המלכה נור צייצה מאמר ישראלי: על נשים ומלחמה
המלכה נור מירדן, אלמנתו של המלך חוסיין, הפיצה בטוויטר מאמר של לי קווין, עולה חדשה, על "המיתוסים המסוכנים על מלחמה ונשים" שמסביר למה חשוב לערב נשים אם רוצים להשיג שלום. קראו את המאמר בעברית
מאמר פרי עטה של עיתונאית שעלתה ארצה, שפורסם לאחרונה באתר שעוסק בחדשות מהמזרח התיכון, צד את עינה של המלכה נור מירדן, אלמנתו של המלך חוסיין המנוח. המלכה הפעילה בטוויטר צייצה את המאמר, "המיתוסים המסוכנים ביותר על מלחמה ונשים", שטוען כי לא ייתכן שלום ללא מעורבות של נשים בתהליכי פיוס ובהנהגה. המאמר המלא מפורסם ב-ynet בתרגום לעברית ברשותה של הכותבת, לי קווין.
ומה דעתכם? ספרו לנו בפייסבוק שלנו
ונפרסם תגובות נבחרות
קווין סיפרה ל-ynet שהמאמר הוא פרי עבודה של שנים של כתיבה על סכסוכים וקריאת מחקרים בנושא. לטענתה, הגישה שגורסת שיש לערב נשים בתהליכי יישוב סכסוכים כדי להגיע לפתרון בר קיימא רווחת כעת בעולם האקדמי ואלו הן "חדשות טובות לכל מי שאכפת לו מסיום סכסוכים, בלי קשר לפמיניזם". לדבריה, הנוסחה להגדלת סיכויי ההצלחה ברורה: "לערב את הנשים בנוסף לגברים, לתמוך באימהות בתפקידי הנהגה ולא להתעלם מאלימות נגד נשים".
היא אמרה שהוחמאה מהציוץ של המלכה ושמחה שהוא הצית דיון וחשף לנושא קהלים חדשים שאולי לא היו קוראים מפרי עטה של ישראלית או יהודייה בנסיבות אחרות. מנגד, קווין סיפרה שגם כונתה "נאצית" בטוויטר וספגה גידופים מזרים, כך שהיא לוקחת את הדברים בפרופורציה – "אי אפשר לקחת ציוץ ברצינות רבה מדי".
המיתוסים המסוכנים ביותר על מלחמה ונשים
המאמצים הבינלאומיים כיום נגד הטרור ולמען מניעת מלחמה לוקים בבורות גורפת על תפקידן של נשים במלחמה ושלום. הסכסוכים המתחוללים במזרח התיכון כיום לא ניתנים לפתרון ללא מאמץ מכוון לערב נשים ולהתמודד עם אלימות מינית.
סוריה היא דוגמה חיה לאופן שבו נשים הופכות למטרה בלחימה, אך סובלות מהתעלמות כללית בדיווחים על האלימות.
"אונס הוא כלי נשק במעצר, במחסומים ובזמן מתקפה. עד כה, נראה ש-76% מהפשעים האלה בוצעו בידי אנשי ממשל וצבא", אמרה לורן וולף, מנהלת יוזמת "נשים במצור" שעוסקת בתיעוד האלימות המינית במלחמת האזרחים בסוריה, ופועלת בחסות Women’s Media Center.
היוזמה משתמשת במפה איטראקטיבית שהמידע שעליו היא מבוססת מגיע מהציבור. "אנחנו לא יודעות אם מקרי האונס הללו הם חלק מאסטרטגיה ממסדית אבל אנחנו יודעות שהממשלה יודעת על כך ולא עושה דבר".
ממחקרים אחרונים שערכו חוקרים בינלאומיים עולה שחברה לא יכולה להשיג שלום בר קיימא מבלי שבמרכזו עומדת סוגיית הביטחון לנשים. הנה כמה מהמיתוסים המסוכנים ביותר על תקפידן של נשים בסכסוך, וכיצד ליישם את הלקחים מההתמודדות עם אלימות בעולם בהקשר המקומי במזרח התיכון.
מיתוס 1: מלחמה ואלימות נגד נשים אינן תלויות זו בזו
ממחקרים פורצי דרך שפורסמו ב-"Sex and World Peace" עולה יחס סטטיסטי מובהק בין רמת האלימות במדינה לבין אחוז הנשים המנהיגות בה.
מחקר אחד שכזה, אשר נמשך יותר מ-50 שנים, העלה כי לשוויון מגדרי פוליטי יש השפעה ישירה על מדיניות החוץ של המדינה, בכל הנוגע להסלמה באלימות בזמן משבר בינלאומי ולסיכוי שסכסוך אלים שכזה יפרוץ מלכתחילה. המחקר הציג קשרים דומים בסכסוכים בין המדינה לשכנותיה ובעימותים פנימיים. מנהיגות הוכיחו נכונות גבוהה יותר להתפשר עם הצד השני בזמן מלחמה מאשר עמיתיהן הגברים.
המחקר העלה גם כי ישנה התאמה בין רמות האלימות במשפחה להסלמה בחוסר יציבות פוליטית ומלחמת גרילה. במילים פשוטות, אלימות נגד נשים משמרת את עצמה בחברה כולה.
מיתוס 2: נשים מחבלות הן עניות, "חולות נפש" או "דתיות"
בספר "Women Waging War and Peace" הביאו חוקרים, אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים שפע של ראיות על השתתפותן הגוברת של נשים בפיגועי התאבדות בכל העולם. מחבלות אלו הן נשים בעלות רקע שונה, המגיעות ממגוון דתות ומעמדות חברתיים.
לכן הכותבים טוענים שאף על פי שמאבקים פוליטיים, חוסר צדק כלכלי, וסכסוכים דתיים ועדתיים הם דרכים למסגור התופעה, הם אינם הגורמים לה. גורם בודד אינו יכול להסביר את התופעה של מחבלות מתאבדות.
ברמת הפרט, ניתן להבחין בגורמים נסיבתיים הדומים לאלה של גברים. אלה כוללים תסכול, הרס או חורבן הנגרם בידי "האויב", מסירות ל"מטרה" שאהוב שנהרג האמין בה, תחושת דיכוי פוליטי, וחוסר באמצעים לא-אלימים להשגת הכרה.
אולם עד כה, מאמצי פיוס בינלאומיים הוגבלו על ידי סטריאוטיפים מגדריים ולא הצליחו לתת מקום מתאים לנשים שאוחזות בנשק. לדוגמה, תוכניות לפירוק נשק, שיקום ותמיכה הממומנות בידי כמה מדינות יחד עם האו"ם ופועלות בליבריה ובסיירה לאון כשלו כליל בהתמודדות עם צורכיהן של ילדות חיילות.
על פי מחקר שהתפרסם בספר "Women Waging War and Peace", יותר מ-72 אחוזים מהילדות החיילות בליבריה לא נכללו, או לא נרשמו כזכאיות להטבות כלשהן או תמיכה כלשהי במסגרת תהליך הפיוס. התעלמות זו הייתה גורם מכשיל במאמצי השלום האזוריים.
פטריסיה מאלדן, מנהלת מיזם "דיאלוג ושינוי" באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בארה"ב, כתבה: "בסך הכול נשים מהוות כ-40 אחוזים מכלל הילדים החיילים כיום, כ-120,000 ילדות."
חוקרים טוענים כי כדי למגר טרור עולמי, תוכניות יעילות חייבות לסייע למי שחוו אלימות פיזית או רגשית בזמן מלחמה, ולפעול לשלבם בחברה.
מיתוס 3: חשוב יותר לפנות למנהיגים פוליטיים מלאימהות
נשים בכל העולם משתמשות במגדר שלהן כבסיס לסולידריות ביצירת דיאלוג שמגשר על פערים אתניים,
דתיים, פוליטיים וכדומה. "פורום משפחות שכולות", הפועל בישראל וברשות הפלסטינית למרות הקיפאון המדיני המתמיד, הוא אחד מבין תנועות רבות שצמחו "מלמטה" ופועלות בשטח נגד קיצוניות ואלימות, עם אימהות בתפקידי מנהיגות.
כאשר מאמצי פיוס רשמיים באזורים אחרים היו קפואים, ארגוני נשים כמו "Haguruka" ברואנדה, WOZA בזימבבואה, AWAW ו-PSMIA בסרי לנקה הראו יכולת יוצאת דופן בעשיית שלום בין קהילות.
מלחמות מודרניות כוללות טרור, לחימה בשטח עירוני ויותר נפגעים אזרחים מאשר בשדות הקרב פתוחים והשוחות של העבר. יכולתן של נשים לחבר בין קהילות ולהיאבק בקיצוניות היא קריטית.
מיתוס 4: מלחמה היא לא "עניין לנשים"
שלום בר קיימא בלתי אפשרי ללא שילוב מכוון של נשים. הכרה במגוון התפקידים שממלאות נשים יכולה להיות המפתח לבנייה מחדש של קהילות מוכות אלימות.
לי קווין היא עיתונאית פרילנסרית מקליפורניה שחיה בארץ. מאמריה התפרסמו בספרדית, באנגלית, בערבית ובעברית. אפשר לעקוב אחריה ב: http://leighcuen.tumblr.com או La__Cuen@
המאמר פורסם לראשונה באתר Your Middle East העוסק בחדשות מהמזרח התיכון. בימים אלה פתח האתר בקמפיין מימון ציבורי תחת הכותרת "לשנות את הסיקור מהמזרח התיכון".
הביאה לפרסום: גילי גוראל
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
