"לא דמיינתי שיש כאב כזה"; אמנון חלה בשלבקת חוגרת
במהלך טיול החל אמנון עביצל לחוש בגירוד קל. כמה שעות אחר כך הפך הגירוד לכאבים עזים, עד שאפילו מגע קל של חולצה היה בלתי נסבל. האבחנה: הוא חלה בשלבקת חוגרת. כעת הוא מספר למוסף "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" על ההתמודדות - והחשש מכך שהמחלה תחזור
"לא ידעתי שיש בכלל כאב כזה בסקאלה, שיכולות להיות לכאב עוצמות גבוהות כל כך שהופכות לך את החיים." אמנון עביצל (71), מדריך טיולים למורי דרך, היה כל חייו אדם בריא ופעלתן, עד שבקיץ 2012 לקה בשלבקת חוגרת, שלדבריו הגדירה עבורו
מחדש את המונח כאב.
"לא היה לרופאים שום הסבר למה הפכתי פתאום בבת־אחת מאדם בריא לאדם חולה," מספר עביצל. "בשלב מסוים הם שאלו אותי אם עברתי משבר נפשי כלשהו, אבל גם שם לא נמצאה התשובה, כי בריאותי תמיד הייתה טובה, ומבחינה נפשית אני אדם מרוצה ושמח בחלקו."
הרופא לא היה אופטימי
את הסימן הראשון למחלה חש עביצל במהלך טיול הדרכה. "הרגשתי גירוי וגירוד בבית השחי, אבל זה לא היה חמור ולכן התעלמתי."
כעבור יומיים התפשט הגרד גם לשכמה. "זה התחיל קצת להציק, אבל עדיין לא ברמה כזו שתקפיץ אותי לרופא."
עד שבמהלך אחד הטיולים פילח את גופו כאב חד. "זה היה כאב מקפיץ, דוקר. כאילו מישהו חשף את קצות העצבים שלי. כל כך כאב לי, שאפילו מגע החולצה בעור ומגע העורף במסעד הכיסא של האוטובוס העבירו בי זרמים חותכים, שממש הקפיצו אותי. לא מצאתי לי מקום או תנוחה כדי להרפות מעט מהכאב הנורא הזה," הוא מתאר.
עביצל נטל תרופה לשיכוך כאב, ומיד כשהגיע לביתו נחפז לרופא המשפחה. "כשהתחלתי להוריד את החולצה ראיתי פתאום שבאזור הכאב התפתחו שלפוחיות, והרופא כבר ידע לאבחן את השלבקת."
מצויד במשככי כאב, בנוזל חיטוי לנגעי העור ובתרופה אנטי־ויראלית - נשלח עביצל לביתו. "עברתי שבוע לא קל," הוא מתאר. "השתדלתי למנוע כל מגע עם העור ולכן נשארתי בבית, בלי חולצה, חצי עירום. בהדרגה הכאב חלף, השלפוחיות התייבשו, וחשבתי שהסיפור הזה מאחוריי. הרופא היה פחות אופטימי והזהיר אותי מפני הישנות המחלה. אבל אני אמרתי לעצמי שאין מצב שאעבור שוב את הסבל הנורא הזה."
הווירוס נשאר בגוף
מהי שלבקת חוגרת, או הרפס זוסטר בשמה הלטיני? "מדובר במחלה ממשפחת ההרפס, שעיקר ביטויה בשלפוחיות ובכאבים עזים. המחלה ויראלית ונחשבת למעשה לאחת מתופעות הלוואי המאוחרות של אבעבועות רוח," מסביר פרופ' נתי קלר, יו"ר הסתדרות הרופאים למחלות זיהומיות ומנהל המחלקה למיקרוביולוגיה קלינית במרכז הרפואי שיבא.
"בשלבקת הכוונה לשלפוחיות העוריות הסוערות, וחוגרת - כיוון שהתפשטות הפריחה היא בצורת חגורה," הוא מסביר. "אחרי שמחלת האבעבועות חולפת, הווירוס שחולל אותה - ששמו וריצלה זוסטר - אינו עוזב את הגוף,
אלא נשאר חבוי בקצות העצבים התחושתיים. שם הוא מאופסן בשקט עד שהוא מתפרץ. ההתפרצות מתרחשת מסיבה שעדיין לא ברורה למדע או עקב היחלשות המערכת החיסונית," מסביר פרופ' קלר.
כל שנה לוקים במחלה כ־30 אלף ישראלים, מרביתם מעל גיל .50 "מי שבעברו נחשף לווירוס וריצלה וחלה באבעבועות רוח, נמצא בסיכון לחלות גם בשלבקת. ובהתאמה, מי שמעולם לא חלה באבעבועות מוגן מפני שלבקת חוגרת."
הכאב המלווה את התפרצות השלבקת החוגרת ייחודי. "הכאב מתבטא בתחושת שריפה או לחץ קבועים, העלולים להימשך אף חודשים ארוכים. נוסף על התסמינים הקלאסיים עלולים להופיע גם חולשה, כאבי ראש ושרירים, ונימול." לדברי פרופ' קלר, הטיפול במחלה סימפטומטי והוא כולל על פי רוב משחות ומשככי כאב, לפעמים אף ממשפחת המורפיום.
מונע את ההתפרצות
בשבוע שעבר הושק בישראל חיסון חדש נגד שלבקת בשם זוסטווקס (Zostavax). לדברי פרופ' קלר, כמות הנגיף הניתנת בחיסון הזוסטווקס גדולה פי 14 מכמות הנגיף הנמצאת בחיסון נגד אבעבועות רוח, והוא יעיל ב־64% למניעה ראשונית של ההתפרצות וב־50%־60% למניעה שניונית שלה.
ישראל היא המדינה השלישית בעולם שהתירה את הזוסטווקס לשימוש המוני. החיסון אינו נכלל בסל התרופות, אך מאושר לשימוש בכל קופות החולים בעלות של 400 שקל באמצעות הביטוחים המשלימים. "אין בכלל ספק שאני אהיה בין הראשונים שירכשו את החיסון הזה," אומר עביצל.
