בתו של יורם קניוק: "הוא מת עם עוצמה והומור"
עולם התרבות הישראלי נפרד בצער מהסופר יורם קניוק, שהלך לעולמו בגיל 83. "ידענו שזה עומד לקרות, ברגעים האחרונים הוא היה אופטימי", אמרה בתו נעמי. הסופר א.ב. יהושע: "הוא אח לכתיבה ואח לדור"
הידיעה על מותו של יורם קניוק בגיל 83 הותירה רבים בספרות הישראלית המומים וכואבים. סופרים ותיקים וצעירים, שותפים לדרך וידידים, התקשו לקבל את דבר מותו של אחד מגדולי הכותבים . "הוא מת כמו שהוא חי, עם עוצמה, הומור ויופי", אמרה ל-ynet בתו נעמי קניוק, כשדמעות חונקות את גרונה: "הוא לא אכל בימים האחרונים והרגיש מאוד לא טוב. אנחנו ידענו שזה עומד לקרות. ברגעים האחרונים הוא היה אופטימי קצת. היום בבוקר הספקתי להגיד לו שאני אוהבת אותו, אני מאוד מצטערת שבני בן השלוש לא זכה להכיר אותו הרבה".
- יורם קניוק הלך לעולמו
"הוא היה אחד הסופרים המעניינים והיחודיים ביותר שהיו כאן", ספד לקניוק הסופר א.ב. יהושע. "יורם שייך לדור שלי, דור המדינה שהתחיל את הכתיבה שלו בסוף שנות החמישים, תחילת השישים. הוא אח לכתיבה ואח לדור. היה סופר מעניין ואיש רוח מעניין. יש לי כבוד ליצירות שלו, יש לי כבוד אליו כאיש רוח גם במחנה השלום".
את השחקנית יבגניה דודינה ליווה קניוק מיום הגעתה לישראל כחלק מקבוצת השחקנים של תיאטרון גשר - בתחילה כצופה ומבקר, ולאחר מכן כחבר קרוב. "הגוף והמוח לא תופסים שהוא הלך. יורם הוא איש כל כך אהוב. הוא היה הישראלי הראשון שהכרתי. יורם לימד אותי משפט שלם ראשון בעברית. יום אחד הוא אמר לי: 'אלמד אותך משפט שטוב לכל מצב. כשמישהו יפנה אליך בשאלה, תתבונני לו עמוק בעיניים, תעשי פאוזה ובקול חודר אמרי לו: אל תחסום שור בדישו'. זה יורם. איש חריף עם חן בלתי נתפס. איש אהוב שתמיד קיבץ סביבו אנשים. אני חושבת עליו עם הכובע, הווסט ובתקופה האחרונה גם המקל ואני מחייכת. זה מרגיש כמו פרידה מבן משפחה אהוב".
שרת התרבות לימור לבנת מסרה: "קניוק, לוחם הפלמ"ח הוא מגדולי הסופרים בזמננו. בספריו, שהפכו לנכסי צאן ברזל בספרות הישראלית, הוא עיצב בכישרון רב את האתוס הישראלי. לפני זה שנים אחדות היה זה יורם קניוק שהסב את תשומת לבי לכשל שקיים בשוק הספרים הישראלי ולקיפוח של הסופרים. בשנים האחרונות היה לי קניוק חבר ושותף בגיבוש החוק למען הסופרים בישראל. צר לי שלא זכה לראות את החוק מושלם. במובנים רבים מדובר בצוואה שהותיר מאחוריו, ואני אמלא אותה. גם לאחר לכתו ימשיך להטביע קניוק את חותמו על הספרות הישראלית".
ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי, נפרד מהסופר האהוב: ״הסיפור של קניוק הוא הסיפור של תל אביב: ביאליק היה הסנדק שלו, אבא שלו היה מנהל מוזיאון תל אביב, והכתיבה שלו - כמו התל אביבים עצמם - היתה צעירה ותוססת, מרדנית ולא-ממסדית. כמו שהוא כתב על העיר כך היה קניוק. מלא חיות ותרבות במדינה שחושבת שתרבות היא מחלה ממארת, וכמו שהוסיף וכתב על העיר הוא כמוה, על אף גילו, היה שובב ומלא חיוניות. אתה תחסר לי מאוד, יורם ידידי".
מנכ"ל הוצאת ידיעות ספרים, דובי אייכנוולד: "אהבתי אותו אהבת נפש, אדם מיוחד. חיי את החיים באופן מלא, גם כשהמוות לפת אותו - הוא חי את החיים. התקשרתי אליו הערב כדי לקחת אותו לשבוע הספר כמו כל שנה, ואשתו אמרה לי שהוא נפטר. ביקשתי ממנה שתנשק אותו ממני. הוא היה הצבר האולטימטיבי שעם ישראל ומדינת ישראל היו בראש מעייניו. הוא ציוני גדול ויהודי גדול. אני חושב שהוא מגדולי הסופרים שזכה להכרה גדולה רק בעשור האחרון, והוא הפך להיות סוג של נביא. בימים האחרונים היה לו קשה מאוד. דיברתי איתו ביום רביעי, ביקשתי שיהיה חזק, והוא אמר לי 'יהיה בסדר'".
העורכת יפעת הר אבן, שעבדה עם קניוק על ספרו האחרון "בא בימים", ועל ההוצאה המחודשת של ספרו "סוס עץ",
סיפרה על פגישותיה האחרונות איתו: "הוא דיבר המון על המוות. לפני שבועיים או שלושה כשבאתי אליו, היה לו יום הולדת והוא אמר לי: 'אני לא יכול לעשות כלום, אבל המוח שלי משוכלל יותר מכל מכונה'. עוד לפני כן, בתקופות שהוא היה חולה, הוא היה אומר 'בשביל מה אני מתאמץ כל כך הרבה'. הרגשתי שהוא לא היה מוכן לשחרר עוד.
"יורם היה אדם מופלא, חד פעמי, הוא אחד הסופרים הגדולים שהיו לנו כאן. אמנם מהיותר פראים שבהם, אבל קשה לי לדמיין את הספרות העברית והישראלית בלעדיו. הייתה לו קריירה מדהימה וקצת הפוכה, שההצלחה באה בעיקר בסוף ימיו".
העורכת נווית בראל שעבדה איתו על חידוש הספר "האיש והאקסודוס", המוצג בימים אלה בשבוע הספר (קניוק היה אמור להיות נוכח ברגעים אלו בכיכר רבין ולחתום על ספריו), מספרת על רגעיו האחרונים. "הוא היה צלול עד לרגעיו האחרונים", אמרה, "בשבוע שעבר כשיצא הספר 'האיש והאקסודוס' התקשרתי אליו ודיברנו. הוא סיפר לי על הסבל הפיזי. הוא רצה להיות חזק ולא היה מוכן למות. יורם היה איש נטול יוהרה, צנוע אמיתי, רגיש לאחר. היתה לו אהבת זולת יוצאת דופן".
"בזקנתו יורם קניוק הוקסם מיצירה של סופרים ומשוררים צעירים. אני לא חושב שאי פעם הכרתי יוצר מפרגן יותר (ואולי נכון לומר: צמא יותר) לאמנות חדשה", כתב הסופר אלכס אפשטיין בעמוד הפייסבוק שלו, בצירוף הספד: "היה שלום, יורם קניוק. הלוואי שניפגש בוואלהלה של הסופרים".
