סמנכ"לים שטוחנים מילואים – ונהנים מזה

איך אנשי מילואים שהם גם שכירים בכירים, מסתדרים עם התמרון הבלתי אפשרי בין הצבא, העבודה והמשפחה? "בזכות האישה" - כפי שעולה מהתשובה של רובם המכריע. לרגל חודש ההוקרה לחיילי המילואים, שוחחנו עם מספר סמנכ"לים בחברות, שמספר ימי המילואים שלהם גבוה מהממוצע, כדי לשמוע כיצד מסתדרים עם שלל האילוצים.

• סקר: הנכונות להעסיק מילואימניקים ממשיכה לצנוח
• מובטל שעושה מילואים? תתקשה למצוא עבודה 
• למה מעסיקים מפחדים מזה שאני מ"פ במילואים?
  

 רוצים שישמעו אתכם? הביעו דעתכם בפייסבוק שלנו , ואנו נפרסם חלק מהתגובות

ערן דנון (44), נשוי ואב ל-4 ילדים, משמש כסמנכ"ל בחברת קומסקו ומשרת כמ"פ בצנחנים. דנון, שמחזיק בתואר במשפטים ובתואר שני במדעי המדינה, עובד בחברה כבר 18 שנה לייבוא ציוד מכני הנדסי כבד היושבת בצור-יגאל. את דרגות הקצונה קיבל מבלי שסיים מעולם קורס קצינים וכיום הוא רס"ן במילואים. התנדבות למילואים במשך 22 שנים זיכתה אותו לאחרונה באות מצטיין הרמטכ"ל.

יום העבודה שלו, שמתחיל בשמונה בבוקר ומסתיים בשעות הערב, מלווה לעתים קרובות בעיסוקיו הצבאיים. "המילואים שלי לא מסתכמים ב-30 ימים רשומים בשנה, הם חלק מהחיים שלי. אין שבוע ללא שיחות טלפון או מפגשים".

אמנם לא פעם המחויבויות לעבודה מתנגשות עם אלה של המילואים, אך דנון מעיד כי לא נתקל ביחס מפלה נוכח זאת. "אף פעם לא עשו לי פרצופים", הוא מספר. "לא תמיד זה מסתדר עם לוח הזמנים האזרחי, אבל אני משתדל לעשות את המקסימום כדי לפגוע כמה שפחות במחויבויות לעבודה".  

עם זאת בכובעו כמעסיק הוא מודה, כי עלול להפריע לו שעובד נעלם לשבועיים. "זה מרגיז שאנשים הולכים למילואים בדיוק כשאני צריך אותם, אבל אני מכיר בחשיבות ומעריך את זה. כמובן שזה יוצר פגיעה בעסק, אך כפי שאני מצפה שיבינו אותי, אני מבין אחרים וזה לא משפיע בשום אופן על קידום עובדים, להיפך. מבחינתי זו נקודת זכות".

וכיצד מסתדרים עם כל המחויבויות? כנראה שאין הרבה ברירות פרט לשימור חלוקת התפקידים המסורתית בבית. "צריך אישה תומכת", הוא משיב. "אין ספק שמשלמים על זה מחיר בבית, אך הילדים תומכים בעשייה שלי".

מחליף בגדים וחוזר למילואים

את סא"ל איציק בילט (42), סמנכ"ל תפעול בחברה הביטחונית אירנאוטיקס ורמ"ט (ראש מטה) נפת גדור בפיקוד העורף, תפסנו בשבוע לחוץ בשל תרגיל פיקוד העורף. בשונה ממי שהמילואים נחשבים עבורו כחופש ממטלות היום יום - לבילט אין ממש פריווילגיה להתנתק מהעולם בימים אלה, במיוחד עם כמות ימי המילואים שהוא עושה בשנה: בין 50 ל-70.

בילט, שמתגורר בהרצליה עם אישתו ושלושת בניו, יוצא לעבודתו שביבנה בשבע וחצי בבוקר ושב בסביבות שמונה וחצי בערב. באירנאוטיקס, שעוסקת בייצור מזל"טים ומלטים, הוא אחראי בין היתר על ייצור המערכות, לקוחות, רכש ולוגיסטיקה. לא אחת, השגרה היומיומית שלו משלבת את עיסוקיו באזרחות ועיסוקיו במילואים. "היום למשל, נפגשתי עם מנכ"ל חדש תוך כדי התרגיל, ולאחר מכן החלפתי בגדים וחזרתי למילואים", הוא מעיד.

כמי שהיה טנקיסט - הוא שירת בעבר במילואים כמג"ד בחיל השיריון, אולם בשלב מסוים עבר הגדוד הסבה לגדוד חי"ר בפיקוד העורף. בתפקידו כיום הוא מפקד על כוחות שאחראים למוכנות והתמודדות האוכלוסייה עם מצבי חירום כמו איום טילים בלתי קונבנציונאליים, בגזרה שבין חדרה לחיפה ועד ואדי ערה ממזרח.

התפקיד מצריך הקדשת שעות רבות להכנת התושבים להתמודדות, כמו בתרגיל שזה עתה הסתיים. במצבי מלחמה מתפקידו להוציא לפועל את התוכניות שמנחות את האזרחים כיצד להתנהג ולהתפנות. "התפקיד שלנו הוא גם חילוץ והצלה וגם לדאוג שהאוכלוסייה מוכנה בשגרה לחירום", הוא מסביר.

קודם לכן עבד בילט בקומברס. לדבריו, הוא לא חש בתפקידים הבכירים בבעיה מצד מקומות העבודה. "זה מקשה ברמה יומיומית, אבל אף פעם לא הרגשתי לא בסדר, תמיד היו אנשי מילואים שעשו מילואים כמוני וראינו עין בעין". הוא מוסיף, כי הוא אינו מוטרד מעובדים תחתיו שעושים הרבה ימי מילואים. "נוכחתי לדעת שהיתרונות עולים על החסרונות, ושאנשים שתורמים במילואים לרוב בולטים יותר באזרחות, למרות ההיעדרויות".

איציק בילט והמשפחה

על השאלה כיצד מסתדרים גם עם תפקיד תובעני בצבא, גם עם עבודה תובענית וגם עם חיי המשפחה, הוא משיב: "את זה צריך לשאול את אשתי. בראש ובראשונה אני פה כי זה חשוב. כל עוד חושבים שאני יכול לעשות, אני אתרום מזמני ומיכולתי. אך אין ספק שזה בא על חשבון דברים אחרים. את המחיר הגדול יותר משלם הבית, אבל אני מרגיש שאני משלים את זה ושהתרומה מספיק חשובה כדי שזה יהיה כך".

המילואים באים קודם והעבודה מסתדרת

זיו ביטון (42), נשוי למורה בבי"ס יסודי ואב לשתי בנות ובן, הוא סמנכ"ל התפעול של בית חולים הרצליה מדיקל סנטר, המתנדב למילואים כפרמדיק. ללא אירועים מיוחדים הוא משרת בין 14 ל-21 יום בשנה, אך פעם או פעמיים בשנה הוא גם מוקפץ מעכשיו לעכשיו, לאירועים לא צפויים כפי שקרה בעמוד ענן.

סדר היום שלו תובעני ועמוס. יום העבודה מתחיל בישיבת צוות בשבע בבוקר ומסתיים לעתים בעשר בלילה, כאשר "הפסקת צהריים זה מותרות". חרף זאת, המילואים נמצאים אצלו במקום הראשון. "זו תפיסת עולם" הוא אומר. "המילואים באים קודם והעבודה מסתדרת. כיש קריאה מיידית, כולם יודעים שאני עוזב את הכל בטלפון אחד, גם המנכ"ל והעובדים. המזכירה כבר מתורגלת ומבטלת את כל הפגישות. בתפקידים בכירים כמו שלי אפשר לבנות מנגנוני גיבוי שיאפשרו ללכת".  

ביטון, שמשרת במילואים זה 21 שנים, מהווה חלק מצוותים שתפקידם לספק טיפול רפואי לפצועים. במהלך מבצע עופרת יצוקה הוא אף קיבל צל"ש על הצלתו של סג"מ אהרן קרוב, כאשר ביצע בשלמות טיפול חירום כירורגי בתנאי שטח מורכבים ביותר במהלך הפינוי. "אני מקווה להמשיך כל זמן שירצו אותי. זה עניין ערכי חשוב שמהווה חלק בלתי נפרד מהחינוך בבית".

ושוב, בתשובה לשאלה כיצד הוא מצליח ליישב בין שלל המחויבויות, הוא חוזר על תשובת קודמיו: "זה לא קל, צריך אישה חזקה מאחור. בלי התמיכה בבית אי אפשר ללכת למילואים בראש שקט, לעזוב הכל וללכת".

גם ביטון טוען שמעולם לא נתקל בקשיים במקומות עבודה על רקע שירותו במילואים, וכי הוא יקבל בברכה עובדים שעושים הרבה ימי מילואים בשנה.

עם זאת, הוא מעיד כי שמע מחברים למילואים על קשיים שהם חווים בשוק העבודה. "אני שומע מחברים על מקומות שלא מפרגנים בהכרח. צריך להוקיע אותם ולבדוק את המדיניות וההחלטות במקום. יש חוקים, אבל לא תמיד זה מספיק".