איך הצלחתי לנצח את האכילה הרגשית ולהשיל 40 קילו

לכבוד יום הולדתי הארבעים בעלי ארגן לי מסיבת הפתעה. כשלא מוכנים למסיבה, מתלבשים רגיל בלי כל הטקס הקבוע של מדידת אינספור בגדים תוך ניסיון נואש לצמצם היקפים ולנסות לראות את עצמי במראה מאחור. אחרי המסיבה, כשהסתכלתי בצילומים של האירוע, לא הייתי מוכנה כלל לתובנה שנחתה עליי באחת: אני ממש ממש שמנה!

• רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו, ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
  

הדבר הנוסף שגיליתי הוא החיוך השפוך על פניי, שנראה יותר כמו בכי המבקש להתפרץ אבל לא נעים לו. כשאני מסתירה את החלק התחתון של הפנים, כך שניתן לראות רק את העיניים, אני מביטה הישר אל תוך תהומות הייאוש שהכרתי היטב.

חיוך של כאב(צילום: אבי כהן)

הייתי רופאת משפחה מזה כמה שנים טובות, עבדתי קשה בכמה מרפאות ובקושי תמרנתי בין הקריירה, הזוגיות, האמהות ושאר התפקידים שמילאתי. ככל שהתרבו הקשיים, כך ניחמתי את עצמי בעוד ועוד אוכל, חשבתי שרק משהו מתוק יוכל להקל על הלב המר. המשקל טיפס מעלה בעקביות מבהילה והייתי מבטיחה לעצמי, חדשות לבקרים, לעשות משהו בנידון, אבל לעולם הייתי חוזרת לאותו דפוס של אכילה בלתי מרוסנת ולרוב גם לא מודעת.

עוד כתבות בערוץ הבריאות:

• רוצים ילד רזה? אז תפסיקו לנחם אותו בשוקולד
• מחקר מפתיע: אכילה מתוזמנת של מזון משמין – מרזה
• כוח הצבע: טיפול בהפרעות אכילה באמצעות ציור
  

רק כעבור שנים הבנתי שאני נרדפת על ידי העכברו"ש: ראשי תיבות של עייפות, כעס, בדידות, ריקנות ושעמום. העכברוש הזה היה מאוד מסוכן. כשהוא היה בא לבקר, אני הייתי הולכת למקרר. לא ידעתי שהוא השורש לאכילה המופרזת, הוא הגורם לי להתנהג באופן לא שפוי (לא שפוי - אחרת איך אפשר להסביר התנהגות שגורמת להרס עצמי?).

בגיל ארבעים התחלתי להבין שההשמנה שלי היא רק הסימפטום, ביטוי למחלה ששמה אכילת יתר כפייתית. הגורמים למחלה הם רגשות שליליים, לא תמיד מודעים ולכן לא מעובדים. מעין מנגנון נחמה שתמיד עובד, אולם רק לטווח קצר ועם תופעות לוואי ארוכות טווח.

במשך השנים התעמקתי בסיבות הרגשיות לאכילת יתר, אך הידע שצברתי לא הועיל לי במאומה. ידעתי, וזה לא עזר לי להחלים. חשתי כמו נתק בין הראש לגוף, בין הרגש להגיון. רק כשהגעתי לקבוצה של אכלני יתר אנונימיים (או.איי), נתקלתי לראשונה בחיי, כרופאה, בסוג ריפוי שהיה זר לי לחלוטין. נאמר שם שאת ההתמכרות (או כל מחלה כרונית) אפשר לרפא רק על ידי טיפול בשלושת המרכיבים שבנו: הגופני, הנפשי והרוחני.

ד"ר דינה איזן - כבר 12 שנים שומרת על המשקל(צילום: אבי כהן)

להתמכר בשביל ההתמכרות

אכילת היתר היא, בדומה לשתיית אלכוהול בלתי מבוקרת, סוג של התמכרות. והתמכרות אי אפשר לרפא באמצעים "קונבנציונליים". במשך עשרות שנים ואחרי ניסיון עשיר של מיליוני אנשים כבר ברור שדיאטות דלות קלוריות הן כישלון בטווח הארוך. מה שעוד התברר הוא שאין רופא, דיאטנית, גורו או פסיכיאטר שיכולים לעזור והריפוי הוא עבודת יד.

אז מה עושים? דעתו של הפסיכולוג הנודע, קארל יונג, על אלכוהוליזם האירה לי את הנושא באור חדש. לדבריו: "הכמיהה לאלכוהול היא המקבילה, בדרגתה הנמוכה, לצמא הרוחני של נשמתנו לאחדות, לחיבור עם הבריאה. יש לנו כמיהה לצמוח, להתפתח נפשית ורוחנית ולא רק להיות יותר ממה שאנחנו, אלא להגיע לאחדות, להיות שלמים (INDIVISIBLE WHOLENESS).

לדבריו, הכמיהה הזו יוצרת בתוכנו בור נפשי שאותו אנו מנסים למלא באמצעות חומרים כמו אוכל, אלכוהול וסמים, אך גם באמצעות הישגים גשמיים כמו בית, מעמד, כסף או בכלל בעלות על כמה שיותר דברים (כולל בני אדם). לעיתים קרובות, האוכל הופך להיות חומר המילוי העיקרי של בור הריקנות.

רק כשפונים לשורש המחלה, אפשר להירפא. השורש מצוי ברגשות העמוקים שבתוכנו, באמונות ובתפיסת העולם ובכלל בגישה לחיים. לשם צריך לכוון את הריפוי. והתרופה היחידה שבאמת עוזרת היא אהבה. כשאדם לומד לאהוב את עצמו ללא תנאי, לכבד את הבריאה שהינו חלק ממנה, להוקיר את גופו ואת חייו, הוא לעולם לא ירצה להכניס לפיו משהו שעלול להזיק לו. כל מי שמתמלא ברגש הודיה עמוק כלפי הנס הזה שנקרא חיים, כבר לא יכול במודע לסכן את עצמו או לזהם את גופו וסביבתו.

עלינו ללמוד לרפא את עצמנו והרגלי החיים שלנו על ידי לימוד החיבה לעצמנו. חיבה שלמה, חומלת, נדיבה ובלתי מותנית.

כך, כשהעכברוש יגיע, ניתן יהיה להביט בו בשקט ולדעת שאור ההכרה יכול לגרש אותו בקלות. האכילה הבריאה והשפויה תבוא בעקבות האהבה. כשמופיע הרגש כלפי הקיום, תתעורר השמחה מעצם זה שזכינו במתנת החיים. נרצה לשמור עליהם ככל יכולתנו ונתחיל להזין את גופנו ונשמתנו במזון אמיתי, בריא ומלא חיים.

אם כן, אין טעם רב בלדון שוב ושוב בנושאי אוכל, קלוריות, תפריטים, סיבים תזונתיים, סוכר ודיאטות כאלה או אחרות, מידע יש על כך בשפע. הגיע הזמן לדבר על אהבה וקבלה עצמית, על הכרת תודה, על הצרכים האמיתיים שלנו כדי שנוכל להזין את עצמנו בשלווה נפשית ושמחת החיים, כי אלה בלבד יוכלו להביא לשינוי עמוק וריפוי מהשורש.

אחרית דבר: עם ההבנה והטיפול ברגשותיי, השלתי כמעט 40 קילו מגופי שלא חזרו כבר למעלה מ-12 שנים וקיבלתי את חיי בחזרה.

ד"ר דינה איזן, מומחית ברפואת משפחה, מרצה בנושאי בריאות ושמחת חיים, מנחה קבוצות לחשיבה אופטימית, מחברת הספר "מסע אל ממלכות פנימיות"