שכונות העוני הפכו לאתרי גורמה. ריו משנה פניה
לשתות בירה, לאכול פאייה ולרכל. איש לא היה מעלה על הדעת שניתן לעשות זאת בפאבלות של ריו דה ז'ניירו שנשלטו שנים על ידי כנופיות חמושות. אולם, שיפור המצב הביטחוני לצד האוכל המעולה והזול מושכים לפאבלות המוני תיירים מקומיים וזרים - בדיוק הדבר שברזיל זקוקה לו ערב המונדיאל והאולימפיאדה
אדריאנה פיישוטו תתאים מיד לבר הכי טרנדי בריו דה ז'ניירו עם המשקפיים ההיפסטריים שלה והקעקועים השחורים הגדולים שמעטרים את רגליה. אלא שבסופי השבוע המפיקה בת ה-35 וחבריה מעדיפים לרכל, לאכול פאייה ולשתות בירות במקום שעד לפני כמה שנים לא היה עולה על הדעת: בר ב"פאבלות", שכונות העוני על מורדות ההרים שבמשך שנים נשלטו על ידי כנופיות חמושות והיו מחוץ לתחום לזרים.
רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו , ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
עוד חדשות בעולם :
סין: התינוק שחולץ מצינור ביוב הושב לאמו
מעטפות עם רעל נשלחו לראש העיר ניו יורק
בריטי ינסה לשבור שיא עולם: לחיות 60 יום על סלע
פקיסטן: מל"ט אמריקני חיסל את מס' 2 בטליבאן
הרוב המכריע של מקרי הרצח בריו דה ז'ניירו עדיין מתרחש בפאבלות, חלקם כתוצאה מחילופי אש ספורדיים. אולם, המשטרה שפעם נמנעה מלהיכנס לשכונות העוני מחזיקה כיום בתחנות בכ-40 פאבלות מתוך 1,071 קיימות. כל זאת בעקבות תוכנית "פיוס" של ממשלת ברזיל שנועדה להפוך את ריו דה ז'ניירו למקום בטוח יותר לקראת טורניר גביע העולם לכדורגל ב-2014 והמשחקים האולימפיים ב-2016 - שניים מאירועי הספורט הגדולים ביותר בעולם שייערכו בריו דה ז'ניירו.
הפאבלות ה"מפויסות" הן כרגע המקומות הכי חמים למבקרים מקומיים וזרים כאחד. בעבר היו מקומות אלה מחוץ לתחום והתיירים הרבים שפקדו את ברזיל היו צריכים להסתפק באתרים המוכרים לכולם כמו למשל פסל ישו הגואל וחוף קופקבנה. אלא שכעת, יש עוד סיבה לבקר את ריו דה ז'ניירו: שפע המסעדות, בתי הקפה והברים שיש לפאבלות להציע.
מקום של כבוד במדריך המסעדות החדש
מדריך חדש בשפה הפורטוגזית שנקרא "המדריך הגסטרונומי לפאבלות של ריו" מפריך את הרעיון שאוכל בשכונת עוני כולל רק חטיפי צ'יפס למיניהם ומציג את האנשים והמקומות מאחורי חביתות טפיוקה הטעימות, העוף בגריל המשובח, פירות הים הערבים לחיך והסושי.
"אוכל הוא כלי מצוין לניפוץ דעות קדומות", אמר עורך המדריך סרג'יו בלוך. "האוכל מעניק סיבה מצוינת לבקר באמת בפאבלה לאנשים שחוששים מסכנות ומחזיקים בדעות קדומות לגבי מקומות מסוג זה".
בלוך ושלושה מעמיתיו לכתיבת המדריך ביקרו ב-97 בתי עסק ב-11 פאבלות. בדומה למדריכי המסעדות "זגאת" ו"מישלן", גם במדריך הברזילאי נבחנות המסעדות על פי קריטריונים של איכות אוכל, עיצוב, שירות ומחיר. אלא שצוותו של בלוך נקלע לעתים קרובות למצבים שמבקרי "זגאת" ו"מישלן" לעולם לא היו נתקלים בהם.
"האוכל נהדר, הריח מהמזבלה בלתי נסבל"
"הלכנו למקומות שבהם האוכל היה נהדר, אבל הריח מהמזבלה הסמוכה היה בלתי נסבל", סיפר בלוך על חוויותיו ב"ריסטורנטה 48" בשכונת העוני טבז'ראש, שם אכל אורז ושעועית.
הפאבלה צמודה לשכונת קופקבנה הידועה. "או שלפעמים סבלנו מריח שהגיע מבורות הביוב, שבכמה פאבלות הם פתוחים לרווחה".
בעוד פאבלות רבות סובלות מהיעדר תנאי תברואה בסיסיים, הן בדרך כלל מפצות על כך עם נוף עוצר נשימה על האוקיינוס והשכונות היוקרתיות שנמצאות במורד ההר. מתוך עשרות המסעדות ובתי האוכל בפאבלות שבהם ביקרו מחברי המדריך, 22 מסעדות הוכנסו למדריך בזכות האוכל המצוין והשירות שלהן. המסעדות שנכללו במדריך מציעות מאכלים ברזילאיים כמו פייז'ואדה (תבשיל קדרה שמורכב משעועית שחורה, בשר חזיר ושורשי קסאווה טחונים) ומנות בינלאומיות בסגנון מקומי כמו פיצות וסושי.
מדריך המסעדות גם ממליץ על ברי מיצים, על דוכן נקניקיות ועל מוכרת אמפנדה ששרה ורוקדת ששמה אדריאנה. במקום לציין את כתובת הדוכן שלה, היא תלתה שלט שעליו נכתב "מסתובבת ברחבי הקהילה" ביחד עם מספר הטלפון הנייד שלה.
אוכל זול בפאבלה הכי היפּית של ריו
עם הנוף המרהיב על מי האוקיינוס הכחולים והמחירים הנמוכים בתפריט, "בר לאקובקו" בפאבלה וידיגל נותן תחרות לא רעה בכלל למסעדות רבות בריו דה ז'ניירו. באותה עיר שבה כוס מרטיני עולה 35 דולר וארוחת ערב לשני אנשים עולה בממוצע יותר מ-200 דולר, מנה עיקרית ב"בבר לאקובקו" עולה בממוצע 7-5 דולרים.
בעל הבר פאביו פריירה אמר שהמעמד המרוחק שיצא לשכונת וידיגל מסייע לו לשמור על מחירים נמוכים בפאבלה הכי היפית של ריו דה ז'ניירו, הודות למיקום מנצח ליד חוף האוקיינוס בין שתיים מהשכונות הכי יקרות בעיר לשכור בהן דירה.
"אני קונה את הבשר שלי מאותם ספקים שם ב'אספלט'", סיפר פריירה בן ה-38 תוך שימוש בסלנג שדבק בשכונות שאינן סובלות מעוני. "אבל אני לא משלם על חשמל, לא משלם על גז ולא משלם מסים על הנכס כך שכל זה עובר מעל הראש שלי ומאפשר גם ללקוחות שלי להשתתף בחיסכון".
הבנייה בלתי חוקית, החשמל פיראטי
הפאבלות בריו דה ז'ניירו הן תוצאה של בנייה לא חוקית מסביב לעיר ורובן מורכבות מבקתות פחונים ללא מערכת ביוב, צנרת מים וחיבור לחשמל. אז איך בכל זאת מגיע אליהן זרם החשמל? באמצעות חיבורים פיראטיים.
"בר לאקובקו" ממוקם ברחוב מרכזי שמתעקל עד למעלה שכונת וידיגל, אולם חלק מהמסעדות שנכללות במדריך המסעדות החדש לא כל כך נגישות בגלל מיקומן ברחובות צרים, עקלקלים ופקוקים. חלקים גדולים בכמה פאבלות נגישים רק דרך גרמי מדרגות תלולים ובעלי המסעדות מספרים שאחד האתגרים הגדולים ביותר שלהם הוא הלוגיסטיקה שכרוכה בהבאת המוצרים השונים למסעדות.
לשם דוגמה, כדי להגיע ל- D&C Lanches בקומפלקסו דו אלמאו, קבוצת פאבלות בריו דה ז'ניירו, צריך לנסוע ברכבת עד לתחנת רכבל ומשם לרחף ברכבל מעל ים של בתי בטון ופחונים. הרכבל עצמו הפך לאטרקציה תיירותית בפני עצמה בעיר. העיתון המקומי "או גלובו" דיווח באחרונה שבסופי שבוע יש ב"רכבל אלמאו" יותר נוסעים מאשר ברכבל שמוביל תיירים להר הסוכר או ברכבת לפסל ישו הגואל.
אפילו הנסיך הארי ביקר בדוכן המיצים הפופולרי
D&C Lanches הוא דוכן מיצים צנוע שבו שני שולחנות פלסטיק בלבד וכיסאות שמוצבים על המדרכה. דימאש למוש ורעייתו, שלושת ילדיהם וכמה אחיינים שלהם מגישים ליושבי המקום את האסאי, מיץ שמוכן מפרי טרופי שגדל באמזונס.
מאז שחיילי צבא פלשו ב-2010 לשכונות הצרות בקומפלקסו דו אלמאו ודחקו החוצה את כנופיות הסמים, קהל הלקוחות של דה למוש השתנה בצורה דרמטית. "פעם זה היה רק אנשים שגרים כאן בקהילה", אמר בעל הדוכן בן ה-37. "כיום אני מעריך שמדובר ב-60 אחוזים מקומיים ו-40 אחוזים מבחוץ, כולל זרים רבים".
אזרחים אמריקנים, גרמנים, יפנים ובריטים הם בין התיירים הרבים שפוקדים את דוכן המיצים של דה למוש כדי לטעום לא רק ממיצי הפירות המעולים אלא גם מהפאבלה, אחת כמו אלה שהופיעו בסרט הקולנוע הברזילאי שובר הקופות מ-2002 "עיר האלוהים", שאף היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר.
"התיירים פתוחים יותר עם פחות דעות קדומות"
עד כה, הלקוח הזר הכי חשוב של דה למוש היה הנסיך הבריטי הארי, שביקר בפאבלה במהלך מסע שערך בדרום אמריקה בשנה שעברה. "התיירים נוטים להיות פתוחים יותר ויותר, נעשים יותר סקרנים והם מחזיקים בפחות דעות קדומות על הפאבלות מאשר הקריוקס מהאספלט", אמר עורך מדריך המסעדות בלוך תוך שימוש במונח הפורטוגזי לתושב ריו דה ז'ניירו. "הזרים הולכים לפאבלות בלב יותר פתוח, אולי משום שבמשך עשורים הם לא ממש נחשפו לחדשות המבהילות על האלימות בפאבלות".
דה למוש אמר שלפעמים הוא שומע אנשים מריו שמאוד רוצים להגיע לפאבלה רוצ'ינה כדי לטעום ממנות השרימפס ומנות מסורתיות אחרות, אבל לדבריו "הם רוצים שאני אבטיח להם ששום דבר לא יקרה שם". "כמובן שאני לא חושב שזה יקרה, אבל מי יכול לערוב לכך בכל מקום בעולם".
סוגיית הביטחון נותרה מרכזית בפאבלות ה"מפויסות".
בימים האחרונים נסגרו כמה בתי ספר ציבוריים בקומפלקסו דו אלמאו אחרי שכנופיה מקומית הביעה זעם על הרג אחד מחבריה.
אולם, הביטחון הוא הדבר האחרון שמעניין את אדריאנה פיישוטו וחבריה כשהם יושבים לבירה ונהנים מהשמש בבר באחת הפאבלות בעיר. אופנועים עמוסים בצעירים עוברים לידה וכלבים רבים משוטטים במקום ומחפשים אחר שאריות אוכל. "זו הפעם הראשונה שלי כאן", סיפרה פיישוטו על ביקורה ב"בר דו דויד". "נראה שהפאבלות, שתמיד היו עולם אחר למרות קרבתן הגדולה לעיר מבחינה גיאוגרפית, הם סוף סוף חלק מריו דה ז'ניירו".
לפנייה לכתב/ת 
