סרט וראיון: אליהו זיגדון עושה פופ קולנועי
איך מחברים את צ'ה גווארה, דביוסי, דיסקו ודיסטורשנים לסרט קצר עם טאץ' מקומי? אליהו זיגדון ניסה לעשות כן בסרטו הקצר "לווין של אהבה" - פארודיה חמוצה-מתוקה על ז'אנר הדוקו-סלב. "התפקיד שלי כבמאי מתחיל ונגמר בליהוק", הוא מפתיע. צפו
"סיימתי את לימודי הקולנוע במדרשה לאמנות ב-2007", מספר זיגדון, "כתבתי תסריט לסרט גמר על דיאטה קפדנית שהורכבה מ'מארי אנטואנט' של סופיה קופולה שהתנגן מאחורי בלופ, ופלייליסט של סוניק יות', מיי בלאדי וולנטיין ופט שופ בויז בשאפל. רציתי לדעת כיצד לתרגם קונבנציות פופ למהלך קולנועי? איך אני מכסה מלודיות פופ בקירות של דיסטורשנים? איך להצעיד את צ'ה גווארה ודביוסי לדיסקו ביט? ואיך אני נותן לכל זה את הזווית האישית והמקומית שלי?".
הניסיון של זיגדון לכנס את כל הנושאים לסרט אחד היה מורכב ואיתו הגיעו אתגרים יצירתיים לא פשוטים - וכמו תמיד, גם הפקתיים. "התסריט ל'לווין של אהבה' עוצב כפרודיה סאטירית על סרטים בסגנון 'דוקו-סלב', 'יום בחיי' וכדומה", מסביר זיגדון, "הוא היה קיים במתכונתו הסופית כבר ב-2008 ותוכנן להיות סרט הגמר שלי. נעמי שחורי, ראש המחלקה לקולנוע, שברה את הראש מה לעשות עם התסריט הזה. מצד אחד, ידענו שבגלל ריבוי הלוקיישנים, הדמויות ואמצעי המבע נהיה חייבים למצוא להפקה איזושהי תמיכה. מצד שני, מי ירצה לתמוך בתסריט המוזר הזה?".
איך פתרתם את הבעיה הזאת?
"כל ניסיון שלנו למשטר ולמשמע את התסריט, גרם לו לאבד מהעוקץ שלו. כל ניסיון שלי להכניס את התסריט למסגרת ז'אנרית מקובלת הרגיש כמו הסחת דעת. כשתשובות שליליות לתמיכה התחילו להיערם על ימין ועל שמאל, וכשהבנתי שבשלב זה כנראה כבר לא אצליח להרים את ההפקה הזאת בעצמי, החלטתי לוותר ולעשות סרט אחר (כלומר, לוותר ככל הנראה על עשייה בכלל).
"ואז הגיע תשובה חיובית, מפתיעה (ולחלוטין לא טריוויאלית) מקרן סנונית של הרשות השנייה. מכל המקומות בעולם, דווקא הרגולטור של הרשות השנייה מעוניין להפיק סאטירה על דוקו-סלב ועל תמצית קיומה של טלוויזיה מסחרית?".
במאי של שחקנים
כששואלים את זיגדון מה היה האתגר הכי גדול בצילומי הסרט, הוא מפתיע ומצהיר כי תהליך הליהוק היה המשמעותי ביותר, שכן על פי תפיסת עולמו המקצועית, התפקיד הכי חשוב של הבמאי זה לא להרוס לשחקנים. "מלאכת הליהוק לתפקיד הראשי ארכה המון זמן", הוא אומר, "המלהק שלי ארז ברנהולץ ואני ידענו שנהיה חייבים לקחת מישהי לא מוכרת לתפקיד ה-'it girl', על מנת שלא לייצר בלבול עם הפרסונה הציבורית של השחקנית".
מה מצאת בנרקיס טפלר שבתפקיד הראשי?
"היא היתה הראשונה שעשינו לה אודישן, וכמו בכל הקלישאות, איך שהיא נכנסה לחדר ידעתי שהתפקיד שלה. עשינו אודישנים לעוד המון שחקניות. רובן ככולן היו מצויינות. אבל רק נרקיס הצליחה להביא שילוב חד פעמי של חוזק ופגיעות, יופי שמפלח לך את הלב וחוסר מודעות של מישהי שאינה שחקנית (ובנוסף, הפגינה יכולות מוזיקליות מרשימות).
"מבחינתי, התפקיד שלי על הסט היה לתת לה את התחושה שהיא לא נמצאת על סט. המון פעמים ביקשתי מהצלם של הסרט, גיל מדלסי, להריץ את המצלמה לפני האקשן ואחרי הקאט. המון קטעים שנכנסו לסרט היו בכלל אאוט-טייקים, חזרות על טקסטים או אלתורים שביקשתי מהשחקנים לעשות. בכלל מבחינתי, התפקיד שלי כבמאי מתחיל ונגמר בליהוק. ברגע שאני גומר לבנות את הצוות ואת הקאסט, כל מה שנשאר לי לעשות זה לא להפריע להם בעבודה".
אין פה סכנה שהשחקנים ייקחו את הסרט מהעוגן היצירתי שלך?
"אני אוהב לעבוד עם אנשים שיש להם טעם ודיעה. אנשים שיכולים ורוצים ליצור מתוך דיאלוג ושיתוף. כל אחד ואחד מהאנשים שבחרתי לסרט הזה עשה עבודה שאני בחיים לא הייתי מסוגל או רוצה לעשות. צוות הארט והסטיילינג, יחד עם הצלם והתיאורנים, בראו עולמות ויזואליים שעוד רגע גרמו לי ללקק את המוניטור מרוב אושר; איתי צוק יצר מוזיקה שהיא גם גנרית וגם פארודיה על מוזיקה גנרית בעת ובעונה אחת; וצוות הפוסט והעיצוב הגרפי שיישר קו עם עבודה ברמה טכנית מאוד גבוהה ובעלויות מאוד נמוכות.
"ואם מדברים על עלויות, מפיקת הסרט, רביד ליבוביץ', שגרמה לכל הבלתי אפשרי הזה באמת לקרות. ומעל כולם, צוות השחקנים והמשתתפים: נרקיס טפלר, גל לב, הילה הראל, סמדר שילוני ויהושע סימון, שהיה להם מספיק אומץ, הומור עצמי, כישרון גדול ורצון עז לקחת חלק בהפקה הזאת".
אחרי סיום הרפתקה זאת, זיגדון, שמשמש ביומיום כאחראי על קשרי חוץ של המדרשה לאמנות, מתכוון להמשיך לצעוד בדרכו האמנותית בצעדים קטנים - באמצעות סרטים קצרים. "נכון להיום אני עדיין מנסה להצעיד את צ'ה גווארה,
דביוסי וכבוד השר לדיסקו ביט או מארש צבאי שכנראה קיים רק אצלי בראש. בקרוב מאוד אני יוצא להפקה עצמאית של סרט קצר נוסף. אני מאוד מאמין בפורמט של סרט קצר ובמגוון האפשרויות (צורניות, קונספטואליות ונרטיביות) שהוא נותן".
ומה עם סרט באורך מלא, "רציני יותר"? זיגדון מודה כי הוא חוטא גם בזה ונמצא בשלבים התחלתיים של פרויקט דוקומנטרי שיעסוק בנשפי הסיום המהודרים של בית הספר התיכוניים. "אני נמצא בשלבי ליהוק, תחקיר וגיוס תקציב לסרט תיעודי באורך מלא שעוסק בתופעת נשפי הסיום (ה-Prom) של בתי ספר תיכוניים בישראל. הרי אמרתי שכל מה שאני יודע על העולם למדתי משירי פופ ומסרטים".
יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com
