פראיירים לא מתים / על הנבחרת הצעירה

בלומפילד ראה בשבת הומור עצמי. היציעים התאחדו למופע ציני שכולו בדיחה על הכדורגל הישראלי. לצעוק 'אולה' במסירות הנבחרת שלך בפיגור 4:0 זה הומור עצמי. גם למחוא כפיים בטירוף ממסירה פשוטה בחלק האחורי זה הומור עצמי. הקהל צחק עליי, ועליך, ועל עצמו. על כל מי שאוהב כדורגל ישראלי.

הכישלון של הנבחרת הצעירה ביורו:

• הובסה ע"י איטליה
• גיא לוזון: "המקללים - בושה"
• נראה זוועה / טור
• כליבאת: "יחס הקהל מגעיל"
• וראטי דווקא מפרגן  
  

אבל זה לא מסתיים פה. זריית החול בעיני הציבור הייתה הרבה לפני לוזון ותהיה הרבה גם אחריו. מאמני חלק מהקבוצות שמסבירים אחרי משחקים "ששלטנו במשחק" עושים את זה.

אוהדי הנבחרת. לא פלא שהם מרגישים מרומים(צילום: ראובן שוורץ)

גם שחקני עבר שפעם הערצנו והיום במרום תפקידם כפרשני טלוויזיה שואלים "מי זו נורבגיה"? או צוחקים על שמות המשפחה של שחקני אזרבייג'אן.

זה אייל גולסה שברח לאיטליה ושלשום ברח לו מול איטליה. זה טאלב טוואטחה שרוצה אירופה ושוב ושוב הפקיר את האגף של המגף.

הקהל הישראלי לא באמת שונא את הנבחרת, ממש לא, הוא פשוט מזלזל באנשים שמרמים אותו. האוהדים מרגישים שאבי לוזון מוריד להם את המכנסיים ושולח את גיא לוזון להוציא אותם ככה לסיבוב בחוץ. לפני המשחק מול נורבגיה שאלתי את גיא לוזון למה אנשים מדברים נגד המשפחה שלו. "אם אתה מצליח אתה מושך אש", הייתה התשובה. זו בדיוק הבעיה גיא. אנשים מרגישים שאתם מצליחים - אתם ולא אנחנו. בלי שהכדורגל הישראלי מרוויח מזה משהו.

לחשבון הטוויטר של אורי קופר: https://twitter.com/CoopSport