השוטר צחי בדרכים: מאיים ומשפיל נשים וילדיהן

אל תעצבנו את השוטר צחי ויצמן. לפני כמה שנים, ד' ושני ילדיה יצאו מביתם בגבעתיים לטיול בספארי ברמת גן. אלא שמה שאמור היה להיות יום של כיף, הפך עד מהרה לסיוט. ויכוח עם שוטר שסבר כי ד' דיברה בטלפון נייד בזמן הנהיגה, הידרדר ללא שליטה. ד', ביחד עם חברה שהגיעה למקום וארבעת ילדיהן, עוכבו ונלקחו לתחנת משטרה, ומאוחר יותר הוגשו נגדן כתבי אישום בגין אי ציות לשוטר ודיבור בטלפון נייד בזמן נהיגה.

הפרשה מגיעה לסופה רק כעת, עם החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לקבל ערעור שהגישה ד', נגד הרשעתה בגין דיבור בטלפון נייד. "לא הייתה כל הצדקה לעכב את המערערת וילדיה הקטנים, (ו)לגרור אותם לתחנת משטרה במקום לשלוח דו"ח לביתה", קובע השופט רענן בן-יוסף. "הבאתה של המערערת לדין בפלילים נפגמה בשל 'התנהגות בלתי נסבלת', הכרוכה בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות".

ומאחורי כל המלים הקשות האלה עומד שוטר אחד ושמו צחי, שעיכב את ד' וחברתה, איים עליהן, הטיח בהן אשמות שונות - ובסופו של דבר נמצא כי עדותו מלאת כל-כך הרבה סתירות, עד כי אפילו את ההרשעה בדיבור בטלפון נייד אי אפשר לבסס עליה.

"הבאתה של המערערת לדין נפגמה בשל התנהגות בלתי נסבלת"(צילום : עידו ארז)

עוכבה או התנדבה?

העניין העיקרי שבו עוסקת הכרעת הדין של השופט בן-יוסף, הוא שאלת עיכובן של ד' וחברתה. בדו"ח הפעולה שהכין השוטר צחי, נכתב כך: "הודעתי לשתי הנהגות כי הן מעוכבות לתחנה, שנמצאת בסמוך, בגין הסירוב למסירת מסמכים". גם בהודעת תשלום הקנס שקיבלה המערערת, הובהר כי "הנ"ל עוכבה לתחנה בעקבות סירוב למסירת מסמכים". עד כאן, נראה כי העניין פשוט. בגלל סירוב להציג מסמכים, החליט לעכב את שתי החברות, ולהעבירן לתחנת המשטרה.

אלא שבעדותו בבית המשפט הציג השוטר תמונה הפוכה. "בפני בית המשפט (לתעבורה) טען השוטר בתוקף כי המערערת מיוזמתה 'התנדבה' להגיע לתחנת המשטרה, וכי הוא לא עיכב אותה כלל". למעשה, כאשר נשאל אם הורה לד' להגיע לתחנה, ענה בפשטות - "לא". אז למה בכלל ערך השוטר דו"ח עיכוב? "כי היא כבר הגיעה לתחנה, אז עשיתי הכל כמו שצריך", הסביר. כשהתבקש להסביר את הסתירה, אמר כי "אחרי שהיא הביאה לי רישיון רכב, לא הייתי צריך לעכב אותה לתחנה. היא הגיעה לתחנה, ומסרתי לי את הדו"ח".

מבולבלים? גם שופט המחוזי בן-יוסף איבד את קו המחשבה. "עדותו של השוטר רוויה סתירות מהותיות", הוא מבהיר. "האם נתנה המערערת את מסמכיה לשוטר? האם עיכב השוטר את המערערת, כפי שעולה מדו"ח הפעולה, או שמא המערערת התנדבה להתלוות אליו, כפי שעולה מעדותו?".

מעל שאלות אלה עומדת שאלה אחת מהותית עוד יותר: "אם אכן הגישה המערערת את מסמכיה, מכוח מה עיכב אותה (השוטר) לתחנה?", שואל השופט, וממהר לענות - "אם ניתנו מסמכיה בידיו של השוטר, כפי שעולה מעדותה ואף מעדות השוטר, עסקינן בעיכוב בלתי חוקי (הדגשה לא במקור, ש.ה)". בהמשך מדגיש השופט כי "השאלה אם השוטר עיכב את המערערת, או שהיא 'התנדבה' להגיע לתחנה מהותית ועקרונית... מהותית עד כדי השלכה על אמינות עדותו בכללה".

"עובדת רווחה תיקח את ילדיה"

השופט בן-יוסף מצא כי הרשעתה של ד', תוך התעלמות מהסתירות המהותיות בעדותו של השוטר, לוקה בפגמים רבים, ולכן יש לזכותה. "ערעור זה נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם מתחייבת התערבותה של ערכאת הערעור (בית המשפט המחוזי)... ההליך אמנם התקיים ובשלב זה אין הצדקה לבטלו, אך ההרשעה אינה מוצדקת, גם בשל אותה פגיעה בתחושת הצדק וההגינות".

אבל יש עוד משהו שלא נשקל בבית המשפט לתעבורה - רגשות שתי הנשים וילדיהם במהלך האירוע. "לטענת המערערת וחברתה, הן הרגישו בתחנת המשטרה מושפלות ומאויימות", כותב השופט בן-יוסף בהחלטתו לזכות את ד'. "(הן) אוימו על-ידי השוטר כי יזמין עובדת רווחה על-מנת שתיקח מהמערערת את ילדיה. הילדים שהיו עדים למעמד, בכו ופחדו, והמערערת וחברתה נאלצו להרגיע את הקטינים והמפוחדים".

ועל-פי עדות השתיים, זה לא היה סופה של ההתעמרות. "בצאתן מהתחנה דיברו השתיים ביניהן", ממשיך השופט בן-יוסף. "לפתע השוטר יצא לעברן וצעק כי יעמידן לדין על העלבת עובד ציבור. השוטר ביקש לעצור את חברתה של המערערת (ד'), והובילה בחזרה לתחנה. בכל אותה עת, נותר בנה של החברה בן ה-5 עם המערערת. רק לאחר 20 דקות ולאחר התערבות שוטר נוסף, שוחררה החברה מתחנת המשטרה".

ההליכים הפליליים נגד ד' וחברתה הסתיימו - האחת נתקבל ערעורה, והאחרת זוכתה זה מכבר בבית משפט לתעבורה. אלא שכעת תימשך הפרשה בהליך אזרחי, במסגרת תביעה כספית-נזיקית שהגישו השתיים נגד משטרת ישראל.