מעמד הביניים נעלם. ואולי ככה הטבע רוצה?

היעלמותו של מעמד הביניים, או לפחות הצמצום שלו, הוא נושא רלוונטי ומדובר בכל כלי התקשורת. לא מעט פוליטיקאים פונים אל אנשי מעמד הביניים, מבקשים את הקולות שלהם, מבטיחים לעזור. אבל אולי מעמד ביניים הוא פיקציה? אולי הוא מנוגד לטבע של הכלכלה?

טורים נוספים מאת אושי שהם-קראוס :

• הזבוב שמצויר במשתנה הציבורית והמשכורת שלכם
• מה נפוץ יותר: תאונות דרכים או שבץ מוחי?
• לפעמים, להיות אגואיסט, זה מוסרי
  

רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו , ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם

אבל רגע, האם לכלכלה יש "טבע"? ואם כן, האם נגזר עלינו לשבת בחיבוק ידיים מול הטבע הזה או לנסות לשנות אותו? בטורים הקרובים נתחיל לדבר על תחום מיוחד ומפתיע בכלכלה; כלכלה אבולוציונית. אני מהסס בקשר לתרגום לעברית; כלכלה "התפתחותית"? אולי. אבל במקום להסס אנסה להסביר.

(צילום: shutterstock)

מהי כלכלה אבולוציונית

כדי להסביר מהי כלכלה אבולוציונית, בואו נתחיל במה היא לא. ובכן, היא שונה ואולי מנוגדת לגמרי לכלכלה הקלאסית של 300 השנים האחרונות. היא לא מתבססת על הדמות המופשטת של האדם הכלכלי - ההומו-אקונומיקוס (עליו כבר כתבתי כאן).

בכלכלה ה"רגילה", האדם הוא מעין יצור מופשט שלא ממש תלוי בזמן. הוא שווה בתכונות שלו לאחרים והוא לא משתנה עם הזמן. אבל הכלכלה האבולוציונית מניחה הנחות שונות לגמרי. קודם כל יש היסטוריה. אנחנו לא חיים במציאות חסרת זמן ולכן כשכלכלנים בונים מודלים כלכליים הם צריכים לבנות מודלים שמתפתחים בזמן. זה אומר בעצם כמה דברים:

האחד, שכל סוכן (ככה קוראים בשפה מקצועית לאדם שפועל בכלכלה, כלומר, לכל אחד מאיתנו) הוא יצור משתנה ומתפתח. התכונות שלו יכולות להשתנות עם הזמן. הנה, אני "סוכן" כלכלי. אני אדם שפועל במערכת הכלכלית. אבל הכשרונות והיכולות שלי לא אחידים. הזמן הוא גורם משפיע.

בגיל 22 ניקיתי דירות. אחר כך מכרתי בחנות לספרים משומשים. תירגלתי באוניברסיטה והתחלתי להמציא משחקים לימודיים המוניים. עכשיו אני גם דוקטור ומרצה. יכולת ההשתכרות שלי התפתחה. היא עלתה מגיל 22. ומשלב מסוים היא תתחיל גם לצנוח. אבל אחת הנקודות המעניינות ביותר של הכלכלה ההתפתחותית היא שגם המערכת הכלכלית עצמה לא סטטית - היא לא יציבה ולא דורכת במקום, אלא משתנה עם הזמן. היא מתפתחת.

החברה של המאה ה-19 אינה החברה של המאה ה-21. הטכנולוגיה שונה. האמונות הדתיות השתנו חלקית. האידיאולוגיות. צורות המשטר. ולכן, אולי גם חוקי הכלכלה צריכים להשתנות. הנה, יכול להיות שחוקי כלכלה שכלכלנים חשבו תמיד שהם אוניברסליים ויתקיימו תמיד, לנצח, ובכל מקום - משתנים בזמן.

אולי, למשל, הכלכלן השנוא על השמאל, מילטון פרידמן, "צדק בזמן מסוים" וטועה היום. ואולי הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס התאים לזמן מסוים ולא מתאים לימינו. אבל אני מרגיש שאני תיאורטי מדי. ובעצם, הדרך הטובה ביותר להדגים את העניין הזה היא באמצעות תיאור ניסוי בכלכלה אבולוציונית.

על ערימות סוכר

בשנת 1995 ביצעו שני חוקרים במכון ברוקינג בוושינגטון בירת ארצות הברית ניסוי מרתק. ג'ושוע אפשטיין ורוברט אקסטל, הפכו אותנו להדמיות מחשב קטנות בתוך שדות סוכר דמיוניים.

וזה מה שהם עשו: הם יצרו תוכנת מחשב שמדמה חברה פשוטה מאוד; אולי חברה של רועי צאן. אנשים שנודדים עם העדרים שלהם בעקבות מקורות מחיה. מדובר במעין לוח גדול (מופשט, בזיכרון של המחשב) כמו לוח שחמט ענק שבו המוני קואורדינטות (נקודות קטנות). על הלוח הזה פוזרו כמויות "סוכר", כלומר בתוכנה הוגדר לכל נקודה, באופן ממוחשב, כמות מספרית של "סוכר" שיש בה.הסוכר מסמל, כמובן, כמות מזון שיש בנקודה ושיכול להזין את היצורים הממוחשבים שלנו.

(צילום: shutterstock)

הסוכר פוזר בשני קצוות שונים של הלוח בצורה של שני הרים. כלומר שתי ערימות סוכר גבוהות ומהן יוצאות גבעות סוכר עד המישור שבו יש מעט סוכר. אחר כך פוזרו על הלוח הענק כמה מאות "יצורים" ממוחשבים, כלומר תוכנות קטנטנות.

כל יצור כזה יכול לעשות את הדברים האלה:

• כל יצור (סוכן כלכלי, בן אדם) יכול ללכת צעד אחד ימינה, שמאלה, קדימה ולאחור - כמו מלך בשחמט. הוא כמובן יכול לעבור לנקודה (משבצת), רק אם היא פנויה מיצורים אחרים.

• כל אחד מהם יכול להציץ על הסביבה שלו (לאותם כיוונים: ימינה, שמאלה, קדימה ולאחור) בהתאם לכישורי הראיה שלו, וככה הוא יכול לראות איפה יש סוכר.

• כל יצור יכול לעלות על נקודת הסוכר ולאכול אותה. ככה הוא צובר סוכר.

• גם המעבר מנקודה לנקודה (שהוא מאמץ "פיזי") "עולה" לאותו יצור כמות סוכר מסוימת.

• כלומר, לכל יצור יש רמת סוכר משתנה. היא תלויה ביכולת שלו להגיע למקומות בשהם יש הרבה סוכר ולאכול אותו.

אתם איתי? בואו נספר את זה בצורה של מעין סרטון אנימציה. יצור עומד במקום מסוים ויש לו שלוש נקודות סוכר. כל תזוזה של משבצת עולה לו נקודת סוכר (בגלל המאמץ של התזוזה). הוא מסתכל לאחור ורואה משבצת בלי סוכר. הוא "מבין" (באופן ממוחשב ומתוכנת) שלא כדאי לו ללכת לשם. לעומת זאת, הוא רואה מימין ערימה של ארבע נקודות סוכר. הוא זז אליה.

בואו נעשה חשבון. היו לו שלוש נקודות סוכר. המעבר לנקודה מימין עלה נקודה ויש לו שתי נקודות סוכר, אבל בנקודה הזאת הוא צבר עוד ארבע ולכן יש לו עכשיו שש נקודות סוכר. שימו לב. יש לו עכשיו רזרבה כלכלית. חיסכון לימי משבר כלכלי.

כולנו אותו דבר?

אבל עכשיו מגיעה הפואנטה. כמו שאמרנו קודם, הכלכלה ההתפתחותית מניחה שהאנשים אינם שווים. הם לא מופשטים. לכל אחד יש יכולות שונות ותכונות שונות. ולכן, כל יצור כזה מקבל באופן אקראי (על ידי התוכנה) תכונות מקריות שונות.

יש כאלה שיש להם מזל והם יכולים לראות למרחק של ארבע נקודות (וככה קל להם יותר לאתר ערימות סוכר רחוקות ולדעת לאן כדאי להם ללכת). ויש חסרי מזל שיכולים לראות רק נקודה. נשמע לכם מוכר? יש אנשים שנולדו לרופא מנתח בניו-יורק ויש שנולדו למנקה רחובות בהודו. לאחרונים יש יכולת מאוד מצומצת להתקדם כלכלית.

ויש גם הבדל במטבוליזם; במערכת העיכול. יש יצורים ברי מזל שלא צורכים הרבה סוכר. כל מעבר מנקודה לנקודה עולה להם נקודת סוכר אחת בלבד. ואילו אחרים "אוכלים הרבה" ולכן הם צריכים שתי נקודות, שלוש ואולי ארבע. ולכן הם צורכים יותר. ומבזבזים יותר. ומה זה אומר? ובכן, יצור שהיו לו רק שתי נקודות סוכר, ולרוע מזלו זז פעמיים לנקודות ריקות, איבד את כל הסוכר שלו. הוא לא יכול לזוז יותר. אין לו כוח לזוז גם אם מימינו יש הר סוכר של 10 נקודות. הוא מת מרעב ויוצא מן המשחק. אכזרי.

ויש עוד דבר. היצורים מפוזרים בצורה אקראית על הלוח. יש ברי מזל שנפלו בדיוק על נקודה שנמצאת על הר הסוכר ופשוט טוחנים אנרגיה בלי לזוז ואילו אחרים נודדים במדבר בסודן (כלומר במרחבי נקודות שוממות ללא סוכר).

ומה קרה? החוקרים שלנו הפעילו את התכונה, והכלכלה התחילה לזוז. בהתחלה היצורים פוזרו אקראית בכל הלוח אבל לאט לאט הם התחילו להתקרב לעבר הרי הסוכר. ומה עוד קרה? ובכן, מעטים התעשרו מאוד. נוצרה שכבה יאפית של מעמד עליון; מעין עשירון עליון. רבים מאוד מתו ברעב. היו הרבה מאוד עניים. והמעמד הבינוני הלך ונשחק.

אז מה זה אומר? מה אפשר ללמוד ממשחק כזה? האם אלה חוקי טבע? האם נגזר על מעמד הביניים להיעלם? אולי זה שהיה קיים במשך עשרות שנים במאה ה-20 מעמד ביניים זה רק שלב בהתפתחות האנושית? אולי טועים כל אלה שמדברים על אידיאל השוויון? יכול להיות שככה זה צריך להיות: מעט עשירים וצבא של עניים.

אבל גם אם אלה חוקי טבע, מי אמר שאנחנו צריכים לקבל אותם? הרי גם למות זה חוק טבע ואנחנו מנסה להירפא בעזרת המדע ולחיות יותר ויותר. אבל רגע. המודל של שני החוקרים שלנו ממשיך להתפתח והופך מורכב יותר ויותר. מורכב - ופסימי. נמשיך בשבוע הבא.

ועוד רגע של תשומת לב

מי שמסוגל לקרוא 500 עמודים של מדע פופולרי קולח באנגלית סבירה, מוזמן.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות