לזכור ולא לנקום - הגרסה הצ'רקסית

בחברה הישראלית השואה תופסת מקום נכבד בשיח הציבורי וכולנו גדלים בצל הנורא שלה. אבל יש גם מעשי זוועה בסדר גודל של רצח עם שנדחקים לשולי התודעה הישראלית, אם מתוך בורות ואם מכוונת מכוון כדי לא לגרוע חס ושלום מעוצמת 'השואה שלנו'. כך זה בנוגע לרצח העם הארמני שישראל ממאמנת להכיר בו וכך גם ברצח העם הצ'ירקסי שעליו עוד פחות שומעים.

בשבוע שעבר הגעתי לעיירה הצ'רקסית הצפונית 'ריחניה' ששכונת סמוך לגבול הלבנוני כדי לקחת חלק בטקס זיכרון השנתי לזכר רצח העם הצ'רקסי שנערך מדי שנה בתאריך 21 במאי. "זהו היום שבו הסתיימה למעשה מלחמת מאה השנים בין העם הצ'רקסי לבין כוחותיו של הצאר הרוסי האיום" סיפר לי שוקי חון, בעבר קצין בשלישות ובשנים האחרונות לקח כפרוייקט חיים הקמת מוזיאון בכפר כדי לשמר את המסורת הצ'רקסית ולספר את סיפור טבח העם.

יחד איתי הגיעו לקחת חלק בטקס מספר סטודנטים בראשותו של ד"ר חן ברם מהחוג ללימודי מזרח תיכון באוני' ת"א "רק בשנה האחרונה" מפתיע אותי ברם "התחלנו ללמד סטודנטים על הצ'רקסים".

" בצבא כשאמרתי להם שאני צ'רקסי הסתכלו עליי כעל עב"ם"

ברם נהפך למומחה בכל הקשור לצ'רקסים אותם הוא חוקר בעשרים השנים האחרונות כשהוא חי בכפרים שלהם ונוסע איתם למולדתם בהרי הקווקז. בראיון שנערך איתו עבור רשת הטלויזיה הצ'רקסית (כן, יש דבר כזה) במקום הוא לא מהסס לענות שהוא כבר מרגיש בן בית בקרב העדה.

שוקי חון מארח אותנו בביתו רחב הידיים ופורס לפנינו מבחר ממטעמי העדה הייחודיים תוך שהוא מסביר על היחס של הישראלים לצ'רקסים: "כשהייתי בצבא אנשים לא ידעו אם יש לי מבטא עיראקי או פרסי וכשאמרתי להם שאני צ'רקסי הסתכלו עליי כעל עב"ם. היום אני מסביר לאנשים שבאים למוזיאון שהקמתי שהצ'רקסים זהו כינוי שהעניקו המונגולים (צ'רקס בלשונם = חוסם דרך) ליושבי הקווקז - העם האדיגי".

לצ'רקסים יש מסורת בת אלפי שנים בהם הם עברו תהפוכות רבות, תהפוכות שחדי העין יוכלו להבחין בהם בהולכם בכפר הקטן ריחניה שמונה 1,100 נפשות. על קיר בית הספר עמוס האיורים הצבעוניים ניתן לראות עדות לעברם הפגני בשלל סיפורי האלים המרובים שלא היו מביישים את סיפורי המיתולוגיה היוונית.

איור המציג את טבח העם שערכו הרוסים בצ'רקסים

מסגד התפילה הבנוי בצורת וילה רחבת ידיים עם גג משופע מזכיר בתי תפילה נוצרים במזרח אירופה - זכר לתקופה הנוצרית של העם הצ'רקסי. כיום הצ'רקסים הם מוסלמים זאת בעקבות מלחמת מאה השנים בינם לבין הצאר הרוסי מלחמה שגבתה מהם מיליון וחצי קורבנות ובעקבותיה הם יצאו לגלות ברחבי העולם ובעיקר ברחבי האימפריה התורכית שהתנתה את כניסתם בכך שיסכימו להתאסלם. המלחמה הארוכה הסתיימה ב -21 במאי 1864 ביום זה נהוג לערוך טקסי זיכרון.

בארץ מציינים זאת כל שנה ברוטציה שני הכפרים הצ'רקסים היחידים - כפר קמא הגדול מבניהם (3,000 נפש) וכפר ריחניה. הטקס נפתח בתהלוכה מהחלק ההיסטורי של הכפר שנבנה עוד בימי העלייה הראשונה בצורת מבצר אליו מגיעים תושבי הכפר בלבוש מסורתי נושאי דגלים ירוקים ועליהם 12 כוכבים שמסמלים את 12 שבטי העם הצ'רקסי. זה לא הדמיון היחיד ליהדות שמצאתי - פיזורם בכל מקום בעולם, זכר העבר הטרואמתי והעובדה שחשוב להם לציין שמאחורי הרבה אנשים מצליחים בעולם הערבי עומד כנראה איפשהו צ'רקסי (הידעתם ששומרי המלך הירדני כמו סגן הרמטכ"ל הירדני הם צ'רקסים?).

בינתיים המדינה מכירה ביום הזיכרון כיום חופש

בטקס עלו לנאום מכובדי העדה כשכולם הדגישו את חשיבות זיכרון רצח העם שאותו הם מרגישים חובה להנחיל לדורות הבאים. לולא הלבוש הייחודי הייתי יכול לחשוב בקלות שהגעתי לאחד מטקסי הזיכרון שנהוגים בארץ. אפילו המסרים דומים: ניסים בקיר ראש מועצת כפר קמא שדיבר בעברית למגינתם ליבם של כמה מנוטרי השפה האדיגית הייחודית ציין: "אנו זוכרים את מה שקרה לנו - זוכרים אבל לא נוקמים".

תלבושות מסורתיות ופלאפון חדיש. תרבות צ'רקסית בארץ

לסמיר הרון יו"ר ועד התושבים של ריחניה היה חשוב לומר כי: "לבני העם הצ'רקסי נעשה עוול כפול - פעם טבח העם שלנו ולאחריו הניסיון לדחוק לשוליי התודעה העולמית את האירוע". זוהי אם כן הנקודה הרגישה שעליה נלחמים הצ'רקסים במטרה להביא להכרה בינלאומית של טבח העם שנעשה להם בידי הרוסים.

לפני שנתיים הכירה לראשונה גיאורגיה בטבח העם: "כמובן שאי אפשר לנתק זאת

מאינטרסים פוליטיים" אומר לי ניסים בקיר יו"ר מועצת כפר קמא, רמז לכך שההחלטה של גיאורגיה הגיעה בעקבות המלחמה עם הרוסים. מדוע ישראל אינה מכירה בטבח העם הצ'רקסי אני שואל את שוקי חון: "נכון שישראל אינה מכירה בכך אך יש לנו ציפיות שזה יקרה. בינתיים המדינה מכירה ביום הזיכרון כיום חופש".

בטקס לא נכחו נציגי ממשלה אך ראש מועצת מרום הגליל - עמית סופר הביע במילים חמות את הברית שנרקמה בין העמים: "במאה ה-19 לא הייתה שואה נוראה מזו שנעשתה לעם הצ'רקסי. העם הצ'רקסי כמו העם היהודי נפלט ונמלט משואה נוראית והיום אנו עומדים זה לצד זה וחיים על אף ואולי בזכות אותה שואה".