חיים בין המוקשים: שובו של התחמס הנובי

זה כל מה שנשאר. בצל פינוי אלפי מוקשים בסמוך לגבול ירדן והתרחבות שטחי חקלאות באזור מלחת סדום וים המלח, מגיעה בשורה מעודדת מאחד מבעלי הכנף הנדירים ביותר בישראל - התחמס הנובי - עוף קרקע לילי ומסתורי המפגין סימני לחימה עזים על המעוז האחרון שלו בישראל.  

55 זוגות תחמסים נוביים התגלו בטריטוריות פעילות בשבועות האחרונים בסקר מקיף שנערך על ידי חוקרי מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע בסיוע קרן הדוכיפת, בהשוואה ל-28 זוגות שנסקרו בטריטוריות פעילות אשתקד.  

(צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

"זו עלייה גדולה ביותר, אך עם השמחה על הגילוי, יש לנו חשש לקיומה העתידי כי כמעט כל האוכלוסיה שנותרה בישראל מרוכזת במקום אחד", מסביר יואב פרלמן, חוקר וצפר בחברה להגנת הטבע ומבצע הספירה בחודשים האחרונים. 

טורף חרקים בלילות

מיהו בעל הכנף שלמענו מוקדש פרויקט מתמשך להגנה על מקום המחייה שלו? התחמס הנובי, הוא בעל כנף שדומה לחייזר קטן שנחת בישראל ומעדיף לבלות את זמנו על הקרקע. הוא שוקל כ-40 גרם, נחשב לצייד מיומן של חרקים ובעיקר של עשים. 

כיצד מוצאים ציפור שנחבאת אל הכלים ועוד בחשיכה? פרלמן וחבריו כבר מתורגלים במרדפים אחרי ציפורים בכל רחבי הארץ.

"אנו מחפשים אותם בעיקר בלילות ירח מלא כי אז התחמסים מגיבים חזק מאוד למחזור הירח. כל הביולוגיה שלהם קשורה לפעילות בתקופה הזו והם מגיעים לשיא הפעילות בסוף האביב והקיץ כל הנוגע לפעילות של חיזור אחרי נקבות ושמירה על הטריטוריה שלהם", מסביר פרלמן שחוקר אותם כבר שנים רבות.

(צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

פה גדול אוכל הכל

כדי למצוא תחמס צריך בעיקר להקשיב לקריאות הקולניות שלהם אך גם באמצעות איתור צמד עיניים גדולות שמחזירות אור בגובה פני הקרקע. פרלמן נעזר בציוד לראיית לילה בסיוע אור הירח וסוקר אזור של כ-4,000 דונם בעזרת רכב ולעיתים אף ברגל.

ברגע שהפה העצום שלו נפער הוא מסוגל לנקז אליו כל חרק שנקרה בדרכו בזמן המעוף. יחד עם עיניים גדולות שמאפשרות לו לשרוד באפילה. שפם רחב הדומה למסרק עדין מסייע לו ללכוד את החרקים בהצלחה. העובדה כי מדובר באחת הציפורים הנדירות ביותר בארץ, מצליחה להזיז אוהבי ציפורים מכל רחבי העולם שמגיעים לביקור בישראל במיוחד כדי לצפות בתחמס בטבע.

מלחת סדום. הבית של התחמסים(צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

צ'אטים קבוצתיים רועשים עם השכנים

טריטוריה פעילה של תחמסים משמעותה שבמקום חי לפחות זכר, זוג או משפחה עם גוזלים. "הנקבות הרבה יותר קשות לאיתור, אבל הזכרים הם קולניים ביותר ובכל מקום שיש זכר, בדרך כלל גם מסתתרת נקבה ולעיתים רואים גם גוזלים מעופפים", הוא מגלה.  

אפשר לדמות את זירת החיזורים הלילית לדייט מדברי גדול. לדברי פרלמן, "הזכרים הם כמו תקליט שחוזר על עצמו. קוראים כל הלילה ברציפות, מפטרלים סביב הטריטוריה שלהם שיכולה להגיע ל-50 עד 100 דונם, לעיתים הם צדים ויש פעמים שתפסתי אותם בשיחה משולשת עם השכנים שלהם", הוא מדגיש. "הקריאות נועדו כדי להגדיר את גבולות השטח שלהם ובעיקר להכריז בעלות על הנקבה". 

אם בעבר נסקרו פחות שטחים, לאחרונה הוסרו מספר מגבלות תנועה באזור ים המלח במטרה לנטר ציפורים בסכנת הכחדה.

"השנה בנוסף לשטחים החדשים גם שיטות העבודה השתכללו ולמדתי איך לעבוד ביעילות יותר בלילות של ירח מלא. הגעתי למקומות שלא היו בהם אשתקד תחמסים והשנה היו מאוכלסים", הוא אומר ומעריך כי הסיבה להתאוששות באוכלוסיה, נובעת מכך ששטחים שעבר סבלו מהפרעה וכעת זכו לשמירה, הצליחו להשתקם ולמשוך אליהם תחמסים שוב.  

לשמור עליהם לדורות הבאים

בישראל מצויים שלושה מיני תחמסים. האירופי והמצרי, נוהגים לחלוף דרך ישראל בעת עונות הנדידה, אך רק התחמס הנובי הקים בית בישראל.

עד לתחילת שנות ה-80 התחמס הנובי קינן באזורים נרחבים של עמק הערבה ובקע ים המלח, עמק הירדן ואפילו הגיע עד בית שאן. אזורי המלחות היוו מקום קינון ומחייה מושלם, הן לגידול דור העתיד ולציד מזון. עם היעלמות המלחות הגדולות, נותרה רק אחת בסדום, בה מוצאים התחמסים את מקום המחייה האחרון הטבעי, שגם הוא נתון בסכנת פיתוח עתידי.

(צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

המערכת האקולגית בה חי התחמס נחשבת לרגישה ועדינה במיוחד לשינויים. פינוי מוקשים על ידי מערכת הביטחון, ריסוסים ופיתוח האזורים למטרות חקלאות, הקמה של בריכות מלח תעשייתיות הם חלק מהגורמים שעשויים לגרום לצמצום השטחים הטבעיים באזור.

לדברי פרלמן, ישנה כוונה לקדם תוכנית מתאר בשיתוף מועצה אזורית תמר, רשות הטבע והגנים שתסייע לשמור על השטחים הטבעיים במקביל לפיתוח שטחי חקלאות בשיתוף עם הקהילות המקומיות. "הסוד הוא לא רק לשמור על האזור, אלא גם לתת למערכת הטבעית המיוחדת הזו להתאושש ולא להריים ידיים, רק כך נוכל להמשיך לראות תחמסים בישראל גם בשנים הבאות".