רוכבים בשטח? קבלו את העלייה הקשה ביותר

רכיבת שטח, וזה כבר ממש לא חדש לכם, היא אחד מענפי הספורט המתפתחים ביותר בשנים האחרונות בישראל, כמו בשאר העולם. אם אתם לא משוכנעים בכך, תנו קפיצה לשבילי החורש הקרוב לביתכם בשבת, או בכל בוקר בשבוע. והסיבה היחידה שאנחנו לא ממליצים לכם לבקר בזמנים אלה באתר מוצהר כמו יער בן שמן למשל, היא שיש בנו מידת רחמים ראויה. פקקי התנועה שם עברו זה מכבר את גבול הסקרנות.

עוד מאמץ אחד גדול - לקראת ההגעה לפסגת העליה הקשה מכולן(צילום: Bikepanel)

• רוצים לקרוא עוד על אופניים? ממתינים לכם ב-Bikepanel
  

ואם כבר רכיבת שטח, הגיע הזמן להכיר סוג רכיבה מאתגר במיוחד - טיפוס עליות. כן, אנחנו יודעים שרוכבי הכביש הפכו את זה לחצי-מקצוע, עם גרפים של הקלטת עליות ב-GPS, אחוזי שיפוע, מרחקים ודירוגי קושי של עליות בהן טיפסו. אבל גם רוכבי שטח יכולים, ואוהבים לעשות זאת.

מה הופך מבחינתנו עלייה קשה ל"הכי"? מספר קריטריונים חשובים לפניכם: עלייה רצופה חסרת קטעי מישור או ירידות ל"אוכפים", מה שאומר שאין כמעט הזדמנות להתאושש במהלך הרכיבה. בנוסף לכך עלייה בה עבירות אינה פקטור וכמובן, חשוב לא פחות, אין מקטע כביש באמצע.

העלייה הכי הכי

קבלו אם כך את העלייה הקשה בארץ, ממחנה גדי אל אום חילל מגובה 256 מטרים מתחת לפני הים, ועד ל-408 מטרים מעל, תוך צבירת 664 מטרים של גובה ברציפות ולאורך 6.5 ק"מ. זו אחת העליות הפופולריות בטיפוס אל קרן הסרטבה, המציעה שיפוע ממוצע אכזרי, ארוך וחסר רחמים של 10%, לאורך כשעה וחצי. עלייה שבכל פעם שאנחנו מתנסים בה, ולא משנה כמה אנחנו בכושר, התחושה היא שפה בדיוק אנחנו עומדים להשיב את נשמתנו לבורא. ואם חושבים על זה, החיסרון הבולט שלה הוא באמת הריחוק מבית חולים.

השיפוע הופך במהירות למשמעותי יותר(צילום: Bikepanel)

בכל מקרה, יש לנו עבורכם שתי המלצות חשובות לצורך "פיצוח" העלייה: הראשונה היא לשמור תמיד הילוך אחד אופציונלי להורדה במידה ומגיעים למכשול סלעי כלשהו, והשנייה היא להוריד דופק על-ידי הורדת מהירות לאפס ועמידה במקום, שכן אין צורך לעלות במכה אחת. מומלץ בחום לעצור, לנוח ולהביט לאחור בנוף הבקעה ההולכת ומתרחקת. 

תיאור העלייה: נקודת ההתחלה היא מושב משואה, וממנו הרכיבה היא לצד הכביש לכיוון צפון-מזרח. לאחר כ-1,500 מטרים משער הכניסה למושב תראו את סימון השבילים השחור הראשון (אתו אפשר לחזור). אתם חולפים על-פני מחנה גדי שננטש ב-2003 ובסימון השבילים השחור השני מתחיל הטיפוס. היכונו לשיפועים לא הגיוניים ורכיבה טכנית הנדרשת כדי לא להוריד רגל. לאחר מספר קילומטרים תעברו לסימון השבילים הירוק שמוביל לאום חילל. קחו בחשבון, למרות שזו כמובן אינה העונה - בימים של טפטוף נוסף קושי של רכיבה באדמה שחורה הנדבקת לגלגלים,מעלה את משקלם עד לעצירת אופניים עם מרווח בולם קטן.

לפני הפיצול האחרון, לקראת סיום(צילום: Bikepanel)

איך יורדים? יש מגוון ירידות, ברמות קושי שונות: השביל האדום יוביל אותכם ליפית, שביל הולכי הרגל הירוק יוביל אתכם לאל מסטרה. הדרך הרומית תוביל אתכם לוואדי אל אחמר ולעינות פצאל, או דרך שביל הגמלים המסומן שחור אל משואה, דרך ואדי ג'רוזליה ועין ג'רוזליה. מה עוד? התענגו על רכס עליות מאתגרות, תצפיות מופלאות, ירידות בשבילי גמלים, מעיינות, דרכים רומיות עתיקות ולמטה בבקעה, בוואדי אל אחמר, לונה פארק אמיתי לרוכבי אופניים. וכמובן, בהישג דיווש בריכת ועינות פצאל.

(צילום: Bikepanel)

אבל, היא ממש לא לבד

כמו תמיד, לכל אוחז בתואר האליפות, יש מתחרים. ומבחינתנו, שתי עליות ראויות לכך - מכפר סולד לנמרוד, ומנבי מוסא בדרך הסוכר אל מעלה אדומים. העלייה לנמרוד בדרך לחרמון דרך גבעת האם, ציר המוסכים, נחל סער ומסעדה, נפסלה עקב אי-רציפות וקטעי כביש. העלייה של דרך הסוכר מגובה 150 מטרים מתחת לפני הים ועד 550 מטרים מעליו יכולה הייתה להתמודד על הבכורה, אולם גם היא נפסלה עקב שילוב קטע כביש מיותר.

העליה המתחרה- הטיפוס של דרך הסוכר(צילום: Bikepanel)

עליות נוספות שנפסלו עקב בעיית עבירות הן מעלה רמון, העלייה מהמחצבות בדימונה למנחת בערד דרך הר יהל והר כיפון, מעלה אברהם ורבות אחרות. לטעמנו, אלה עליות בהן מוציאים את האופניים לטיול רגלי, לא לרכיבה.

עליות נוספות הראויות לציון אך צוברות לא יותר מ-400 מטר טיפוס הן העליות לירושלים: דיפנבייקר, נחל אילן, דרך הג'יפים, הצפונית, הדרומית, עלייה לנטף, העלייה לבר בהר מזנוח, מאביעזר לצור הדסה, העלייה להר עוזרר, לגלבוע, וכמובן העליות המדבריות בהרי אילת כמו מעלה סיירים, מעלה שחרות ואחרות.

סייע: עזרא שהרבני, אתר Bikepanel