך אלו לא מוקרנים בארצות ערב והקהל הערבי לא מכיר אותם. לא ניתן לצפות בהם בבתי קולנוע בביירות, בקהיר או בתוניס. וכך, הנה שוב אנחנו חוזרים למציאות הכיבוש והנכבה המתמשכת. היא מורגשת באופן יומיומי בגדה ובעזה ובמחנות הפליטים, אך קיימת גם תוך הקו הירוק. פניה קצת שונים, אך המהות שלה לא שונה בכלל: זוהי נכבה חברתית, תרבותית, כלכלית".

שוברת מחסומים

פסטיבל הקולנוע הפלסטיני מתקיים במוזיאון תל אביב, בלב הישראליות הבורגנית והשבעה. והוא ניזום כחלק משיתוף פעולה עם התערוכה "תסיסה", שאוצרת רונה סלע במוזיאון נחום גוטמן. אכסניה זו עוררה לא מעט מחלוקות בין המשתתפים, והיו גם כאלה שחזרו בהם מהקרנת הסרט. חמוד מודה שהיא יכולה להבין את ההתלבטות.

עובדים על הסט של "ניחוח של בוקר"

"אני בעצמי לא שלמה כל כך מעצם ההגדרה של ההקרנות כפסטיבל", אומרת חמוד, "אנחנו כפלסטינים לא באמת צריכים את הממסד הישראלי בשביל לייסד פסטיבל משלנו, ועוד כזה שאינו במסגרת גוף פלסטיני, או בשיתופו. יש פה הרגשה של פטרונות, שכן האירוע כולו הוא חלק מהתערוכה 'תסיסה' שמציגה עבודות של יוצרים אקטיביסטים בערים המעורבות. למרות שמדובר ביוצרים מעניינים וחריפים, ורובם אף חברים אישיים שלי, אני תוהה אם ניתן היה להציג את המיזם כולו לולא היתה מעורבת בו אוצרת יהודיה ישראלית".

ולמרות זאת, הסכמת להקרין את 'ניחוח של בוקר' במסגרת הזאת.

"למרות ההגדרה הלא הולמת, כיוצרת פלסטינית אני רוצה להגיע לכל במה שבה יש קהל ישראלי יהודי. רובו לא נחשף לתכנים האלו. אני שואפת להגיע אליהם לתוך המרחב הבטוח שלהם, ואין לי שום בעיה עם זה".