פצוע בברנוער: 'מחייכים, אך קשה לחגוג עד הסוף'
שיא של מאה אלף משתתפים נרשם במצעד הגאווה, אך עבור נפגעי הירי המצעד שנערך היה בעיקר בסימן פענוח הרצח. "הייתי מבולבל", הודה אחד מהם, "צעדתי, אבל פחות רציתי לרקוד". פצוע אחר העדיף להישאר בבית: "לא מתחבר לקרנבל"
הרצח בברנוער הוזכר אתמול (ו') שוב ושוב על ידי שורת האישים שעלו לנאום לפני שמצעד הגאווה בתל אביב יצא לדרכו, אולם כמה מהנוכחים בקהל כלל לא היו זקוקים לתזכורת הזו. צעירים שנפצעו בירי וקרוביהם צעדו ברחובות העיר לצד עוד רבות מתומכי הקהילה הגאה, כשלראשונה זה כארבע שנים לא מעיבה עליהם הפרשה הלא מפוענחת. ובכל זאת, התחושות היו מעורבות. "כולם מחייכים אבל אני פחות חשתי נכון לרקוד", הודה אחד הנפגעים, "פשוט צעדתי".
בעירייה כינו זאת המצעד הגדול ביותר בכל הזמנים, ולפי הערכותיהם השתתפו בו יותר מ-100 אלף איש. יוני ג', 24, מדריך שנפצע בפיגוע בברנוער, סיפר כי היה זה המצעד הרביעי שלו, מתוכם שלושה שבהם צעד לאחר הרצח. "לפי התחושות שלי, הייתה היום כמות גדולה יותר של אנשים לעומת הפעמים הקודמות. הייתה אצלי אווירה מעט מבולבלת, חשבתי על הבכיר שעצור מהקהילה", הוא הודה, "אבל באוויר הייתה בעיקר אווירה שמחה. אני כן נהניתי, אבל היה קשה לי לחגוג עד הסוף".
לעומתו, יוני בוקס שנפצע אף הוא בברנוער, העדיף לצפות במצעד בטלוויזיה בבית. "זה הספיק לי", הוא הסביר. "אני לא רוצה להעליב אף אחד, אבל אני אישית מתחבר למצעדים המאופקים יותר בחיפה ובירושלים. כאן זה יותר קרנבל שאני לא מתחבר אליו".
הוא סיפר כי ביומיים שחלפו מאז התבהרות הפרשה, "חשתי הקלה, אבל פיזית מצבי לא השתנה. אבל אני ממשיך קדימה, מסתכל קדימה ואומר תודה לאלוהים שאפשר לי להתחיל את חיי מחדש".
מוקדם יותר בגן מאיר התייחסה השרה ציפי לבני לרצח בברנוער וציינה כי "הוא גרם גם לפחדנים ביותר להבין שצריך להשמיע קול ולפעול".
גם יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון התייחסה לכך ומתחה ביקורת על שהמשטרה הודיעה כי הרצח בברנוער לא היה פשע שנאה: "איזה שטויות, הרי זירת הפשע הייתה מוסד של הקהילה והקורבנות היו חברי וחברות הקהילה. לקחת ליד כלי נשק כדי לפגוע במישהו או מישהי זו שנאה. לרסס אנשים חפים מפשע בכדורים זו שנאה. בברנוער בוצע פשע שנאה".
לפנייה לכתב/ת 
