פצצה מוסלמית מתקתקת: 'מדיניות ההגירה קרסה'
שביל נפיץ ומדמם מוביל מפריז 2005 לשטוקהולם 2013, חולף ברחובות טולוז ולונדון ומפורר באיטיות וביסודיות את החלום האירופי הגדול על יבשת מאוחדת ומלאת עוצמה. בצל קריאות על כישלון הרב-תרבותיות, תוהים מנהיגי אירופה מה השתבש בדרך
רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו , ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
התחשמלותם למוות של שני נערים ופציעתו של נער נוסף - כולם בני מהגרים - במהלך מרדף משטרתי לכאורה היו הסיבה ה"רשמית" לפרוץ המהומות האלימות בבירת צרפת לפני כשמונה שנים. אלא שמותם של הצעירים היה רק המניע הנקודתי למהומות ולא הגורם הראשי שלהן, שהיה למעשה כישלונה של הרפובליקה החמישית לשלב את המהגרים הרבים בחברה - בצרפת הם מונים יותר מ-7 מיליון (יותר מ-11% מהאוכלוסייה).
פרבריה העניים של פריז וערים נוספות בצרפת מלאים במהגרים ובילדיהם, שנולדו במדינה, שסוחבים עמם מטען גדול של תסכול וזעם בשל אי שילובם בחברה ובשל העובדה שהם סובלים באופן תדיר מאבטלה ומעוני מחפיר שמקשה עליהם לחיות בכבוד.
בחלק מהמקרים, המהגרים המתוסכלים פשוט מקבלים את המצב כפי שהוא ושומרים את כעסם בבטן, אך במקרים אחרים - המדאיגים יותר - הם מאמצים דעות קיצוניות ופונים לפעולות אלימות ואף לפיגועי טרור. הדוגמה האחרונה שנצרבה בזיכרון הצרפתים והעולם כולו היא זו של מוחמד מראח ממרס אשתקד.
מראח בן ה-23, צרפתי ממוצא אלג'יראי, הפך תוך יממה מצעיר "שקט" ועדין" שצפה לעצמו עתיד טוב יותר לרוצח בדם קר ולטרוריסט ש"מונע מאידיאולוגיה קיצונית" אחרי שביצע טבח בבית הספר היהודי "אוצר התורה" בטולוז. בטבח נרצחו ארבעה בני אדם, בהם המורה הישראלי יונתן סנדלר (30) ושני ילדיו אריה (6) וגבריאל (3) והילדה מרים מונסונגו (8), בתו של מנהל בית הספר. שבוע קודם לטבח בבית הספר רצח מראח שלושה חיילים בטולוז ובמונטובן.
האם היה הצעיר הצרפתי קורבן של אינטגרציה שנכשלה, של מדיניות צרפתית ואירופית שלא השכילה לשלב בתוכה את מיליוני המהגרים ששטפו את היבשת מאז תום מלחמת העולם השנייה ותקופת הדה-קולוניזציה? אופציה אחרת היא שהאשמה כולה נעוצה באישיותו של הרוצח הצעיר ולא במדיניות הממשלה הצרפתית.
תהיה התשובה אשר תהיה, בעיית המהגרים והשתלבותם בחברה קיימת בצרפת ובמדינות רבות נוספות במערב אירופה. פיגוע הדקירה אתמול בפריז, שבו נדקר חייל במדים (ככל הנראה על ידי גבר ממוצא אפריקני), בא ימים ספורים אחרי שבבריטניה ערפו שני מוסלמים את ראשו של חייל בריטי בלונדון.
בבריטניה הזדעזעו מהרצח שבוצע לאור ביום ובייחוד מהעובדה ששני הרוצחים התרברבו על מעשיהם מול המצלמות - כשבידיהם סכינים מגואלות בדם - במקום לברוח מזירת האירוע. זמן קצר לאחר הרצח התברר כי אחד מרוצחיו של החייל הוא צעיר בן 28 ממוצא ניגרי שהתאסלם לפני עשר שנים ונהג להפיץ חומרים איסלאמיים. האם גם שניהם היו קורבן של מדיניות הגירה שנכשלה?
בעוד צרפת זוכרת את מהומות 2005, גם לבריטניה יש את גל המהומות שלה ששטף באוגוסט 2011 את רחובות לונדון, מנצ'סטר, בירמינגהאם וליברפול וגבה מחיר בנפש וברכוש. אזרח הרוג, יותר מ-100 שוטרים פצועים, יותר מ-500 צעירים עצורים ומאות מכוניות ובתי עסק שהועלו באש - כך נראה גל ההתפרעויות החמור ביותר שידעה הממלכה זה עשרות שנים. מה עמד מאחוריו? שוב, כמו במקרה השבדי והצרפתי, מדובר בשאלה מורכבת מאוד.
הרג צעיר שחור (מארק דאגן, בן 29) על ידי שוטרים בשכונת טוטנהאם בלונדון היה אמנם האירוע שהצית את גל ההתפרעויות, אבל שורשי הוונדליזם היו נטועים עמוק בהרבה, בתוככי שכונות העוני של הבירה הבריטית. שכונות אלה ספגו מכה קשה ביותר בעקבות המדיניות הכלכלית הנוקשה שהנהיגה ממשלתו השמרנית של דיוויד קמרון שכללה קיצוצי תקציב מרחיקי לכת, צמצום שירותים ממשלתיים ופיטורי עובדים. בעוד בריטניה זכתה לשבחים על מדיניות זו - שנועדה להוריד את החוב הציבורי - טענו רבים כי היא גרמה לפגיעה קשה ברמת המחייה ובתנאי החיים, בעיקר של העניים שחיים בפרברי הערים.
בבריטניה, כמו בצרפת, הביעו המתפרעים תסכול מהיחס של הרשויות אליהם ורבים מהם היו מובטלים ועניים, בני מיעוטים ובני נוער. חשוב לציין בהקשר זה שבממלכה יש שטענו בשנה שעברה כי המחאה האלימה לא הייתה חברתית באופייה אלא יותר אנרכיסטית וחוליגנית מצד ילדים ובני נוער לבנים שפעלו מתוך שעמום.
האבטלה בקרב מי שנולדו מחוץ לשבדיה עומדת על 16 אחוזים, בהשוואה לשישה אחוזים בלבד בקרב שבדים מלידה. כך על פי נתוני ה-OECD. על פי נתוני האו"ם, בין 44 המדינות המתועשות, שבדיה במקום הרביעי במספר המוחלט של מבקשי מקלט, ומקום שני במספרם ביחס לאוכלוסייה המקומית.
שבדיה קלטה יותר מ-11 אלף פליטים סורים מאז השנה שעברה, יותר מכל מדינה אירופית אחרת בחישוב על פי יחס למספר התושבים. ב-20 השנים האחרונות היא קלטה יותר מ-100 אלף עיראקים ו-40 אלף סומלים. אולם עדיין, יחס המהגרים וילדיהם לרשויות השבדיות הוא עוין. בעוד בימין השבדי תולים את האשמה במהומות ב"מדיניות הגירה בלתי אחראית" של הממשלה, בשמאל השבדי דווקא טוענים שהמהומות משקפות "כישלון אדיר" של מדיניות הממשלה, שהביאה ליצירת גטאות בפרברים.
"הנדיבות התפוצצה בפנים"
"מדיניות ההגירה הנדיבה התפוצצה בפנים של שבדיה", אמר ל-ynet צבי מזאל, עמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ולשעבר שגריר ישראל במצרים, רומניה ושבדיה. על רקע המראות הקשים שמגיעים משבדיה אמר מזאל, שכיהן בתפקיד השגריר בשטוקהולם בשנים 2002-2004, כי העובדה שהמדינה מאפשרת כמעט לכל פליט להיכנס לשטחה עומד בעוכריה. "השבדים נותנים סל קליטה נדיב ומהגרים יכולים לחיות במדינה פרק זמן ארוך בלי עבודה ויש בהם כאלה - רובם מוסלמים – שלא רוצים להתערות בחברה ומעדיפים לחיות בגטאות בפרברי הערים".
"המדיניות של השבדים קרסה לחלוטין. הם חשבו שהם עוזרים לאנשים נרדפים להגיע לאחת המדינות הנפלאות בעולם מבחינת רווחה, אבל התברר להם שיש בקרבם מיעוט גבוה יחסית של מוסלמים (700-800 אלף) שלא מוכן להיטמע בחברה השבדית למרות כל התמריצים שקיבלו מכל כיוון". מזאל ביקש לציין כי יש מהגרים ממדינות ערביות ומוסלמיות שכן התערו בחברה ומצאו עבודה, אך רובם הגדול העדיף להישאר בלא תעסוקה, לשמור על תרבותם ואף להצטרף לפעילות של ארגונים אסלאמיים, חלקם קיצוניים.
במקביל לפתיחת שערי המדינה, הסביר מזאל שהשבדים יזמו בשנים האחרונות תוכנית תעסוקה רצינית ביותר למהגרים, אך התברר להם כי רק 15 אחוזים מכלל הניגשים לתוכנית סיימו את לימודיהם והשיגו עבודה. "הראייה של אירופה את המוסלמים שגויה. השבדים לא מבינים שמוסלמים רבים שהיגרו אליהם לא מעוניינים להיטמע בחברה אלא לחיות בחברה שלהם. הם מגיעים בלי שפה ומקצוע. חלקם עובדים במוסדות אסלאמיים ובמסגדים ומוסתים לשנאה. אבל יש גם כאלה שכן מצאו עבודה והשתלבו. אסור להכפיש את כולם", אמר מזאל והוסיף כי מהגרים ממזרח אירופה - פולנים לדוגמה – השתלבו בצורה טובה בתוך שבדיה, אך גם בתוכם יש כאלה שפנו לפשיעה ואלימות.
במרס 2012 אמר נשיא צרפת דאז ניקולא סרקוזי כי יש יותר מדי מהגרים בצרפת ושהדבר מסכן את השתלבותם בחברה הצרפתית. הוא גם מתח ביקורת על הרשויות שצריכות לטפל בנושא והבטיח שיקטין את מספר המהגרים בכמעט חצי אם ייבחר שוב לנשיא צרפת. "מערכת ההגירה שלנו פועלת יותר ויותר גרוע, מפני שיש הרבה זרים במדינה שלנו ואנחנו כבר לא יכולים למצוא להם דיור, עבודה וחינוך", אמר סרקוזי. דבריו נאמרו בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות בעודו מנסה לנטות ימינה כדי למשוך אליו קולות ממנהיגת הימין הקיצוני מרין לה פן.
ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון הכריז שנה קודם לכן כי "הרב-תרבותיות כשלה" והציג דוקטרינה חדשה ("ליברליזם קשוח") שמעוניינת להכפיף מהגרים ומיעוטים החיים בממלכה תחת ערכי ליבה ולזנוח את הגישה שעודדה את אותן תרבויות לחיות את חייהן. "כל הבריטים צריכים להאמין בערכים בסיסיים ולקדם אותם באופן אקטיבי. זה אומר שעלינו להבטיח שכל המהגרים ילמדו אנגלית ושבכל בתי הספר ילמדו אלמנטים הקשורים לתרבות המשותפת", אמר קמרון.
עוד לפני הודאתו של קמרון בכישלון ארצו בשילוב מהגריה, הודתה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בשנת 2010 ש"הרב-תרבותיות נכשלה לגמרי". מרקל אמרה שיש לדרוש מהמהגרים להשתלב בחברה, בין השאר על ידי מחויבות ללמוד גרמנית - ולא רק לאפשר להם זאת, כפי שנעשה בעבר.
לפנייה לכתב/ת 
