באג לייף - הגרסה החרדית

בעבר הלא רחוק, כאשר נדרשו דוברי החרדים לענות בכלי התקשורת על שאלת הגיוס לצה"ל בקרב הציבור שלהם, הקו המוביל בהסברתם היה שאין לגעת במי ש"תורתו אומנותו", אך צריך בהחלט לגייס את אלו מהמגזר שנרשמו בישיבות למרות שאינם לומדים שם בפועל. באמירה זו פטרו החרדים את עצמם בדרך כלל מהמשך הדיון, ובאופק לא נראה מישהו שבאמת יטפל בבעיית המשתמטים.

ידעה גם ידעה כל אם חרדית כבר במעמד ברית המילה של בנה הנולד שזה הקטן לצבא לא יילך, ולא משנה אם הוא יהיה באמת מתמיד גדול החובש את ספסלי הישיבה או אם ימצא לו איזו עבודה לא מוצהרת עד שיתחתן ויביא מספיק ילדים שיזכו אותו בפטור משירות צבאי או בשירות מקוצר של כמה חודשים בלבד. מגזר שלם חי מבחינה זו ללא דאגה, חוץ מהדאגה כיצד לתמרן את המערכת בשנים שבין הרווקות לבין הפטור לבעל משפחה ברוכת ילדים.

עוד בערוץ הדעות :

ממשלת סופרלנד / רם כהן

תנו לשלטון המקומי לשלוט / רוביק דנילוביץ'

העובדה שהדיבורים של החרדים על גיוסם של מי שתורתם אינה אומנותם היו רק כלפי חוץ, כלפי התקשורת החילונית, נחשפה לאחרונה לעיני כל. מישהו לקח את היוזמה לידיו וכיסה את בני ברק ואת ירושלים לא בסתם פשקווילים אלא בפוסטרים מהודרים ובכרוזים צבעוניים המתעופפים בכל פינה המזהירים את התושבים בפני סכנת ה"חרד"קים" (יצור כלאים לשוני המעורר אסוציאציות לחרקים ולחיידקים גם יחד) ש"מזהמים את הסביבה". החרד"ק - סוג של ראשי תיבות ל"חרדי קל דעת" - אינו אחר מאשר אותו בחור חרדי שאין תורתו אומנותו המתגייס לצה"ל או לשרות לאומי אזרחי. עד כה חשבנו שזה ממש בסדר, לא? אלא שעכשיו מתברר שלבחור חרדי מסוג זה, אין "לא עולם הזה ולא עולם הבא", כפי שכתוב על אחד הפלאיירים.

(באדיבות משטרת מחוז ירושלים)

(באדיבות משטרת מחוז ירושלים)

אין כיום ילד בבני ברק שלא מכיר את ה"חרד"קים". גם אין מי שפוצה שם פה נגד מופע האימים של מפיקי הבאג לייף החרדי הזה. קשה לדמיין כיצד יעז מי שמכונה חרדק להתפלל באחד מבתי הכנסת של הציבור החרדי בעיר, ואכן התרבו בשבועות האחרונים העדויות על אלימות כלפי חיילי צה"ל חרדיים.

איש באמונתו יחיה, וגם בתקציבו

נכון להיום, הישיבות הגבוהות החרדיות מסובסדות על ידי המדינה. לדעתי, מי שמתייחס למדינת ישראל ולצרכיה הביטחוניים (הנוגעים לכל תושביה, כולל החרדים) כמו אל הצאר הרוסי ואל הקוזקים, לא אמור לקבל מימון מהמדינה. איש באמונתו יחיה, ואם אמונתו מנוגדת תכלית הניגוד למדינה בה הוא חי, אזי יצטרך לחיות לא רק באמונתו אלא גם בתקציבו. זה לא כזה נורא. גדולי הדור בישראל בכל הזמנים הגיעו לגדולתם בתקציבים דלים אם בכלל, וקטני הדור וגם הבינוניים של הדור עסקו במה שעסקו כל בני אנוש מאז הגירוש מגן עדן: בעבודה לצורך פרנסה. בעיניי, דרך "כלכלית" זו נורמלית ויעילה יותר מכל כפייה והיא תוביל בסופו של דבר גם לגידול במספר המתגייסים החרדים וגם לקליטת רבים מהם בשוק העבודה.

ומילה נוספת בנושא אחר הקשור לחרדים: המחלוקת סביב לימודי הליבה. כאן הדבר שונה לחלוטין מהמצב בישיבות הגבוהות, באשר לא מדובר בבחורים בוגרים שבחרו להם מסלול חיים מרצונם החופשי (והמימון למסלול זה הוא על אחריותם), אלא בילדי ישראל הזכאים לחינוך חינם. כפיית תוכנית ליבה על אוכלוסייה שאינה חפצה בה לא תועיל. כותב שורות אלה גדל בצ'כיה הקומוניסטית שבה נכפו לימודי השפה הרוסית על כלל התלמידים. התוצאה הייתה שאף אחד לא למד רוסית באמת כי לימוד שפה זו היה שנוא על כולם, כולל המורים. אשר על כן, על המדינה להיות אמנם נוכחת ולהציע לאוכלוסייה החרדית מערכת חינוך ממלכתית-חרדית חינם כאלטרנטיבה - כולל תוכנית ליבה מותאמת למגזר החרדי - אך אי אפשר לכפות אותה עליהם. צריך רק לוודא שאם יהיה ביקוש לכך אזי המדינה תיתן מענה.

ד"ר מאיר סיידלר, מרצה בכיר באוניברסיטת אריאל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il