פסטיבל ישראל: אסטוניה כבשה את ירושלים
אנסמבל "הורטוס מוסיקוס" מאסטוניה בניצוחו של אנדרס מוסטונן האנרגטי, כבש את הקהל בירושלים וגרם לו לצאת בריקוד. מהכלים העתיקים, דרך הביצועים המודרניים ועד לשירת ירושלים הדתית. בדיוק בשביל זה עושים פסטיבלים
הבאתם ארצה של האנסמבל האסטוני 'הורטוס מוסיקוס' והמקהלה הלאומית של לטביה - היה מהלך פסטיבלי מוצלח במיוחד ומלהיב מוזיקלית. ההרכב הכלי-קולי מאסטוניה פועל כבר 40 שנים, ונחשב לוותיק האנסמבלים באירופה המתמקדים במוזיקה עתיקה. ברפרטואר שלו נמצא ליטורגיקה נוצרית מימי הביניים, מדריגלים איטלקיים מתקופת הרנסאנס וריקודים מן הברוק, בצד מוזיקת קודש יהודית ומוזיקה עתיקה מן המזרח עם תבניותיה המלודיות הקלאסיות (מקאמים ערביים וראגות הודיות).
האנסמבל 'הורטוס מוסיקוס' שייך לכאורה לאסכולה המוזיקלית של "ביצוע אותנטי", שמבקשת להיות נאמנה לאופן בו בוצעה המוזיקה העתיקה בעת שנוצרה. לכן נראה בהרכב כלים כמו ויולה דה גמבה (הורסיה הקדמונית של הצ'לו); כלי נשיפה מעץ כמו ה-rauschpfeife - כלי נשיפה עם פייה כפולה בעל קול נמוך ועמום, הקרמהורן (Crumhorn) שיש לו צורה מעוקלת כקרן והוא בעל קול מאנפף, והקורטל - כלי נשיפה מתקופת הרנסאנס (באיטליה הוא מוכר כפאגוטו) שהוא בעצם אביו הקדמון של הבאסון; מגוון חליליות כולל חלילית אלט וסופרנינו; וכמובן צ'מבלו ועוגב.
אבל בשונה מהאנסמבלים האדוקים בעניין ה"ביצוע האותנטי" ל'הורטוס מוסיקוס' חשובה קודם כל חדוות המוזיקה ושמחת הצלילים. וכך נמצא שם גם כלים מודרניים רחמנא לצלן, כמו כינור וקונטרבס ובעיקר תחושת נגינה עכשווית לגמרי. וזה מהלך מוזיקלי שעל גבול הפלאי: המדריגלים של קלאודיו מונטוורדי מהמאה ה-16 וריקודי התהלוכה האנגלים מתקופת המלכה אליזבת - נשמעים אצל 'הורטוס מוסיקוס' עדכניים ורלוונטיים לגמרי - שוצפים, קליטים ומלאי תנופה. עד כדי כך ששיר מאת הגאון האנגלי הנרי פרסל בן המאה ה-17 נשמע כמעט כמו ג'אז. כי "הורטוס מוסיקוס" לוקחים אלמנט ברוקי של מוטיב בס קבוע שמופיע לאורך כל היצירה (מה שנקרא אוסטינטו) אך מדגישים-מבליטים אותו באמצעות הקונטראבס כך שהשיר כולו נשמע עכשווי לגמרי.
האינטנסיביות המוזיקלית מלאת החיים של ההרכב יונקת כולה מאישיותו המוזיקלית ומן הכריזמה הסוחפת של מנהיג האנסמבל, מייסדו והמנצח עליו - אנדרס מוסטונן. טיפוס ססגוני, גבה-קומה ורזה, בעל זנב קוקו, ביד אחת מנצח, בשנייה אוחז בכינור. הוא מנגן בלהט ובקופצנות שלא תבייש כנר צועני, סוחף אחריו את אנסמבל הנגנים חמור הסבר ואת הקהל. מוסטונן הוא דמות מוכרת היטב בשדה המוזיקה האירופי, וההתמחות שלו פרוסה על טווח רחב: למן המוזיקה העתיקה ועד לאוונגרד בן-ימינו.
בסוף השבוע האחרון, ביומיים של חמסין ירושלמי, שמענו שלושה קונצרטים: ביום שישי מופע מיוחד שכולו מוזיקה - עתיקה ועכשווית - שעניינה ירושלים. במקור תוכנן המופע לחצר הציורית של מגדל דוד שליד שער יפו בעיר העתיקה. אבל מחמת החום הועתק הקונצרט לתיאטרון ירושלים הממוזג. קצת חבל, אך בסופו של דבר מה שחשוב זו המוזיקה, והיא נצחה בגדול: "שבחי ירושלם" - תפילת ערבית שהלחין מונטוורדי לפני למעלה מ-400 שנים; "אז ישיר משה" - ניגון יהודי מקזבלנקה; "ריח הדס עלה" על-פי שלום שבזי ו"תפילת ערבית לירושלים" - יצירה חדשה וחדשנית ומרשימה ביותר, שכתב יוסף ברדנשווילי המלחין הישראלי יליד גיאורגיה, שהקהל גמל לו בתשואות רמות.
מצד שני היה קצת מוזר לשמוע זמרים לטבים ואסטונים שרים "לכה דודי" בנעימה תימנית או "אדון הסליחות" בלחן ספרדי. בקונצרט הזה השתתפה, בצד האנסמבל של מוסטונן, המקהלה הלאומית "לטביה". המקהלה הלטבית היא מקהלה מוכרת וותיקה (למעלה מ-70 שנים), שמתמחה בקלאסיקה מן המאות ה-18-19. זמרים מקצועיים, איכותיים מאוד, מדויקים ועם זאת לא נעדרי חיות ואנרגיה.
המקהלה המצוינת הזו שבה לשיר אתמול (שבת) בבוקר, באולם ימק"א הציורי בירושלים (מנהל מוזיקלי: מאריס סירמייס), בקונצרט שכולו מוזיקה מקהלתית באוריינטציה דתית. בין השאר קוראלים מאת פליקס מנדלסון ו יוהאנס ברהמס, תפילת אווה מריה מאת אנטון ברוקנר, מוטט מאת המלחין האסטוני רודולף טוביאס והאגנוס דאי (שה האלוהים) המפורסם של קז'ישטוף פנדרצקי, שמופיע גם ברקוויאם הפולני המופלא שלו.
בתום הקונצרט ארזו הלטבים את מיטלטליהם וטסו חזרה, משאירים בארץ את מוסטונן האסטוני הנמרץ והאנסמבל שלו כדי להשמיע לנו כמה שעות מאוחר יותר, באותו אולם, את הקונצרט השלישי בסוף-שבוע זה: לקט מזהיר של מוזיקה
מתקופת הברוק המוקדמת: ריקודי רנסאנס איטיים מהירים, מדריגלים - שירת טבע וחשק חילונית מאנגליה ומאיטליה במאה ה-16 (מונטוורדי שר: "...כשאת צוחקת את מענה אותי... הו פצע מבורך!"), מוזיקת ריקודים מצרפת ומספרד בתקופת הרנסאנס ועד ליצירה קטאלנית עממית שאלה מילותיה: "דינדירידין, דינדירידין / קמתי בבוקר נאה / יצאתי אל האחו / פגשתי את הזמיר / שר בצמרת העץ / זמיר, הו זמיר / עשה עימי חסד / לך ואמור לחברתי / שכבר נשוי הנני..."
קהל הירושלמים קיפץ בכיסאו בהנאה ויצא לבסוף מן האולם זחוח הבעה ומרוצה בעליל. שלושה קונצרטים מעולים, חדווה מוזיקלית ופסטיבלית במיטבה.
