כפר המוות: "מוכרים גופות איראנים כדי להתקיים"

עוד חדשות בעמוד הפייסבוק של ynet

"חלון למזרח התיכון" - כתבות אחרונות:

לא שומר על לשונו: "השר להטרדה מינית" במצרים

התליין היחיד במצרים מתוודה: הגשמתי חלום חיים

טרנד מצרי: משרדי שידוכים מציעים רעולות פנים

על שיפוד: סעודיה מקבלת את הארבה בפה פתוח

אפילו בסוריה המדממת, האהבה מצליחה לנצח

כעשר שנים לאחר פלישת ארצות הברית ובעלות בריתה לעיראק, שידרה רשת "אל-ערבייה" סרט תיעודי על הכפר המדובר שהמוות הפך בו למקצוע ולגורם שמכניס כסף. בכתבה שפורסמה בערוץ החדשות הערבי תואר הכפר ג'רף אל-מלח כאחד מהמקומות המסוכנים בעולם אף על פי שכיום שורר בו שקט ולא מתנהלים בו קרבות. אז למה הוא בעצם מסוכן? בגלל מה שמכונה "המלחמה השקטה". שרידי המלחמות הקודמות כמו כלי נשק, ציוד צבאי ומוקשים הופכים את חיי התושבים באזור לסיוט מתמשך אך גם כאמור למקור הכנסה כספי.

נשכחו מאחור. קטוע רגל מהכפר ג'רף אל-מלח

תושבי ג'רפ אל-מלח הפכו את המוות למקצוע וסוחרים בשרידי מלחמות שנותרו בשטח - חלקם בעלי קרינה וחלקם עדיין נפיצים - ואפילו בגופות של איראנים שנהרגו במלחמת איראן-עיראק. עבורם, גם לאחר נפילת משטרו של סדאם חוסיין ונסיגת האמריקנים מהמדינה, המלחמה עדיין כאן - בניגוד לציפיותיהם.

אוספים את המוקשים בידיים חשופות

נופל אל-ג'נאבי, שהכין את הכתבה עבור רשת "אל-ערבייה" ביקר ב"כפר המוות" וסיפר ש"התושבים הפכו את המוות למקצוע אחרי שהממשלות העיראקיות מאז נפילתו של סדאם חוסיין נטשו אותם. הם מתמודדים עם גורלם בעצמם מבלי שהממשלות עצמן עזרו להם לקבור את מתיהם או אפילו נתנו להם כיסאות גלגלים לאנשים שאיבריהם נקטעו כתוצאה מהפיצוצים של המוקשים שמתרחשים כמעט מדי יום".

"למצוא בכפר מישהו עם גוף שלם זו משימה לא קלה", סיכם אל-ג'נאבי במשפט אחד את ההמחזות שאליהן נחשף בכפר ג'רפ אל-מלח. במאמר דעה שכתב בנושא הוא אמר שהדבר המקומם ביותר הוא שהכפר נמצא באחד האזורים העשירים ביותר בעולם, אך עדיין סובל מהזנחה. לטענתו, אף ש-75 אחוזים מהמדינות המפותחות בעולם מוכנות לקחת על עצמן את האחריות לנקות את הכפר ממוקשים ומנפלים שנותרו ממלחמות קודמות, דבר לא נעשה ושרידי המלחמות עדיין נמצאים בכל מקום ואחראים למקרי מוות רבים ולמחלות קטלניות.

אחת הביקורות שעולות בסרט התיעודי של "אל-ערבייה" היא שדיכוי זכויות האדם בעיראק נעלם אמנם ביחד עם משטרו של סדאם, אבל הוא פינה את מקומו לאפליית אזורים במדינה, בהם הכפר ג'רף אל-מלח. כאמור, מדי יום מתמודדים תושבי הכפר בידיים חשופות בנפלים ובמוקשים משום שהשלטונות הפנו את כל המשאבים והכלים לאיתור וסילוק מוקשים לשדות הנפט במדינה, שרובם ככולם בכלל לא מאוכלסים בתושבים.

לאן נעלמו כ-13 מיליארד דולר?

בצרה, כפי שמציין כותב הסרט התיעודי, התברכה ב"זהב השחור" שמקנה לה עושר רב. התקציב השנתי של העיר לא נאמד בעשרות או במאות מיליוני דולרים, אלא בכ-13 מיליארד דולר. אל-ג'נאבי אמר בציניות כי "המספר הזה, ששלושה רבעים ממדינות העולם חולמות עליו, לא נמצא ראוי לשימוש על ידי השלטון המקומי והוא הושב למשרד האוצר בבגדד".

למעט מספרים, הובא בסרט התיעודי סיפורו של אב שחי בכפר ג'רף אל-מלח ואיבד את שלושת בניו בפיצוץ של מוקש ישן שנותר ממלחמות קודמות. לדברי האב, הממשלה העיראקית אישרה תשלום פיצויים על כל אחד מבניו שנהרג בסכום שנאמד בארבע מיליון דינרים עיראקיים (כ-3,000 דולר), אבל הוא עדיין לא ראה אפילו דינר אחד. "הפרדוקס הוא שלא קיבלתי עד היום דינר אחד מאז שאושר הסכום המדובר", הסביר האב.

ואם זה לא מספיק, אף שמושל העיר בצרה הורה לספק כסא גלגלים לרעייתו הנכה,, כיסא הגלגלים לא הגיע לאב השכול והוא נותר "קבור" בין הררי מסמכים של לשכת המושל.

בכל פעם שבה הוא חזר ותהה מה עלה בגורל כיסא הגלגלים, התשובה שקיבל הייתה "לא מצאנו לזה סעיף בתקציב".

מי שלבסוף הציל את המצב הוא חבר פרלמנט מטעם אזור אל-בצרה, שרכש כיסא גלגלים ושלח אותו לאישה הנכה. אל-ג'נאבי תהה מה היה קורה אם 13 מיליארדי הדולרים מתקציבה של בצרה היו הולכים למקום המוזנח שסובל מעוני רב בשעה שהנפט הרב זורם מתחת לרגליהם של תושבי האזור. התשובה לתהייה לא נראית באופק, אך מה שבטוח הוא שהכפר ימשיך "לחיות בדו-קיום עם המוות", שהפך לחלק מוכר וידוע מהחיים הקשים והכואבים של אנשיו.

על פי נתונים לא רשמיים בעיראק, מספר המוקשים שפזורים בדינה עומד על יותר ממיליון ומספר הנפגעים מעלייה על מוקדים נמצא בעלייה מתמדת. סגן מנהל "המרכז האזורי למאבק במוקשים" באזור בצרה, ג'ילאן סאלם, טען באחרונה כי ישנם נתונים בלתי תלויים שמצביעים על כך שבעיראק פזורים כ-20 מיליון מוקשים ושהשלטונות לא עושים מספיק כדי לטפל ביותר מעשרה אחוזים מהבעיה.

עבד אל-מטלב עבד א-דאים, גורם במחוז אל-בצרה, סיפר שבתקופה האחרונה, כ-20 אחוזים מתושבי הכפר ג'רף אל-מלח היו קורבנות של המוקשים ושמספר ההרוגים ממוקשים בכפר עומד על יותר מ-400 - רובם נשים וילדים -מתוך אוכלוסייה של 2,500 תושבים.