הורים, הסמארטפון יכול להרוג את הילד שלכם

"את חברה של הילדים שלך?", שואל כל מי שמכיר אותי בפייסבוק בתמיהה ואני עונה תשובה פשוטה: כן אני חברה שלהם, אבל רק בפייסבוק. בעולם האמיתי אנחנו ממש לא חברים. המילה חבר היא מילה בעייתית כי בעייני היא מסמלת מערכת יחסים אבל בעולם הווירטואלי כולם חברים של כולם, כולם מכירים וכולם עושים לך לייק ולפעמים מאבדים קצת את ההבנה שלמילה יש משמעות.

עוד כתבות ועדכונים בפיסבוק של ynet

החברים של הנערה איטלקייה קרולינה פיקיו בת ה-14 לא הבינו לעומק את המושג חבר. אחרי מסכת הצקות חברית במיוחד, שכללה בדיחה על חשבונה והפצת תמונות מעורטלות, פיקיו התאבדה. חבריה העלו תמונות שלה באמבטיה ואפילו עשו לה לייק בהתלהבות, כמו חברים טובים. "סליחה שאני לא חזקה ולא יכולה לעמוד בזה יותר", היא כתבה והצטרפה לעוד רשימת מתאבדים ונואשים שהתמונות שצולמו ברגע אחד של "צחוקים" הרסו להם את החיים.

עוד טורים של אפרת בערוץ הורים :

מקום 7 במתמטיקה? אל תעבדו עלינו

סחוטים מהחופשות? בשנה הבאה יהיה גרוע יותר

חינוך חינם מגיל 3: חוסכים כסף - פוגעים בילדים

הסיפור של פיקיו לא שונה משאר הסיפורים, אבל אולי הוא זה שיעורר הורים להבין איזו אחריות גדולה יש לנו בשמירה על חיי הילדים שלנו וגם על חיי הילדים האחרים שקרובים להם.

כשאני מנסה להסביר להורים את חשיבות השימוש באינטרנט ואת ההיכרות עם החיים החדשים, הווירטואליים, של הילדים שלהם, אני זוכה בדרך כלל לחיוך מגמגם או לצחוק. להורים לא ברור מה אני רוצה מהם כי הילדים שלהם "אלופים" ויודעים יותר מהם ובעיקר הרשת החברתית היא החיים שלהם, אז איך אפשר לעקוב אחרי מאות הודעות וצ'אטים ולדעת מה הם עושים ותמונה של מי הם שיתפו?

אתם יודעים מה, אתם צודקים. היום, בעידן הסמארטפונים, שבהם כל זב חוטם בן שמונה מצוייד בטלפון חדיש עם מצלמה וגלישה לאינטרנט, קשה לשלוט. אבל אם אתם, ההורים שלו, בחרתם לקנות להם מכשיר כזה - אתם צריכים לעבוד קשה ולעשות זאת.

איך מתחילים? 

שלב 1: מסבירים-מסבירים-מסבירים

בהסברים ברורים מה אתם מאשרים ומה לא. מחקר שפורסם בשנה שעברה באנגליה העלה נתונים מדאיגים. 40% מבני הנוער לא רואים בעיה בשליחת צילומים, שלהם או של חברים. אותם 40% גם סיפרו שהם נתקלו בבקשות לשליחת צילומים בעלי אופי מיני או שקיבלו אס.אם.אסים מיניים.

לכאן, לעולם הזה, אתם שולחים את הילדים שלכם. אתם משקיעים זמן בניסיון ללמד אותם לחצות כביש, לא לקחת סוכריות מזרים ולדווח על כל דבר חשוד בדרך לבית הספר. אבל את הרחובות הווירטואליים המפחידים באמת אתם לא מלמדים אותם לחצות. אתם שולחים אותם מצויידים בגלישה חופשית לעולם המטורף, המאיים וחסר הכללים. עולם הרבה יותר מורכב כי כל פדופיל יכול להסתתר תחת מעטה תמים ותמונה מזוייפת ולחלק מתנות יקרות במקום סוכריות. את כל זה אתם חייבים להסביר לילדים שלכם ולחזור ולהסביר, גם אם הם יקראו לכם חופרים.

שלב 2: דעו באילו אתרים הם גולשים

התחילו בהיכרות עם הפייסבוק ועם האתרים בהם הילדים שלכם נמצאים. פתחו פרופיל, למדו מה עושים שם וכן, הקדישו לזה זמן. הפייסבוק הוא לא בזבוז זמן - הוא מגרש המשחקים החדש של הילדים שלכם והמסיבה הכיתתית אליה הם הוזמנו. כנסו לשם והכירו את הזירה כד לדעת מה מסוכן.

שלב 3: תמונה אחת שווה אלף מילים

אתם לא מכירים ולא יודעים, אבל אני בטוחה שיש לכם הגיון בריא ומה שנכון בעולם המציאותי נכון גם לווירטואלי. הבת שלכם רק בת 10, אבל בתמונת הפרופיל שלה היא מאופרת בכבדות, לבושה בביקיני ומחייכת בעיניים מצועפות למצלמה בחדר חשוך ובת ה-14 נראית בתמונה לפחות כמו בת 20.

גם בחירת תמונות הנושא אומרת המון (תמונת נושא, אם אתם ממש לא מכירים, זו התמונה הגדולה המופיעה בדף של הילד שלכם בפייסבוק). הפעילו לרגע מחשבה הגיונית והחליטו אם ככה אתם רוצים שכל העולם יכיר את הבת או הבן שלכם.

שלב 4: מספרים אומרים המון

ילד ממוצע בן 12 יכול להכיר את חבריו לכיתה, לשכבה, כמה בני דודים ואולי חברים לחוג. אם פתאום צצו לו 3500 חברים בפרופיל כדאי לחשוד ולהבין מי החבר שלו ובכלל האם הוא מבין מהם חברים. ודאו שהחברים הם בני גילו, שכולם נראים לכם אנשים אמיתיים (ולא משה משה או גבי גבי, הם כנראה פיקטיבים כמו ג'סטין ביבר הישראלי).

הילד שלכם אמור להכיר כל חבר וירטואלי גם בעולם האמיתי ולהסביר לכם מי נמצא בפרופיל שלו. לא הצליח? מומלץ למחוק את החבר.

שלב 5: קבוצות סגורות

הילדים היום נמצאים בקבוצות סגורות. אתם אמנם לא יכולים לדעת מה הם עושים שם, אבל אתם בהחלט יכולים לראות איך קוראים לקבוצה. "מוות למורה לחשבון" או "מושיקו ילד כאפות" הן קבוצות מעוררות חשד ופותחות פתח לשיחה על מהות הקבוצה.

שלב 6: הוא לא עושה שם כלום? לא בדיוק

יכול להיות שהילדים הפרטיים שלכם לא עושים דברים מזיקים בפייסבוק. הם לא משתתפים בהחרמה או התעללות, לא מעלים תמונות ואפילו לא לוחצים לייק - אבל הם רואים ויודעים. הידיעה מספיקה, וזה המסר שאתם צריכים להעביר להם. נכון שכהורים אנחנו רוצים שהילד שלנו יהיה מקובל ורוב ההורים שאני מכירה שמחים שהילד שלהם הוא לא "ילד כאפות" או סתם כזה שלא אוהבים, אבל המסר מהבית חייב להיות ברור: אתה רואה משהו בעייתי - דווח לנו. בני נוער לא מסוגלים להתמודד עם לחץ חברתי ועם הדרישה לצחוק על מישהו או להתעלל בו - אבל אנחנו המבוגרים יכולים. בקשו מהילד שלכם לדווח לכם על כל דבר קיצוני או חברתי שקורה ברשת החברתית.

שלב 7: חוקים ברורים

חשוב, גם אם זה לא נעים לכם, לקבע חוקים ברורים של שימוש במכשירים הניידים והרשת החברתית. החוקים כוללים גם עם מי מותר לשוחח והאם מותר לגלוש במכשיר הנייד באינטרנט ובעיקר האם מותר לצלם ואת מי.

חשוב שתבינו - הטלפון הוא מחשב ולכן צריך להתייחס אליו כך. דרשו שהחוקים הקשורים למחשב יחולו גם על הטלפון הנייד. זה לא ממש מסובך אם חושבים על זה ככה.

שבו עם הילדים והסבירו ברצינו מהן הגדרות פרטיות בפייסבוק או ברשתות חברתיות ואת הקלות שצילום שנשלח לחבר מגיע לתפוצה גדולה של אנשים. אתם אחראים על הילדים שלכם ולכן אל תהססו לבדוק, להסתכל ולגלוש בפרופיל שלהם שלכם ולדבר על כל דבר שנראה לכם לא ראוי.

שלב 8: הם לא מקשיבים לנו

הם לא מקשיבים ועושים מה שהם רוצים? אם כך, אתם בהחלט בבעיה גדולה. אתם אלה שקונים את המכשירים ובעיקר אלה שמשלמים עליהם דמי שימוש, וכך גם לגבי המחשבים והגלישה באינטרנט. אתם לא יכולים לפקח? לא שולטים בילדים? סגרו את החשבון ועשו בדק בית רציני.