יצאה לטיפולי פוריות ופוטרה. מה העונש?
מזכירה שנעדרה מהעבודה לצורך טיפולי הפריה חוץ-גופית, פוטרה בגסות ביום בו שבה לעבודה. היא תבעה, ובית המשפט פסק לטובתה
מזכירה שעבדה במשרה חלקית בחברת אשר שינוע בע"מ בבאר-שבע, טענה כי פוטרה כעבור כשנה - אך ורק בשל יציאתה לטיפולי פוריות. בתביעה שהגישה נגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, ביקשה פיצוי של 150 אלף שקל בגין פיטוריה שלא כדין.
לטענתה, כחודש לפני שפוטרה הודיעה למנהליה כי תיעדר מהעבודה לשם טיפולי הפריה חוץ-גופית. אולם כשחזרה לעבודה התבקשה לעזוב את המקום, כאשר המנהל הרים עליה את הקול ואמר לה: "קחי את התיק שלך ופשוט תלכי מפה".
בעדותה ציינה כי פיטוריה היו פתאומיים, ללא שימוע ומבלי שהיה בידי החברה אישור מהממונה על חוק עבודת נשים. אישור זה נדרש לפני שמפטרים אישה שעוברת טיפולי פוריות.
החברה ביקשה למחוק את התביעה, בטענה שהפיטורים כלל לא היו קשורים לטיפולים. על כך מעידה העובדה שהעובדת סיפרה למנהליה על כוונתה לעבור טיפולי פוריות בסמוך לקבלתה לעבודה. מנהלי החברה הוסיפו כי התובעת פוטרה בשל חוסר שביעות רצון מעבודתה, וכי ניהלו עמה מספר שיחות התראה על רקע זה. עוד נטען כי התובעת לא הציגה אישור רפואי על הטיפול לפני היעדרותה, ולפיכך לא היה צורך באישור מהממונה.
לחילופין, נטען כי גם אם הפיטורים לקו בפגם זה או אחר, לאור העובדה שהתובעת מצאה עבודה מיד לאחר הפיטורים והשתהתה כשנה בהגשת התביעה, אין מקום להעניק לה פיצוי כספי.
להרתיע מעסיקים מהתנהלות דומה
השופט משה טוינה קיבל את התביעה בחלקה. נפסק כי לא הוצג כל תיעוד של אותן שיחות התראה, להן טוענת הנתבעת. בנוסף לא הוכח שהיה איזשהו מקרה חריג שבגינו פוטרה.
בכל מקרה, גם אם נערכו לתובעת שיחות התראה, הן לא תחליף לשימוע. בנסיבות בהן מנהל החברה אמר לתובעת לקחת את התיק וללכת מיד עם שובה מהטיפולים, מבלי לשמוע את עמדתה, לא קיימה החברה את חובתה לערוך שימוע.
השופט הסביר בנוסף כי החוק אוסר על מעסיק לפטר עובדת בשל היעדרותה מטיפולי פוריות. זאת במשך 150 יום לאחר שהסתיימו הטיפולים, אלא אם ניתן היתר מהממונה. משהמעסיק לא עשה כן - נהג שלא כדין.
גם הטענה שהתובעת לא הציגה אישור רפואי לא התקבלה. זאת, משום שהמעסיקים ידעו היטב על ההיעדרות הצפויה ולא ביקשו כל אישור. העובדת אף הסבירה כי לא יכלה להשיג אישור מראש, והציגה אותו מיד עם קבלתו. לפיכך נקבע כי פיטורי העובדת נעשו גם בניגוד לחוק עבודת נשים ובניגוד להוראות החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה.
באשר לסכום הפיצוי, השופט ציין כי יש לפסוק לתובעת פיצוי ממשי, שירתיע מעסיקים מלהתנהל בצורה שכזו - שכוללת הפרה של חובת השימוע ואפליית נשים. עם זאת, יש להתחשב בכך שעבדה במקום זמן קצר ובמשרה חלקית בלבד. לפיכך הורה לחברה לפצות את התובעת ב-100 אלף שקל. בנוסף חויבה בהוצאות משפט של 5,000 שקל.
הלקח: לתעד הכל
לדברי עו"ד יעל בועז, העוסקת בתחום דיני העבודה, "הפיצוי שנפסק אינו גבוה בהתחשב בכך שהוא כולל בתוכו גם פיצוי בשל אי-עריכת שימוע ופיצוי בגין אפליה. לו רצה בית הדין הנכבד להחמיר עם המעסיק המפלה, היה עליו לפסוק פיצוי נוסף. זאת, גם אם העובדת לא עבדה במשרה מלאה". לדברי בועז, נשים שחשות מופלות בעבודה, טוב יעשו אם יתעדו היטב את צעדיהן מול המעסיק המפלה, עוד טרם הפיטורים.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
