גמר ליגת האלופות: מזלזלים בצופים
גמר ליגת האלופות, אחד מאירועי הספורט הגדולים של השנה, שודר על ידי יורם ארבל ואלי אוחנה במינימום השקעה ובמקסימום זלזול בצופים. ללא אולפן מיוחד, ללא אקשן ואפילו ללא תקציר - היו שם בעיקר פרסומות וחסויות
באיירן מינכן היא אלופת אירופה לעונת 2012-2013, זו הבשורה המרכזית שיצאה אמש (שבת) מאצטדיון וומבלי באנגליה. הבשורה השנייה שיצאה משם, ואולי החשובה ביותר מבחינתנו, היא ששוב, משתינים עלינו: הצופים. הפעם היתה זו הזכיינית רשת שגם הזמינה את "הדג נחש" לשיר בסוף המשדר - שהרי לוגו הלהקה הוא ילד משתין. גמר ליגת האלופות הוא אחד מאירועי הספורט הגדולים של השנה, אם לא הגדול שבהם, וכך ראוי להתייחס אליו - בכבוד. אלא שהשידור אתמול בערוץ 2 היה עני ודל.
רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו, ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
יורם ארבל טס ללונדון כדי לשדר את המשחק כשלצדו אלי אוחנה. לא נפתח שום אולפן מיוחד, או פאנל פרשנים, גם לא סיכום לעונת ליגת האלופות. כלום, גורנישט. ככה, זרקו עלינו את הגמר הגם-ככה-לא-סקסי הזה אל מול הפנים, בין שתי קבוצות גרמניות, אפורות לכאורה, ובלי שום משחק מקדים - וחבל. חלק מחווית צפייה באירוע היסטורי כמו גמר ליגת האלופות הוא האריזה שלו. וכאן, האריזה כאילו נקנתה בצעצועי צ'יקו בבאר שבע, רק כדי לצאת לידי חובה. קחו, אנחנו משדרים לכם. מרוצים?
סיבה למסיבה
אולי אני סתם מפונק. אולי סתם התרגלתי לטוב מערוץ הספורט. שם, משדרים לאורך העונה את משחקי הליגה שמרכזת את הקבוצות הטובות ביותר ביבשת, ודואגים לנו בכל מחזור משחקים לחגיגה גדולה: אולפן צבעוני עם מודי בר-און והפרשנים, כתבות צבע משעשעות, לעתים מערכונים, ולהקות גדולות שבאות לחתום את המשדר. עבור כל חובב כדורגל, מדובר בסיבה למסיבה. אבל כנראה שלא. אפילו את תקציר המשחק לא הראו לי אתמול.
השידור נפתח כשבע דקות לפני פתיחת המשחק, אחרי תוכנית של "מצב האומה". השדר יורם ארבל והפרשן וכדורגלן העבר, אלי אוחנה, קיבלו את המושכות. על המרקע שודר טקס חגיגי לכבוד הגמר שנערך על כר הדשא. ארבל ואוחנה התמוגגו: "איזה טקס מרשים", אמרו, "ממש צמרמורת". אחרי מספר שניות יוצאו לחסויות.
חזרנו מחסויות, ראינו את השחקנים יוצאים מחדר ההלבשה, והופ, שוב פרסומות. איזה קטע, פספסנו את הטקס המרשים. למה? כי רוצים להרוויח עוד כמה מרשרשים. בכל זאת, לא בכל יום יש הזדמנות ל-25 אחוזי צפייה באפס השקעה. השידור עצמו היה בהפקת של ערוץ הספורט, כך שברשת קיבלו את המשחק על מגש של זהב. יעני קחו, תשבצו פרסומות ותשדרו.
חזרנו מעוד הפסקת פרסומות והגיע זמן ההרכבים של שתי הקבוצות: לדעת מי משחק, מי פצוע וכן הלאה. אבל כנראה שגם להפיק תמונת הרכבים בעברית, זה מסובך וקשה מדי, אז הסתפקו בזו הסטנדרטית שמפיקה ליגת האלופות, כלומר באנגלית. אז אם אנגלית זה לא הצד החזק שלכם, תצטרכו להסתפק בפרשנות של אוחנה, כיום מאמן נבחרות הנוער של ישראל, שנחשב תמיד לפרשן רהוט. הוא ענייני, דובר עברית תקנית, מבין כדורגל ובעיקר לא קשקשן, שזה חשוב מאוד כשמדובר בפרשן כדורגל.
אלא שאוחנה לא רוצה לקחת סיכונים. הוא מאוד זהיר. אולי אפילו זהיר מדי. לא תשמעו ממנו אמירה חד-משמעית, אלא משפטים כמו: "באיירן פייבוריטית ברמה מסוימת, אבל הכל יכול לקרות במשחק אחד", או "דורטמונד פתחה טוב, היתה מסוכנת, אולי לא ממש, גם באיירן חזרה לעניינים", או "דקה 89, צריך לקרות משהו מאוד דרמטי כדי שדורטמונד תחזור לעניינים, אבל ראינו דברים מעולם", והפה עוד נטוי. או חצי נטוי. או בכלל לא. בקיצור, אוחנה אמר הרבה, אבל השאיר לעצמו פתח מילוט. כנראה שהוא ממש חושש להופיע בספר "הוצא מהקשרו".
השחקן המצטיין והלא מעניין
מחצית המשחק הגיעה, ויצאנו לפרסומות. זה בסדר, אתם יודעים, מחצית. אבל במשחקי כדורגל נהוג לשדר תקציר בהפסקה, אז השידור הוחזר לארבל ואוחנה, שקיבלו תמונה של שני מהלכים, ונאלצו שוב להוציא לפרסומות - לא לפני שארבל הפנה לאתר של הזכיינית כדי שהצופים יבחרו את השחקן המצטיין. את אף אחד לא באמת מעניין השחקן המצטיין, מלבד החסות שתעניק לו את הפרס. מיד לפני החסות, כנראה גם לארבל נשבר ובעוד המיקרופון פתוח הוא פונה לעמדה בכעס: "עד עכשיו לא ברור לי! אני רוצה לדבר איתך בועז", אומר ארבל. גם אנחנו רוצים, בועז, אפשר?
בזכיינית רשת, החליטו לוותר על שידור פרק של "המירוץ למיליון" לטובת הגמר הזה. אם מישהו שם למעלה היה מתייעץ איתי, הייתי אומר להם שחבל. באיירן מינכן ודורטמונד מעניינות בדיוק כמו שי כהנא, זוכה העונה הראשונה של המירוץ. אבל בכל זאת הם החליטו לשדר וללכת עם אוהדי הכדורגל.
אולי מישהו שם למעלה שכח, שגם אנשים שלא ממש מבינים בכדורגל יצפו בערוץ 2 במוצאי השבת. אז אולי צריך להסביר גם להם? קחו לדוגמא את הראל מתל אביב שיושב עם חברים וצופה בערוץ 2 בעשר בלילה. הוא רואה שמדובר באירוע גדול ורוצה לצפות, להחכים קצת. אז מה, לא נסביר לו מה זה ליגת האלופות? לא נסביר לו איזו דרך עשו שתי הקבוצות עד לכאן? אני לא אומר שנסביר לו מה זה נבדל ונפתח בית ספר לכדורגל, אבל היי, לא כולנו מבינים בספורט וכשמדובר בערוץ בסדר גודל כמו ערוץ 2, אסור בתכלית האיסור לזלזל בקהל הזה, שלא מבין בכדורגל.
למה נתתי דווקא את הראל מתל אביב כדוגמא, כי במקרה נתקלתי בציוץ של הראל סקעת על ובזמן המשחק.
"מקנא בשחקנים על המגרש", כתב בטוויטר שלו, "יש לי הרגשה שעם כמות הקהל והאנרגיות, אפילו אני הייתי מבקיע דאבל". כל חובב כדורגל פשוט יבין שלסקעת אין מושג ירוק במשחק הזה, הרי מבקיעים צמד ולא דאבל. אז מה, לאדון סקעת לא מגיע לדעת למה שתי קבוצות גרמניות משחקות בגמר אליפות אירופה? אז כנראה שלא. בכל זאת, למה אפשר להסביר לסקעת ולהשקיע עוד כמה לירות באולפן ובכתבות, כשאפשר לצאת לפרסומות.
אז המשחק נגמר, באיירן מינכן ניצחה ניצחון דרמטי משער של אריאן רובן. השידור מוומבלי הסתיים והועבר לאולפן ערוץ הספורט שמשודר בערוץ 2. שם ישבו מודי בר-און, איציק זוהר, נדב יעקובי ואבי מלר. את תקציר המשחק הם לא ממש הראו, אלא פרסומות ועוד פרסומות ועוד סטטיסטקות משעממות: "אריאן רובן בעט 26 פעמים לשער בגמרים של ליגת האלופות וזו הראשונה שנכנסה לו". באמת? אולי במקום הנתון הלא חשוב הזה תראו לנו את התקציר? אבל לא. אין תקציר, יש פרסומות. ואז הגיעה ההופעה של הדג נחש עם השיר "אולי תתעוררו". אולי באמת?
ועוד מילה לסיום. ב-2013, הגיע הזמן שהצופה הממוצע, כזה שלא יכול להרשות לעצמו לשלם תוספת כסף על ערוץ HD, יוכל לראות אירוע היסטורי שכזה באיכות הטובה בעולם ללא תשלום? יודעים מה, עזבו, רק תראו לי את התקציר, פספסתי את הגול של באיירן כי בדיוק הקראתי את ההרכב לחבר שלי שלא מבין אנגלית.
