המנטור הבא של ישראל הוא: סלב כלשהו
זמר מצליח לא יהיה בהכרח מנטור טוב. עובדה, תראו את אביב גפן ומה שעשה עם נינט. תוכניות הריאליטי המוזיקליות מגייסות לשורותיהן מקסימום מפורסמים ומינימום אג'נדה - ושכחו את המטרה האמיתית לשמה נולדו: גילוי כשרונות
מהרגע שבו פרצו לחיינו תכניות הריאליטי המוזיקליות, היתה להן מטרה מוצהרת אחת: לאתר כשרונות. או, בצביקה הדרית: למצוא את "הכוכב הבא של ישראל". אבל בשבועות האחרונים, עושה רושם שהיעד השתנה לחלוטין. במקום לחפש זמרים, הארץ כולה עוסקת בחיפוש שופטים. או, בערוץ שתיימית: עזרו לנו לאתר את המנטור הבא של ישראל.
עוד על מוזיקה ישראלית ב-ynet:
- אנו באנו ארצה, לשנות פה את המוזיקה
מריטה ועד פורטיס. מעברי לידר ועד לרני רהב. שגעת המנטורים מסעירה את מדורי הרכילות. אבל היא גם עושה דבר נוסף, חשוב מאד. והוא - להסיר את מסכת הצביעות מעל תוכניות כמו "כוכב נולד", או "דה וויס". לא עוד תכניות המתיימרות לאתר כוכבים צעירים, בטח לא "לתמוך במוזיקה הישראלית", רחמנא לצלן, אלא משדרי בידור טלוויזיוניים פר אקסלנס, המתהדרים במקסימום סלבס ומינימום אג'נדה. ע"ע הבחירה ברני רהב כשופט. אף אחד לא מנסה אפילו לטעון, שרהב הוא אוטוריטה בתחום המוזיקה הישראלית. מדובר בדמות "צבעונית", שאפשר כבר לדמיין את המבטים "ההמומים" שישגר לעברו צביקה הדר.
אלא שרהב לא לבד. קל להיטפל לבחירה שלו, כי הוא לא חלק אינטגרלי משוק המוזיקה. אבל גם יתר השמות בבורסה רחוקים מלהיות דולי כשרונות טבעיים. הרי עצם ההנחה שזמר מצליח הוא גם מנטור/ שופט מוצלח היא מופרכת. זה לא תפקידו. הוא מעולם לא התנסה בכך באופן מקצועי. והכישורים שמצריך התפקיד הזה, שונים מהותית מאלה שהפכו אותו לזמר פופולרי.
לפרטים - ניתן לפנות לאביב גפן, למשל. מוזיקאי חשוב, וגם אחת מהדמויות הטלוויזיוניות השונות, השנונות והמענגות ביותר שנצפו כאן בשנים האחרונות. אבל מנטור? הנסיונות המעטים שלו בעולם האמיתי לא ממש הסתיימו בהצלחה, אם תשאלו את קרן הכט, אלכס או נינט טייב.
גם הזמרים האחרים בארסנל לא ממש התאפיינו בקריירה הארוכה שלהם כמגלי כשרונות. האירוניה היא, שהיחיד מביניהם שאכן עשה זאת כמה וכמה פעמים - שלומי ברכה - הוא המנטור היותר שתקן והפחות מוצלח טלוויזיונית. במקרה של שרית חדד, למשל, מדובר כמעט באבסורד. זמרת שלאורך מרבית הקריירה שלה נשענה על מנטור משל עצמה - אבי גואטה - היא זו שמשיאה עכשיו עצות מלומדות לאחרים.
גילוי כשרונות הוא מקצוע לכל דבר. הוא מצריך סוג של טביעת עין נדירה, שהיא במרבית המקרים כישרון מולד כשלעצמו. עכשיו, אם פרנסי התכניות האלה היו באמת מעוניינים במגלי כשרונות אמיתיים, הם היו מאתרים אותם בקלות. יש בישראל לא מעט כאלה, שפועלים כבר שנים - לפעמים, עשרות שנים - וחתומים על גילויים של כמה מהכוכבים הכי גדולים שצמחו כאן.
אנשים כמו חיים שמש; כמו יניב דוידזון; גדי גידור; אתי אנטה; יהודה עדר. ולבטח קיפחתי עוד כמה וכמה. לעזאזל, אחת ממאתרות הכשרונות הגדולות מכולן היא גברת "כוכב נולד" בעצמה - טמירה ירדני. אלא מה? שמרבית האנשים האלה הם לא "טלוויזיוניים". ולא עומדים בדרישה הבסיסית (והלגיטימית) של תכנית פריים טיים בערוץ מסחרי - למשוך קהל למרקע. נניח, בר רפאלי ועידו רוזנבלום כאלה.
היו גם כמה נסיונות בפועל, שהוכיחו את הקביעה האחרונה. כש"כוכב נולד" עלתה לאוויר, צוות השופטים שלה כלל - באופן מובן - גם את רוני בראון, מנכ"ל הליקון, שישב בדיוק על הכרטיס הזה. של "האיש שגילה את ריטה". זה כנראה לא עבד, לפחות לטעמם של אנשי התוכנית. גם האפיזודה הקצרה של יאיר ניצני - שהוא אמנם סוג של סלב, אבל גם משתתף ותיק ומוצלח באחורי הקלעים של המוזיקה הישראלית, לא תרמה לשינוי המגמה.
וכך נותרנו עם המון פרצופים מוכרים מעולם המוזיקה, שלא באמת יודעים (או רוצים) לאתר טאלנטים חדשים. רק להביא רייטינג. שזה, אגב, בסדר גמור. בואו לא ניתמם, או נתיפייף. רק אל תספרו לנו שאתם אוהבים מוזיקה ישראלית ופועלים מתוך רצון לסייע לה. כי אתם לא.
ובנימה קצת אישית: כל זה הופך את השתתפותו העתידית של כבוד השופט, רמי פורטיס, באחת מהתכניות האלה לעגומה במיוחד. והוא עושה זאת דווקא עכשיו, כשכבר ברור לכולם שמדובר רק בקרקס צבעוני וחסר תכלית אמיתית של סלבס. אז נכון. לאף אחד אין זכות להתערב בשיקולים כלכליים - שלבטח היו כאן - של אדם אחר. ובכל זאת, כשמישהו כמו פורטיס - שסימל עבור כל כך הרבה אנשים בישראל את האלטרנטיבה המוחלטת לתרבות ערוץ 2, לריאליטי, לאינסטנט כוכבות, ועשה זאת באמצעות התבטאויות פומביות ושירים שלעגו לכל המסחרה הזאת - כשאדם כזה חובר בסופו של דבר למפלצת, אין ספק שזוהי שקיעתה של הזריחה.
