ירידת ערך: עניין של השקפה, לא תשובה אלגברית

במקרה כזה תיאלצו להתעמת מול הדו"ח המקורי של שמאי החברה. וזו כבר משימה כלל לא קלה, שתגיע במקרים לא מעטים - אם תתעקשו כמובן - עד לבית משפט. אם אכן כך יקרה, טוב יהיה אם תגיעו לשם לאחר שתגלו מה חושב בית המשפט על הדיוק בהערכות - ועבודתם בכלל - של שמאים מטעם חברת הביטוח.

קחו את א' למשל, שרכבו החדש - בן פחות משלושה חודשים - נפגע בתאונת דרכים על-ידי רכב שבוטח בחברת הפניקס. א' הגיש תביעת צד ג' נגד חברת הביטוח ונהג הרכב הפוגע. לטענתו, הנזק שנגרם לו עמד על 44,536 שקלים.

לאחר התאונה פנה התובע לשמאי אורי כהן, שהעריך את ירידת הערך לרכב ב-12.5%. א' שלא היה מרוצה מתוצאת דו"ח השמאות, דרש מהשמאי לבדוק מחדש את חוות הדעת, וירידת הערך עלתה ל-14.5%. א' עדיין לא היה מרוצה, ופנה לשמאי ויקטור עידן. זה העריך כי הרכב נפגע הרבה יותר, וקבע את ירידת הערך על לא פחות מ-40%. עם חוות דעת זו פנה א' לפניקס וביקש לפצותו.

אלא שבפניקס לא אהבו את חוות דעתו של עידן, ושלחו שמאי בשם גדי סגל מטעם חברת הביטוח. ירידת הערך אותה קבע סגל הייתה 19%. הפניקס הסתמכה על כך, ושילמה לא' 20,349 שקלים. בתגובה לכך פנה בעל הרכב לבית משפט השלום בתל אביב ותבע סכום של 44,536 שקלים.

שימו לב לדברים שהיה לשופט שמואל מלמד לומר על השתלשלות הדברים, ועל מקצוע השמאות ורמת הדיוק בו. "שאלת ירידת ערך היא שאלה שבהערכה. אין לשאלה הזו תשובה אלגברית, אלא מדובר בשאלה של השקפה מקצועית . לראיה ניתן לראות כי השמאי אורי כהן שערך את השמאות הראשונה, לאחר שקיבל ביקורת על השמאות מלקוחו, מצא לתקן את השמאות והוסיף 2% נוספים לירידת הערך".

כאשר נשאל בבית המשפט ויקטור עידן איך קיים פער כה גדול בין הערכתו - המבוססת בין היתר על העיקרון שמכונית בת שלושה חודשים דומה למכונית חדשה לגמרי - לבין מה שכותב לוי יצחק במחירון לגבי ערכה של מכונית כזו (נמוך ב-9% מערכה המלא של חדשה), השיב השמאי הוותיק כי "עם כל הכבוד, לא כל מה שהוא כותב זה דברי אלוקים חיים...".

כדי להבהיר את הפערים בין השמאים, הביא השופט דוגמה להפרשי הערכות הנזק עקב ירידת ערך של חלקים שונים.

• קורת שלדה קדמית: כהן ב-2.5%, עידן ב-% 5, סגל ב-4%
• דופן פנימית שמאלית: כהן ב-2% , עידן ב-5%, סגל ב-4%
• רצפת הרכב: כהן ב-2.5%, עידן ב-5%, סגל ב-3%
  

השופט דחה את טענתו של השמאי כהן, ולפיה ערכו של הרכב נקבע רק ביום שבו מבקשים למכור אותו, ואז מתנהל משא ומתן מול הקונה הפוטנציאלי, הכולל גם התייחסות רבה להיבט הפסיכולוגי של הקונה העתידי. ירידת הערך לפיכך היא תשלום ערך עתידי, ולכן היא אפילו מיותרת.

לגבי שיטתו של ויקטור עידן, ולפיה אן להתייחס למי שמוכר רכב לאחר תאונה כמוכר מרצון, קבע השופט כי הערכת ירידת הערך מתייחסת למה יקרה ביום שבעל הרכב ירצה למכור אותו, ולכן כן מדובר במוכר מרצון. לגבי מחירון הרכב של לוי יצחק קבע השופט כי אכן, אין מדובר בדברי אלוהים חיים, אך בכל זאת מדובר במחירון מקובל בשוק. "כאשר רכב נקנה ועולה לכביש, מחירו מופחת. לשוות לרכב כזה את המחיר שבו נקנה, מעיד על רצונו של השמאי לרצות את מזמין השמאות ותו לא", קובע השופט.

בסופו של יום קבע השופט את ירידת הערך על 25%, ואת שכר הטרחה שיש לשלם לויקטור עידן על 1,200 שקל, ולא 5,220 כפי שדרש התובע. חברת הביטוח חויבה לשלם - מעבר לסכום שכבר שילמה - עוד 7,626 שקלים בגין ירידת ערך, שכר טרחת עו"ד של 1,200 שקל, והוצאות משפט בסכום של 750 שקל.