לא עושות דיאטה: נשים מידה 44 ומעלה בבגדי ים
המסורת של מוסף "זמנים מודרניים" ב"ידיעות אחרונות" נמשכת: לא רק דוגמניות יכולות לדגמן בגדי ים. והפעם: קוראות במידה 44 ומעלה מצטלמות. לא, הן ממש לא מתכננות דיאטה לקראת עונת הרחצה, הן מרגישות סקסיות בטירוף, ואין להן שום סיבה להסתיר את הגוף. כתבה בלי פוטו שופ
מירית זלמן־כהן (31) מפתח־תקווה - מידה 44
נשואה, אחראית תפעול בחברת ביטוח:
אני תמיד צוחקת על עצמי שאני "מלאה בבטן." כשהייתי צעירה הייתי הבטחה, די גבוהה וממש רזה, אבל עם הזמן הגובה נעצר, ונכנסתי למעגל של להשמין ולרזות.
אחרי החתונה גיליתי את החיים הטובים, התחלתי לבשל בבית וליהנות מזה ובמקביל התחלנו לצאת יותר למסעדות טובות.
בהתחלה זה ביאס אותי, ואמא שלי גם הייתה מעירה לי שהשמנתי, אבל עם הזמן הבנתי שהכל בסדר, אני יכולה למצוא בגדים יפים בחנויות רגילות ואני אוהבת את עצמי ככה. הכל אצלי פרופורציונלי ואני אוהבת בעיקר את הרגליים, הפנים והשיער.
נכון, הייתי שמחה להוריד קצת את הבטן ואת הצלוליט, אבל הכל עניין של איך את מציגה את עצמך. זאת אני, טוב לי ככה. יש גם יתרון בזה שהחזה גדל.
אף פעם לא העליבו אותי בגלל עודף המשקל, אולי כי אני משדרת ביטחון ונראית יפה.
אמנם בצילום הזה אני לובשת בגד ים שלם, אבל בדרך כלל אני בביקיני. כשאת מוצאת ביקיני שיושב עלייך טוב ואת מסתובבת איתו בחופשיות, זה עדיף על שלם שאומר לסביבה שיש לך הרבה מה להסתיר מתחתיו.
איה אילוז (61) ממושב בת־חן - מידה 44
נשואה טרייה (לאחר שהתאלמנה מבעלה הראשון), אם לחמישה וסבתא ל־:11
נולדתי בדיאטה וכנראה גם אמות בדיאטה. מצד שני אני גאה במידה שלי - אני פשוט לא חושבת שיש אישה שלא רוצה תמיד לשקול קצת פחות. יש לי משמעת עצמית חזקה, ואני אף פעם לא עוברת את הקו האדום שלי מבחינת המשקל - לכן אני נשקלת פעמיים ביום ומקזזת כשצריך.
אני מושלמת בעיני עצמי. לו יכולתי לשנות בעצמי משהו, הייתי רוצה לב עוד יותר גדול ממה שיש לי.
בגיל 40 הפסקתי ללכת עם ביקיני, זה לא מתאים. יש לי בבית בגד ים שלם שחור. אני ממעטת ללכת לים, בגלל השמש, אבל אנחנו נוסעים מדי פעם לים המלח ושם אני מסתובבת בבגד ים בלי להתכסות בכלום. זה ממש לא מביך אותי, אבל אני מבינה את אלה שכן מתכסות כדי להיראות יותר טוב בעיני עצמן.
יצא שהתחילו איתי בים, אבל לרוב זה הסתכם בזה שחייכתי והמשכתי הלאה.
רותם דורי (26) מכפר-סבא - מידה 46
נשואה, מנהלת משרד:
אני נשית ועסיסית, וזה לא חדש. במשפחה שלי אוהבים לפנק בעיקר דרך האוכל. כילדה הייתי רזה, עד שהכרתי את המקרר ופיתחתי את הטעם שלי.
כשהתחלתי לצאת עם בעלי, חברה של אחותו שאלה אם אני בהריון ודי נפגעתי. באותה תקופה חברה מהצבא, שהיום היא כבר לא כל־כך חברה שלי, שאלה אם אני לא מוחצת אותו במיטה, כי הוא מאוד רזה. זה היה מעליב.
למרות שלא פעם ספגתי עלבונות, אני לא חושבת שאני צריכה להיות רזה. אני רוצה לרדת רק קצת, בשביל הבריאות, וכדי לא להתחיל הריון בעודף משקל. אני נלחמת במשקל, אבל אוהבת את עצמי ככה.
לאישה במידה 46 יש נוכחות, היא מצטיירת כאישה חזקה, אי־אפשר להתעלם ממנה וזה מחזק את הביטחון. בעבר חשתי ההיפך, אבל הקשר עם בעלי מאוד עזר לי בקטע הזה. הוא כל הזמן אומר ל י שאני הכי יפה בעולם, שהוא לא היה משנה בי כלום. זה משפיע.
מה אני אוהבת בעצמי? את הקימורים הנשיים, החיוך, השיער, העיניים, החזה. את הירכיים והבטן הייתי הופכת לקצת יותר מחוטבות ופחות רועדות. בים אני לובשת בגד ים שלם כדי לטשטש את אזור הבטן, שאני פחות מתחברת אליו.
אני תמיד לוקחת איתי קרם הגנה, תכשירי איפור לתיקונים, מגבת ואוכל. אני משתדלת שלא יהיה משמין מדי, אבל בים נהיים נורא רעבים.
שני מיכאלי (23) - מידה 44-46
רווקה, סטודנטית למדעי ההתנהגות במכללה למינהל, במקור ממושב ציפורי וכעת תושבת ראשון־לציון ("בשכירות, זה זמני("!
אני חושבת שאני סקסית. תמיד החמיאו לי ואמרו לי שאני יפה ותמיד התחילו איתי - גם בים.
במשפחה מעירים לי לפעמים שאני צריכה טיפה לרזות, אבל נקודת השבר שלי הייתה בלהקה שבה רקדתי מגיל 5 עד גיל ,17 כשהמנהל אמר לי: "את לא ייצוגית." שם נשבר לי הלב, התרסק הביטחון שלי ואני סוחבת את זה עד היום. ההחלטה להצטלם קשורה לזה - מתוך הכעס עליו בא לי להראות שאני כן ייצוגית ויפה ויכולה להצטלם לעיתון.
לפני שלוש שנים, בעקבות מחלה, רזיתי בלי שהתכוונתי 27 קילו. הייתי נכנסת לחנויות בגדים, לוקחת אוטומטית את האקסטרה־לארג' ומופתעת בכל פעם מחדש שזה גדול עליי. היה כיף לקנות ג'ינס במידה ,38 אבל היה לי קשה להתרגל לזה. חזרתי מאז למשקל הרגיל שלי, ואיתו חזרה שמחת החיים. ההרזיה ההיא הייתה הראשונה והאחרונה שלי.
לא הייתי משנה כלום בגוף שלי. הוא מחולק נכון מבחינת הפרופורציות והוא לא נוזל. כשאני מסתכלת בראי אני אוהבת את עצמי לגמרי, פשוט דואגת ללבוש את הבגדים הנכונים.
לים אני לובשת גם ביקיני וגם שלם, ואני לא מסתתרת בשום צורה. מה שכן, אני מעדיפה לבוא באמצע השבוע, כשיש פחות אנשים ואני מרגישה שפחות מסתכלים עליי. הכל בגלל שמתישהו אידיאל היופי השתבש עם הרזון. זה לא צריך להיות ככה.
שירי חן (22) מהרצליה - מידה 44
בזוגיות, שחקנית מובטלת (כהגדרתה), שמתפרנסת כסדרנית בהבימה:
אין לי שום כוונה לעשות דיאטה. תמיד הייתי שמנמנה, למעט בגיל ,17 כשעשיתי דיאטה לקראת החתונה של אחותי וירדתי 25 קילו. עליתי את רובם מאז, ואני שלמה עם זה - תמיד אומרים לי שאני מאוד יפה וסקסית.
גברים נמשכים לביטחון עצמי, וממנו יש לי בשפע. זה מהלך קסם על הסביבה. הערות מעליבות קיבלתי רק בבית הספר למשחק.
בים באילת מתחילים איתי הרבה, ובטורקיה בכלל הרגשתי מלכת העולם. את החבר שלי הכרתי באתר היכרויות, בשנה קשה שהייתה לי אחרי זוגיות של שבע שנים. שמתי תמונה שראו בה פנים שמנמנות ויפות. שלחתי לו הודעה, הזמנתי אותו לבירה והכל תיקתק. בהמשך הוא סיפר לי שבפגישה הראשונה נראיתי לו יותר גדולה מבתמונה, אבל זה חלף בשנייה, כי הוא לא יכול היה להוריד את העיניים מהפנים היפות שלי.
קצת נעלבתי, עשיתי לו סרטים, אבל עברנו את זה. אנחנו ביחד כבר חמישה חודשים, ובקרוב נעבור לגור יחד. הוא מאוהב בי, אבל יודע שאסור לו לדבר על המשקל שלי או להסתכל על הצלחת שלי. אני מרגישה חופשי איתו, ובניגוד לאחרים אפילו נותנת לו לגעת לי בבטן.
בעבר לא זזתי בים בלי פראו או מכנסיים, בגלל הרגליים השמנמנות, אבל זה עבר לי, השתחררתי.
חופית שער (28) מנס-ציונה - מידה 46
נשואה,1+ כלכלנית:
היתרון בלהיות מלאה הוא שאת יותר סקסית, יותר מושכת תשומת לב, יותר נשית ושופעת.
אפילו הציעו לי יותר מפעם אחת להיות דוגמנית למידות גדולות.
אף פעם לא הייתי ממש רזה, אבל אני תמיד מנסה לשמור, בעיקר מטעמי בריאות, ולא באובססיה.
פעם ירדתי 20 קילו וכולם אמרו לי שאני נראית כמו מישהי אחרת, לאו דווקא יפה יותר. הרגשתי שזה לא המראה הטבעי שלי.
כשאני מסתכלת במראה, אני מרוצה מאוד ממה שאני רואה. הכל יושב טוב ביחד, הפרופורציות טובות.
אולי הייתי משנה את הרגליים, אבל רק בגלל המבנה שלהן, ממש לא בגלל השומן! הן פשוט לא יפות לדעתי.
אחרי הלידה ויתרתי על ביקיני. עכשיו, כשאני הולכת לים, אני לובשת בגד ים שלם, כי נשארו לי סימני מתיחה בבטן, אבל אף פעם אני לא מתכסה בכלום - הולכת חופשי בחוף ומעולם לא זרקו לי הערות מעליבות.
יצאתי פה ושם עם גברים שהתחילו איתי בים. היום, כנשואה, זה כמובן כבר לא רלוונטי.
אגב, אני בכלל מעדיפה בריכה. בתיק אני תמיד מקפידה לארוז פירות, שתייה, קלפים, טאקי או שש-בש וכמובן קרם הגנה.
שני הר־אבן (30) מאריאל - מידה 50
רווקה, מנהלת קו בקרת איכות של מסכות אב"כ:
יש לי חזה שופע וטוסיק גדול, וזה מאוד סקסי. אני גם גאה בזה שהגוף המלא שלי מוצק. הייתי מוותרת אמנם על החלק הנוסף של הטוסיק, מה שבצדדים, אבל אני אוהבת את הקימורים. כל החיים הייתי שמנמונת. כשלמדתי צילום, עבודת הגמר שלי עסקה בגוף שלי והשוותה בינו לבין האבנים העתיקות בקיסריה.
צילמתי את הגוף שלי בעירום והשוויתי בין המלחמות שעברו על אבני קיסריה לבין המלחמות שעברתי עם הגוף שלי. זה גרם לי לראות אותו בצורה אחרת ולאהוב אותו.
לאחרונה השמנתי מאוד, מעבר למשקל הרגיל שלי, ואני חווה את ההשפעה - קשה יותר למצוא עבודה וקשה יותר למצוא זוגיות.
הערות פוגעניות יש כל הזמן. למשל, כשאני פונה לגברים, הם מרשים לעצמם לומר לי, "שמנה, מי ירצה אותך" או "למה נראה לך שאחד כמוני ירצה אחת כמוך"? מצד שני, יש המון גברים שיש להם פנטזיה לסמן וי על זה ששכבו עם בחורה שמנה והם מרגישים חופשי לפנות אליי, כי אני יפה וסקסית.
הגברים בארץ חסרי ביטחון, הם לא מסוגלים להודות בזה שהם נמשכים לשמנות. הם מפסידים. כל הזמן מציעים לי לרזות. אומרים לי משפטים מעצבנים כמו, "יש לך פנים כל-כך יפות, חבל, את יכולה להיות ממש כוסית." לכולם אני עונה שטוב לי ככה ומי שזה לא מוצא חן בעיניו - שיילך.
סיון תם (18) ממושב בית-עריף - מידה 44
תלמידת י"ב:
אני מגדירה את עצמי "שמנמגה־דבה" ("שמנה-מגה-דובה"), וזה מצחיק אותי נורא. עד גיל 11 הייתי מאוד רזה, כל הזמן פיטמו אותי והתחלתי להשמין. אני מאוד אוהבת אוכל. כבר יצא לי לרדת המון במשקל והיה כיף להיות רזה, אבל אני חיה בשלום עם השמנמנות ואוהבת במיוחד את המותניים והעיניים שלי.
מגיל צעיר אומרים לי בבית "איזה פרה את," לחלוטין ברצינות, וזה תמיד העליב אותי, אבל למדתי להתעלם. בשנה שעברה הייתי אמורה לצאת לטיול אתגרי עם התנועה, ואבא שלי אמר לי, "נראה לך ששמנה כמוך תוכל לעמוד במסע כזה"!? נורא נפגעתי, אבל בסדר, עברנו הלאה. הוא כל הזמן אומר לי לרזות, אבל אני תמיד עונה לו - הוא בעצמו שמן, ממש ענק, אז אני אומרת לו: "אבא, תסתכל על עצמך בראי"!.
מישהו שיצאתי איתו פעם אמר עליי לחברה שלי: "היא צריכה לעשות קצת ספורט." היא סיפרה לי ונורא נעלבתי, עד כדי כך שלא אכלתי שבוע. עבר לי.
הבנות בגילי רזות ויפות וכל הזמן מתעסקות במראה שלהן. הן מנסות להיות סקסיות ונראות מבוגרות בגיל צעיר. אני משוחררת מכל זה ויכולה להמשיך להיראות צעירה.
אין לי בגד ים מאז גיל ,16 כשרזיתי המון וקניתי ביקיני. אז בעצם נפתחתי לעולם הבנים וניצלתי כל רגע. היום אני מתביישת ללכת בבגד ים כשכולן מסביב רזות. בים אני תמיד עם חולצה, אנשים לא צריכים לראות את הצמיגים שלי. כשאני עם חברות בבריכה בבית, אני יותר חופשייה.
לפנייה לכתב/ת 
