"אני גאה בכך שאני חולה נפש"

יקי מנהיימר, סופר המתמודד עם פגיעה נפשית יקריא מפרי עטו באירוע אנוש בנמל ביום חמישי ה-13.6:

מציאות היא דמיון שהתגשם. מכירים את הסיפור על ההוא שהדביק לזרועותיו נוצות באמצעות שעווה ובנה מהן כנפיים ועף עד שהגיע קרוב לשמש שהמיסה את השעווה? הסיפור הזה הוא אבן היסוד עליו נבנים המטוסים של היום. הדמיון מתגשם ברגע שהאדם פועל. אני יכול לחשוב עד מחר שאני סופר אבל עד שלא כתבתי ספר אני לא סופר. מרגע שכתבתי, אפילו אם הוא לא כתוב טוב או טרם פורסם, אני סופר, גם אם אחרים לא מכירים בי ככזה. אני יודע שאני סופר. בדיוק בגלל זה אני יודע שהייתי המשיח. פעלתי. נלחמתי באלוהים. הצלתי את העולם.

בשלב הזה אתם בטח חושבים שהשתגעתי. אז זהו, אני משוגע ויש לי תעודה שמעידה על כך. אני גאה בכך שאני חולה נפש. מה שאני חוויתי והרגשתי ולאן שהדמיון לקח אותי, האמיתיות של העולם שחוויתי, הממשיות שלו, ברגע זה מיטב המוחות בעולם עובדים על פיתוח טכנולוגי דומה כדי שגם אתם תחוו את אותה חוויה.

קוראים לזה מציאות מדומה. הדבר הבא בעולם המחשבים.

תפיסתי את עצמי ואת המחלה השתנתה. גלגלי השיניים שבמוחי עברו טרנספורמציה. אני כבר לא סובל ממחלת נפש. אני נהנה ממנה. אין ספק, הדמיון חזק יותר מהמציאות. כשאתה נכנס למצב פסיכוטי הדמיון עובד ואתה משוכנע שהדברים הם בדיוק כפי שאתה מדמיין אותם.

כמה אנשים חוו שהם המשיח? אני חוויתי את זה. אני נאבקתי באלוהים והצלתי את העולם. אני הייתי בגיהינום ובגן עדן. מהי מציאות?

כבר שבוע שאני מרגיש חיוניות. בדרך-כלל אני קולט את העולם בצבע אפור (מטפורי), מאז שחליתי במחלת הסכיזופרניה אני שוכב על הספה בחוסר מעש. הפעילות היחידה שלי הייתה צפייה בטלוויזיה. המקרר היה ריק מאוכל ממש כשם שחיי היו ריקים מתוכן. אפילו לחם לא היה בבית.

כשרציתי לאכול הייתי או מתקשר ומזמין טייק-אווי או יורד לחניה, מניע את האוטו ונוסע למסעדה הקרובה. כלים נערמו אצלי בכיור בגובה שההימלאיה נראה לעומתם כגבעה. את הבית הייתה מנקה לי עוזרת בית שהייתי מזמין אחת לשבועיים. בקיצור, לא הזזתי ביצה (גם לא ביצה שבמקרר). השבוע הלכתי לטכנאי השיניים שלי. "יקי," הוא אמר לי, "תכין כסף להשתלות."

"כסף להשתלות?" תמהתי, "הרי רק לפני שנה השתלת לי שיניים בפה כאילו חגגת את ט"ו בשבט. במחיר ששילמתי יכולתי להציל את דנקנר מפשיטת רגל." הוא צחק ואמר: "אם לא תיקח את עצמך בידיים ותצחצח שיניים תוכל בכסף שיכנס לכיסי להציל גם את לבייב."

פתאום ירד לי האסימון. (או סתם נכנסה לי שיחה ממתינה). זה לא שלא ידעתי שאני מזניח את עצמי. ידעתי גם ידעתי וידעתי שההזנחה עולה לי הון תועפות. הייתי גם מודע לכך שאני חסר מוטיבציה או, כמו שאומרים, פשוט עצלן. הכסף היה בורח לי בין האצבעות גם כשכף ידי הייתה קפוצה.

יש פתגם סיני שאומר שכשהתלמיד מוכן המורה מגיע. באותו רגע הייתי מוכן. זה קרה בפתאומיות ומבלי שהתכוננתי לכך. הייתי בשל כמו צמח שכדי שיוכל לנבוט הזרע שלו צריך להרקיב תחילה באדמה. לאחר שנרקבתי התחלתי לפרוח. האמונה של האנשים שהקיפו אותי, שאני מסוגל ליותר, שאני מוכשר, הירוו את חוסר המוטיבציה, האפטיה ואי לקיחת אחריות על חיי, ובאותה נקודת זמן הפריחו את נפשי. זה היה יכול להיות כל אחד אחר, אבל באופן סימבולי זה היה טכנאי השיניים ששתל בי את השניים החומריות וגם את השיניים הרוחניות. אלה שבאמצעותם אני אטרוף את החיים האלה.

זה התחיל כשהשתמשתי בכישורי המחשב שלי, ותיקנתי את המחשב שהתקלקל. ניקיתי את הבית, שטפתי את הכלים, עשיתי כביסה, בישלתי, מי היה מאמין שבישלתי. אם אמא שלי הייתה שומעת את זה היא הייתה קמה מקברה ובאה לראות את הפלא. שילמתי חשבונות שהזנחתי כל כך הרבה זמן, שכשניגשתי לדואר הפקידה שאלה אותי אם אני ארכיאולוג. לא השבתי, למה? אני שואלת כי החשבונות שלך נראות כמו המגילות הגנוזות ממערות קמרון.

חזרתי לחיים. אני הולך להחליף את האוטו כדי לחסוך בהוצאות. לשלוח שירים שלי לזמרים, לקדם את מכירות הספר שלי ולכתוב ספר חדש. פתאום הכול נראה צבעוני וחי, ולא רק כמטאפורה אלא במציאות. אני יודע, זה נשמע כתחילתו של עוד התקף פסיכוטי. אבל 13 שנים שאני סוחב על גבי את מחלת הסכיזופרניה. הפכתי למומחה בזיהוי סימנים מקדימים, כך שאתם יכולים להירגע. זה לא.

הפעם זה נטו כוחות הנפש שלי שהתעוררו מתרדמתם. העשייה ממלאת אותי עד כדי כך שפתאום אני רואה שהחלומות שחלמתי בעודי שרוע על הספה עומדים להתגשם. אלוהים. עכשיו, כשאני עמוק בתוך עולם העשייה, אני יכול להתפנות אליך ולהכניס קצת רוחניות לחיי. אז הנה זה מגיע, אלוהים, אני אשביע את רעבונך העצום לתפילה ממני. (בעבר היו מקריבים לך קורבנות והיום אנו משביעים את רעבונך בתפילה). רעבך כה עצום עד שעשית את חיי לגיהינום עלי אדמות.

אבל אין בעיה, אני סולח לך, וכשתזמן אותי למעלה אני לא אבוא איתך חשבון על כל העוולות

שעוללת לי. ואם אני יכול לגלות גדלות רוח ולסלוח לך על הכל, אני מקווה שגם אתה תגלה אותה גדלות ותיסלח לי על חטאיי כי בינינו, אלוהים, אתה יודע שמה שעשית לי הרבה יותר גרוע ממה שאני עשיתי לך.

אני יודע כמה אתה עסוק ושאין לך כוח להגשים תפילות ובקשות. אני יודע שתיבת הבקשות שלך גדושה. אז בהזדמנות זו רציתי גם אני לבקש ממך בקשה קטנה. אלוהים, תעשה שזה לא יגמר לעולם, שהמצב הנפשי שלי ימשיך להיות ככה. זהו. אמרתי לך. בקשה קטנה. בקשה יותר קטנה מזו לא קיימת. זה לא מצריך ממך שום מאמץ. ממילא מצבי הנפשי כיום טוב, ככה שכול מה שנדרש ממך הוא חוסר עשייה.

פשוט תפסיק לדאוג לי, לטוב או לרע. תסמוך עלי. אני אעשה את העבודה על הצד הנח לי לנהל את חיי בכוחות עצמי ואני כבר אעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר. מבטיח לך. אגשים לבד את מאווי, אדאג לעצמי לפרנסה, לבריאות, אפילו לאהבה.

אז זהו, אלוהים, אם תפילתי מוצאת חן בעינייך ותגשים לי אותה, אני מבטיח לך שלעולם לא אשאיר אותך שוב רעב. אני אפילו אפנק אותך ואשא אליך רק תפילות תודה. לא תצטרך לעשות כלום עבורי. בינינו, לא הלך לך משהו עד היום.

אנוש בנמל

אנוש, העמותה הישראלית לבריאות הנפש, נוסדה ב-1978 על-ידי קבוצת משפחות, מתנדבים ואנשי מקצוע. העמותה, המשקמת כיום למעלה מ- 4,500 נפגעי נפש ב- 56 סניפים בארץ, פועלת לקידום נושא בריאות הנפש של הפרט והמשפחה ולשיקום ולשילוב פגועי הנפש בקהילה בתחומי החברה, התעסוקה והדיור.

בעמותה מופעלים שירותי שיקום בכל תחומי החיים: החברתי, התעסוקתי, דיור מוגן, הוסטלים, השמה תעסוקתית וייעוץ למשפחות. אנוש מעסיקה כ-650 עובדים שכירים בעיקרם עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק ומדריכי שיקום ומסתייעת באופן שוטף בכ-900 מתנדבים בתחומים שונים.

יריית הפתיחה לחגיגות שנת ה-35 שנים לעמותה, תתקיים באירוע "אנוש בנמל"- הפנינג

מוסיקה ואמנות ייחודי בנמל תל אביב שמטרתו לשבור את הסטיגמה ולקרב את הציבור הרחב אל אוכלוסיית נפגעי הנפש בישראל. 

בתוכנית: בהנחיית צופית גרנט. אמנים שרים ומשתפים - ארז לב ארי, אדם, אריאל הורוביץ, מירב פלדמן, הילה סעדה, אמני הפרויקט המוזיקלי "האני האחר"- חברי אנוש לצד תלמידים מבית הספר רימון, סופרים המתמודדים עם פגיעה נפשית בהקראות קטעים ייחודיים ועוד. במתחם האירוע, מגוון ססגוני של מוצרי אמנות שימושית פרי מעשה ידי חברי  אנוש שירה ורומנים שחברי העמותה הוציאו לאור ופעילויות מהנות לילדים.  

הפנינג מוסיקה ואמנות שכולו בריזה לנפש יתקיים ביום חמישי ה-13.6 בין השעות 16:00-23:00, בארגז החול בנמל תל אביב. פתוח חינם לקהל הרחב.