הערוץ הראשון: חודש נשים בסימן הדרת נשים
לרגל חודש הנשים בערוץ הראשון, אריאנה מלמד התיישבה לצפות בלוח התוכניות וגילתה שלא נעשה כל מאמץ לשדר תוכנית על מצבן בישראל. היא רצתה להתלונן בפני בכירות הרשות, אבל אז גילתה שאין כאלה
חודש יוני, למקרה שלא ידעתם, הוא החודש של הנשים בערוץ הראשון. שלל תוכניות מוצעות לצופים, ביניהן סרט על ליא קניג ואחד על ריהאנה, משדר תעודה על מצבן של נשים בהודו ובסין, סדרה קנויה של ה-BBC ושמה "המיילדת" ואפילו - תראו איזה יופי - אוסף קטעי ארכיון על יוצרות בתרבות הישראלית.
עוד ביקורות, כתבות ועדכונים לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet
עיון קצת יותר מדוקדק בלוח התוכניות החביב הזה מגלה כמובן, כי לא נעשה כל מאמץ שהוא לייצר תוכנית משמעותית כלשהי שעוסקת במצבן של נשים בישראל. ואתם יודעים מה? אפילו לא אחת שאיכשהו מתייחסת למצבן של נשים בשידור ובתקשורת בכללותה, ודאי לא דיון על מעמדן של נשים בגוף שמייצר חודש של תוכניות על נשים - רשות השידור. ומה שכן נעשה, מרתיח ומקומם: דיון ב"מבט שני" על תלונות שווא של נשים על הטרדה מינית? כשהתלונות האלה הן שלושה אחוז מכלל התלונות בנושא, ועל הרוב לא דיברו אפילו חמש דקות?
צפו בביונסה מתוך המופע "Chime For Change", ששודר בערוץ 1
לתועלת הצופים, הנה סקירה קצרה. למעט רינה שפירא, אישה מעולם לא כיהנה בתפקיד יו"ר רשות השידור. לא היתה לטלוויזיה הממלכתית ב-45 שנותיה שום מנכ"לית. נציב קבילות הציבור, ראש אגף הגביה, סמנכ"ל כספים וכלכלה, סמנכ"ל פיצוח וטכנולוגיות, מנהל קול ישראל, מנהל קול ישראל בערבית, מנהל הטלוויזיה, מנהל הטלוויזיה בערבית ואפשר להמשיך ולקרוא את התפקידים בלשון זכר בלבד. על הכסאות הרמים הללו מעולם לא ישבו נשים.
שתיים בלבד מכהנות בפירמידה הארגונית של הרשות: יועצת משפטית ודוברת. בשנה האחרונה הופעלו על הדוברת לחצים לא נאותים כה קשים, עד כי התמוטטה בעבודה ונזקקה לטיפול רפואי ולחופשת מחלה ממושכת. באשר ליועצת המשפטית, אף אחד לא יורק לכיוון שלה: מערך הלחצים מטעם הועד המנהל של רשות השידור, גוף פוליטי מובהק שעושה את רצונו של ראש הממשלה, מניב מדי פעם התעלמות מוחלטת מחוות הדעת המנומקות שלה וקניה של אחרות בשוק הפרטי. הדוגמה האחרונה כרוכה בפרשת נסטלבאום, שם המליצה ונימקה מדוע עליו להיות מושעה מכל תפקיד ניהולי עד שתתברר נגדו תובענה על הטרדה מינית. ככה? אמר לעצמו הועד המנהל: לא צריך אותך.
המנהל הבא של הטלווזיה, אם זה תלוי ברשות השידור, יהיה גם הוא גבר ושמו נסטלבאום. כרגע אין מנהל ובפועל מי שמתחזק את הדינוזאור הוא זליג רבינוביץ'. גבר ששמו יוני בן מנחם הוא מנכ"ל הרשות, וזכר ששמו מיקי מירו מנהל את הרדיו.
ובתוך הבנין ההוא ברוממה, מה קורה? מיהם האנשים שאחראים על התכנים שמגיעים אל המסך? מנהל התוכניות הוא יואב גינאי. מחלקה דוקומנטרית: איתי לנדסברג. חטיבת חדשות: משה נסטלבאום. מעולם לא היו נשים בתפקידים הבכירים האלה, כמו שלא היו מנהלות חטיבת התוכניות בערבית, או המחלקה לשידורי דת או הספורט רחמנא לצלן.
שנמשיך? בהיסטוריה הארוכה והמפוארת של "מבט", היתה רק עורכת ראשית אחת: יעל חן, והיא פרשה לפני עשור בערך. ובאותה היסטוריה ממש, אישה הובילה שידור רק בימי גאולה אבן ואז נבעטה מן המסך, עד היום לא ברור למה. לפניה, בשנות התום, נבעטה כרמית גיא כי היא "לא היתה טלוויזיונית", כלומר היה לה רווח בין השיניים והיו לה צמות. אחריה, לא מזמן, נבעטה קרן נויבך שלפתע הוכתרה כמי ש"לא עוברת מסך" על ידי חבורת גברים שאין להם מושג בהגשה או בעריכה או בדבר החמקמק הזה שקרוי כריזמה ובגללו צופים נדדו עם קרן נויבך מן הטלוויזיה לרדיו והפכו את "סדר יום" לתוכנית כה מדהימה, עד שמישהו החליט לשים לה רגל. המישהו, אם לא הבנתם, יודע לעשות קשר בעניבה.
יום אחד, כשיהיה לה הרצון והכוח, דליה מזור אולי תדבר על ארבעים שנות דיכוי. שרי רז אולי תספר כמה נאלצה לעבוד בפרך עד שמישהו חשב שהיא מתאימה גם לכתבות שלא עוסקות בנעשה באופנה בפריז. אחרות, בנות ימינו, יודעות יפה שיש תקרת זכוכית: הן לא יגיעו להנחייה של "פופוליטיקה" או של משדר בחירות או של שידורי יום העצמאות. הן לא יפיקו את תוכניות הדגל ולא ידברו על צבא ובטחון. הן לא יעמדו בראש המערכות בעריכה ובהגשה, בבימוי ובהפקה. היחידה ששברה את התקרה היא איילה חסון, האשה הבודדה בין מגישי שלושת הערוצים שאשכרה
מובילה שידור ביום שישי. ומי יושב לצידה באולפן? ערימת פרשנים קבועים ואף לא פרשנית קבועה אחת.
אבל המצב בערוצים האחרים די דומה, תגידו, אז למה את נטפלת רק לממלכתית? משתי סיבות מצטברות: ראשית, זהו גוף סטטוטורי, ועליו לפעול על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אבל הוא מצפצף בשריקה גברית ארוכה. ושנית, הערוצים האחרים לא היו מעלים בדעתם להקדיש חודש של שידורים לנשים. הערוץ הראשון חשב שזה בסדר גמור. למה חשב? כי כולו גברים זה למה. הרי לא יעלה על הדעת להקדיש חודש לשידורים על גברים, נכון? גברים מקבלים את מינון הספורט-כלכלה-פופוליטיקה שלהם כל הזמן. וימשיכו לקבל אותו, בחסותם של כל המנהלים, העורכים, המגישים ומקבלי ההחלטות בערוץ הממלכתי הכי גברי במערב.
