לא על הלברון לבדו / טור

עונת ה-NBA כה ארוכה, שאנשים נוטים לזלזל בחשיבותו של משחק בודד. כי את הניצחון הבוקר (ו') 88:92 של סן אנטוניו על מיאמי שהעלה את הספרס ל-0:1 בסדרת הגמר, אפשר לשייך בכלל לניצחון במשחק 3 או 4 בגמר המערב מול ממפיס.

עוד ב-ynet ספורט:

• הקאמבק של הקיץ, שכטר בדרך חזרה להפועל
• אוסיין בולט לא מתרגש מההפסד לגאטלין
• נעמה שפיר מדברת לקראת "הטורניר המיוחד"
• אורי קופר על המילכוד של גיא לוזון
  

תשעה ימים. זה מה שהיה לחבורה המבוגרת של סן אנטוניו לנוח, בזמן שמיאמי נגררה למשחק שביעי מיותר בגמר המזרח מול אינדיאנה. וזה התבטא בארבעה (!) איבודי כדור בלבד של האורחים במשחק, בראש צלול בהחלטות החשובות בדקות האחרונות, בהגנה מצוינת שעדיין "יש לה רגליים" וביצעה 12 עבירות בלבד, ובעיקר בעייפות של מיאמי עם 16 נקודות בלבד ברבע האחרון וארבעה סלי שדה (4 מ-14), כשרק אחד מהם הגיע מחוץ לצבע. כשאתה במשחק ה-99 שלך העונה, יש סיכוי שתהיה לך עייפות מצטברת.

מיאמי עייפה(צילום: AFP)

ביג 2, לא ביג 3

"הרגשתי שאני משחק בימי הקאבלירס שלי", אמר לברון ג'יימס במשחק מספר 6 בגמר המזרח, כשנותר לבד במערכה ללא עזרה מחברים. אז הוא הפנים את הלקח והחל למסור. "הביג 3" היו באמת "ביג 3", כשלברון לוקח 16 זריקות, ווייד 15 ובוש 16. שלישייה שוויונית ושיתופית, כמו שצריך, לא?

איזו טעות של לברון. ברבע השני נדמה היה שהנה, חוזר לו ווייד הישן והטוב עם 8 נקודות, חדירות אל תוך הסל ושיתוף פעולה מצוין עם לברון. אבל ברבע הרביעי הוא שוב נעלם לגמרי עם שתי זריקות בלבד, כולן החטאות. אבל ווייד הוא לא הבעיה.

ווייד. לא הבעיה(צילום: AFP)

הבוקר קיבלנו עוד הוכחה מדוע על המגרש שיחקו להם שישה שחקנים עתידיים של היכל התהילה, כשכריס בוש הוא לא אחד מהם (ריי אלן הוא השישי). הפורוורד של מיאמי הוא, נכון להיום, הבעיה העיקרית של אריק ספולסטרה.

ההגנה שלו בצבע לא שוות ערך לזו שמקבלים מכריס אנדרסן ואפילו לא מג'ואל אנתוני. עם חמישיית סמול בול נמוכה, בוש מעדיף שוב ושוב לתפקד כאילו הוא 2 או 3 ולזרוק מבחוץ. בשביל מה הוא זורק מבחוץ כל הזמן (0 מ-4)? למה הוא בורח מהסל (5 ריבאונדים ב-35 דקות)? למה הוא השחקן שזרק הכי הרבה עבור מיאמי ברבע האחרון (1 מ-5)? כי כריס בוש הוא לא סופרסטאר. הוא שחקן טוב ותו לא.

כריס בוש. כן הבעיה(צילום: EPA)

איך אפשר לבוא בטענות ללברון ג'יימס אחרי טריפל דאבל בגמר NBA של 18 נקודות, 18 ריבאונדים ו-10 אסיסטים? ככה: ארבע זריקות בלבד ברבע האחרון, אחת בלבד בשתי הדקות האחרונות, יותר מדי מסירות ופחות מדי כניסות לצבע (שבע בלבד). לברון ג'יימס, השחקן הכי חזק בליגה ואולי בהיסטוריה של ה-NBA, לא שיחק אפילו פעם אחת במחצית השנייה עם הגב אל הסל בעמדת הפוסט.

ועדיין – הוא עשה הכל ולא עשה מספיק. אם אריק ספולסטרה היה מחליט להציב את ג'יימס שתי דקות מוקדם יותר על טוני פארקר, ייתכן והתוצאה הייתה שונה.

לברון. עושה הכל ולא מספיק(צילום: AFP)

יש שופטים בירושלים

זו הייתה אחת העונות הגרועות ביותר שנראו אי פעם מצוותי השיפוט ב-NBA. כמות החוקים שהתווספו בלבלה אותם, השימוש בהילוכים החוזרים בוודיאו הפך אותם לאימפוטנטים עם משרוקית וחוסר ההחלטיות היה משווע.

הלילה, זו הייתה תצוגת השיפוט המרשימה של העונה. כמעט אפס טעויות, כולל במהלך האחרון והכה מכריע של טוני פארקר. צעדים לא היו שם, גם לא כדרור כפול וגם בפעם ה-1,000 ניתן לראות – הכדור עזב את ידו של הצרפתי לפני תום שעון ה-24.

סוף סוף שיפוט משובח(צילום: AFP)

אבל הניצחון הזה לא שייך לשופטים. הוא שייך לטים דאנקן שהתעלה על עצמו במחצית השנייה והפך לשחקן הכי מבוגר מאז קארים עבדול ג'אבר שקולע 20 נקודות ומעלה בגמר פלייאוף. הוא שייך למאנו ג'ינובילי שממשיך להיות בינוני בפלייאוף הזה, אבל עדיין יודע לקלוע את השלשה או הסל החשוב כל פעם שהיריבה בורחת. הוא שייך לגרג פופוביץ' שידע, בעזרתו האדיבה של קוואי לאונרד המצוין, למנוע מלברון להיכנס פנימה.

וזה שייך לטוני פארקר. הרכז הכי לא מוערך בהיסטוריה של הליגה. אותו פארקר שאליפות ואולי גם תואר MVP שני של סדרת הגמר, יכניסו אותו לחמישייה אחת עם מג'יק, סטוקטון, רוברטסון, אייזיאה וג'ייסון קיד. אבל רגע, זה רק משחק מספר 1. עד למשחק השני יש שלושה ימים, כדאי שינוח. כדאי שמיאמי ינוחו. כדאי שאתם תנוחו.

לעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ': https://twitter.com/sDavidovitch