"גורל הערבים - בידיהם". הכישלון לפני יום כיפור
לקראת יום השנה ה-40 למלחמה נחשפים פרוטוקולים שמתארים ניסיון ישראלי למו"מ חשאי עם מצרים בסיוע מערב גרמניה. 3 חודשים לפני פרוץ המלחמה העבירה גולדה מאיר מסר לסאדאת וטענה: "לא אמרנו לערבי אחד 'לא'". מה הייתה התשובה?
"מעתה, גורל הערבים הוא בידי עצמם". במילים אלו חתם חאפז איסמעיל, יועצו הבכיר של סאדאת, את תשובתו למסר שקיבל מישראל בתיווך של מערב גרמניה, שבו ביקשה ישראל לפתוח במגעים חשאיים עם מצרים בראשית יולי 1973. שלושה חודשים לאחר מכן, נפתחה האש בחזית המצרית והסורית.
40 שנה לאחר ביקורו בארץ של קנצלר הרפובליקה המערב גרמנית, וילי ברנדט, ולקראת יום השנה ה-40 למלחמת יום הכיפורים, מפרסם היום (יום א') ארכיון המדינה, בשיתוף ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, עשרות פרוטוקולים של מבקרים וישיבות סביב הביקור. בנוסף, מתפרסמים מסמכים מתורגמים מפרסומי מדיניות החוץ הגרמנית בשנת 73', ששופכים אור על מה שהתרחש מאחורי הקלעים, בניסיון מדיני אולי אחרון למנוע התנגשות צבאית - ניסיון שהוכח סופית ככישלון ב-6 באוקטובר.
הגרמנים לא רצו בתיווך בגלל היחסים עם ישראל
יחסי ישראל וגרמניה המערבית, שהיו מורכבים ממילא, הפכו טעונים עוד יותר בעקבות רצח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן ושחרור המחבלים. הביקור שתוכנן ליוני 73' היה ביקור חשוב מאין כמותו ביחסים בין שתי המדינות. בישראל ביקשו לקבע את היחסים המיוחדים בין שתי המדינות הנובעים מההיסטוריה, ואילו הגרמנים רצו בנירמול היחסים. מהסוגיה המדינית ביקשו הגרמנים להתרחק ככל האפשר.
ביקורו של ברנדט התנהל בעיצומם של מגעים מדיניים אינטנסיביים בדבר עתיד המזרח התיכון, במחצית הראשונה של שנת 1973. במרכזם עמדו ביקורו של יועצו הבכיר של נשיא מצרים אנואר סאדאת, חאפז איסמעיל, בוושינגטון בפברואר 1973 ופגישותיו עם ראשי הממשל האמריקני, ומיד לאחר מכן ביקורה של ראש הממשלה גולדה מאיר בוושינגטון לפגישות מדיניות.
ברנדט, חתן פרס נובל לשלום, דחה בנחרצות כל הצעה לשמש כמתווך במזרח התיכון בשל היחסים המורכבים עם ישראל. בפגישה סוכם כי בביקור ישמע את עמדות ישראל, אך לא מעבר לזה. "שלא יתעכבו על דברים שהם בתודעתי והגברת מאיר יודעת שהם בתודעתי", ביקש ברנדט מהשגריר הישראלי בפגישת ההכנה לביקור.
"הערבים לא רוצים אותנו פה"
ב-7 ביוני 1973, שלושה חודשים בלבד לפני פרוץ האש, ביקר ברנדט בישראל. הקנצלר הגרמני ניהל שיחה ראשונה בארבע עיניים עם ראש הממשלה גולדה מאיר, ובה פירטה בפניו את הניסיונות שנעשו להגיע להידברות חשאית עם מצרים, דרך נשיא רומניה ניקולה צ'אושסקו ושר החוץ משה דיין. שורש הבעיה, אמרה גולדה לברנדט, היא ש"הערבים לא רוצים אותנו פה". באשר לבעיה הפלסטינית, אמרה גולדה כי "המשמעות האמיתית היא שהפלסטינים יבואו במקומנו".
יומיים לאחר מכן נועדו השניים שוב בארבע עיניים. השיחה עסקה רובה ככולה בענייני המזרח התיכון. גולדה עדכנה את ברנדט על "הקשרים המיוחדים עם השכן", כשהיא מתכוונת למלך ירדן חוסיין. השכנים האחרים, עם זאת, שמצפים מישראל לנסיגה מוחלטת לקווי 67', הם כבר בגדר סיפור אחר. גולדה מבקשת להדוף ניסיונות לכפות הסדר על ישראל. "כל מי שיוצר אשליה כי ניתן לכפות הסדר, דוחה אפשרות של שלום", אמרה גולדה בפגישה. עם זאת, היא מבקשת מברנדט להעביר מסר למצרים, על רצונה במגעים חשאיים.
הסוגיה המצרית עולה על הפרק. "אין אנו רוצים את כל סיני או את מחצית סיני או את מרבית סיני", היא מבקשת לומר לסאדאת. "בנושא הגבולות לא תיתכן חזרה לקווי ה-4 ביוני. הגבול צריך לעבור בין קווי ה-4 ביוני לבין קווי הפסקת האש. על קביעת קו זה אנו מוכנים לנהל מו"מ", אומרת גולדה, שמציעה מסלול סודי למו"מ, מעל לראשו של שר החוץ אבא אבן. הקשר בין המנהיגים יתבצע מעתה באמצעות המוסד.
דיין נתן את הרושם שישראל מוכנה לפשרות
ב-10 ביוני נועדו ראש הממשלה מאיר ושר הביטחון משה דיין כדי לתאם את הנושאים שיעלה דיין בפגישתו עם הקנצלר הגרמני. סוגיית מימון הפליטים תופסת נפח משמעותי בפגישה, אחריה עולה הסוגיה המצרית. גולדה מעדכנת את דיין על בקשתה ממנו להעביר לסאדאת את המסר על רצונה בתהליך הידברות חשאי. "אמרתי לו, תקרא אליך את איסמעיל ותגיד לו שידבר איתנו. רק שלא יקבל את הרושם שאנחנו לא מוכנים לשלום. הייתי רוצה שישמע ממך לגבי הגבולות".
למסמך משרד החוץ בנוגע לפגישת ברנדט ודיין - לחצו כאן
דיין ענה: "ואם הוא ישאל אותי על הנוסחה שלא חוזרים לגבולות קודמים?". גולדה השיבה בחיוב. כדי להעביר למצרים דרך הגרמנים את המסר שאיתה כדאי "לעשות עסקים", סיפרה לברנדט על מפלגת חירות "ומה היא רוצה, ואנחנו אומרים שבין קווי 67' לבין הקווים של היום ועל זה אנחנו מוכנים לדבר".
למחרת נפגשו דיין וברנדט, אך הסוגיה המצרית כמעט ולא נידונה בפגישה. סוגיית יישוב הפליטים הפלסטינים תפסה חלק נכבד בשיחה. לדברי דיין אף מדינה מלבד ירדן לא טרחה ליישב את הפליטים. "מדינות ערב לא מחפשות פתרון כבר 25 שנה כי אינן רוצות ליישב בעיות", אמר דיין. עם זאת שר הביטחון נתן לקנצלר את הרושם שהוא מוכן לפשרות. "דיין אמר שאומרים עליו שהוא נץ אבל הוא בעד פשרה", נכתב במזכר שתיעד את המפגש. "דיין מוכן להחליף קווים צבאיים בקווים מדיניים הרבה פחות טובים. הוא מוכן להחליף ביטחון צבאי בביטחון מדיני".
"לא אמרנו עדיין לערבי אחד - לא"
מאוחר יותר באותו היום, מתכנסת הממשלה לדון בביקור. "מאיר מעדכנת את השרים על השיחות עם הקנצלר ועל המסר שביקשה להעביר באמצעותו למצרים: "שימסור לסאדאת שאם הוא רוצה בשלום אז שידבר איתנו. אם הוא רוצה לדבר איתנו סודית - ידבר איתנו סודית".
היא מעדכנת את שריה גם בעניין ביקורו של שר החוץ שייל בקהיר, ש"חזר ממצרים כשהוא משוכנע שסאדאת היה רוצה להגיע לאיזה הסדר שלום בלי מלחמה. על זה אמרנו לו פה בימים אלה: אדרבא, לא אמרנו עדיין אפילו לערבי אחד 'לא', שאין אנו רוצים להיפגש. אם הקהילה רוצה למלא תפקיד כזה של סידור פגישה - בבקשה. אדרבא, שיילך לסאדאת ויאמר לו שישראל מוכנה לפגישה ולא שיתווסף לכל אלה הבוחשים בעסק הזה ומציעים משהו במקום פגישה ישירה".
ראש הממשלה מלווה את ברנדט לנמל התעופה בן גוריון. בדרך לנמל התעופה מציעים השניים להתעדכן בסוגיה המצרית במישרין, "ללא הבירוקרטיה של משרד החוץ". כל החומר, מציעה גולדה, יגיע אליה ללא מתווכים באמצעות המוסד.
התשובה המצרית: "לא נוותר על גרגר חול אחד"
לאחר שברנדט עזב את ישראל, מנתחים אנשי משרד החוץ את הביקור. "בישיבות העבודה והתבטאויותיו הפומביות הצהיר ברנדט שהוא לא בא להציע פתרון ואין לו שאיפה למלא תפקיד של מתווך", נכתב במזכר. "הוא הביע הבנה לשאיפת ישראל לשיחות ישירות, אך הציע לתת לשתי המעצמות לפעול כדי להביא להליך".
ישראל מקבלת את התשובה המצרית - למסמך המלא לחצו כאן
את משימת העברת המסרים מישראל לקהיר מטיל ברנדט על פאול פרנק, שליווה אותו בביקור בישראל ונחשב למספר שתיים במשרד החוץ הגרמני, אך בשל בעיות בריאותיות נבצר ממנו לצאת. את מקומו ממלא השגריר לותר לאהן, מנהל המחלקה הפוליטית במשרד החוץ של הרפובליקה המערב גרמנית, שיוצא לקהיר ופוגש את חאפז איסמעיל, יועצו הבכיר של סאדאת.
"דיווחתי לו על כך שרה"מ מאיר ביקשה מהקנצלר להעביר לממשלת מצרים את מוכנותה של ישראל לקיים שיחות וליצירת קשרים אישיים שיוכלו להתקיים בכל מקום אפשרי", מצוטט לאהן במסמך משרד החוץ הגרמני. "הדגשתי שאני מעביר את המסר הזה רק כשליח. חאפז איסמעיל קיבל את ההודעה בקור רוח. היה חשוב לו להדגיש, שבשיחה זו לא יתחיל דו שיח כלשהו עם הצד השני. הוא גם ביטל בזלזול את הצעת ישראל וטען שקהיר רק תידרש כאן לשיחות בעלמא (שיחות על שיחות)".
איסמעיל, מציין לאהן בדיווח, הדגיש כי "ניהול שיחות באשר הן עם ישראל הגיוני רק אם זו תשחרר את השטחים הכבושים או אם בד בבד יחודשו הקרבות לאורך תעלת סואץ. רק כך ניתן יהיה ליצור תנאים מוקדמים לפתרון צודק של שביתת נשק, שהרי הלחימה תתחדש במוקדם או במאוחר, אם לא יימצא פתרון מדיני". איסמעיל מתח ביקורת על מדינות המערב ועל ברה"מ, שאיבדו עניין בנעשה באזור. "מעתה גורל הערבים הוא בידי עצמם", אמר בתקיפות יועצו של סאדאת לנציג הגרמני.
את המסר הפסימי העבירו הגורמים ברפובליקה המערב גרמנית לישראל. הנשיא אנואר סאדאת חזר והדגיש כי לא יוותר על גרגר של חול אחד מהאדמה שכבשה ישראל ב-67'. שלושה חודשים אחר כך פרצה האש בחזיתות הדרום והצפון. המצרים צלחו את התעלה. שנים לאחר מכן החזירה ישראל את סיני, עד הגרגר האחרון.
לפנייה לכתב/ת 
